אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קמג · פירוש ה

פירוש ד

אלא תפלה בלחש. רש"י ביומא פי' בשמו של רבינו בזה"ל שהתפלה בלחש שנא' וקולה לא ישמע ואומר אני שאם היה מפורש בספרו של רבינו לפני רש"י ז"ל הכי ההכרח לקבל אע"ג שיש לדון ולהקשות ע"ז הפי'. דהאיך משמע ודברת שהוא בקול רם. הא גם בלחש כתיב וחנה היא מדברת על לבה. א"כ אין משמעות לדרוש ודברת בם ולא בתפלה שהוא בלחש. ותו א"כ נדקדק כמו כן בם ולא בבהמ"ז שיותר מסתבר למעט מבם באשר שהוא מפורש בתורה יותר מתפלה. ותו קשה למאי איצטריך לדרוש משמע השמע לאזניך כו' תיפוק לן מדכתיב ודברת בם דמשמע כדי להשמיע לאחר כי היכי דממעטינן תפלה שלא ישמיע לאחר ואין לומר דס"ד דודברת בם שהוא רשות. דמנ"ל לומר כן ואמאי לא נימא כמשמעו שהוא חובה. אלא ע"כ דאין מזה שום הוכחה. וכמש"כ דדבור בלחש ג"כ מיקרי דבור לכ"ע. ובהרהור הוא דפליגי רבינא ור"ח בברכות פ"ג אבל בלחש ודאי בכלל דבור. והנראה דמש"ה מיאנו בתו' יומא שם בזה הפי' ופירשו שבק"ש יש לך רשות להפסיק מפני הכבוד והמורא ולא בתפלה. וכן פירש רמב"ן ברכות שם עפ"י הירו' שהביא הא דתניא ודברת' בם מכאן שיש לך רשו' לדבר בם כדתנן שואל מפני היראה כו' וע"ז קאי ולא בתפלה דאפי' המלך שואל בשלומו כו' וס"ל דה"ה בבהמ"ז וכדאי' בש"ע סי' קכ"ג ס"ח בשם יש מי שאומר. אבל לפרש"י קשה. ובה"ג הביא כל דברי רבינו. וכת' בזה"ל ותניא ודברת בם בם ולא בתפלה אלא בתפלה בלחש והנראה דרבינו כוון לפי' אחר [ובאמת הא שפרש"י בשם רבינו הביא תר"י בשם רבני צרפת ולא הזכירו שמא דרבינו עלה] היינו שלא יתפלל צרכי עצמו וכדומה אלא בזמן תפלה בלחש. ויהי' כוללו בתפלתו הסדורה וממילא גם אותו הצורך יהי' בלחש ככל התפלה. והדין אמת שהרי לא מצינו אזהרה לתפלה בלחש אלא תפלת ש"ע ולא שאר תפלות ובקשות שבברכות ק"ש ובהמ"ז וכדומה. ואע"ג שגם זה נקרא תפלה. עי' פסיקתא רבתי פרק א' תפלה לדוד שמעה ה' צדק וגומר מפרש תפלה לדוד זה תפלה שאדם מתפלל בשעה שניעור משנתו ברוך מחיה מתים כו'. ומכל מקום לא מצינו שיהיה בלחש אלא שמונה עשרה [ולפי סוגיא דסוטה דף ל"ב הטעם משום דבשמ"ע הדרך להתודו' כמו שמתודין בסמיכת הקרבן ותפלת ש"ע במקום קרבן קאי] וא"כ אמאי התפללה חנה את צרכיה בלחש אלא משום שהיתה כוללה צרכיה בתפלה הקבוע בלחש. ובזה פירשתי מה שתמה עלי על חנה על שלא נשמע קולה והיה קשה לי לכאורה וכי לא ידע עלי דכך הדין דבלא ספק שהי' הדין מקובל מכבר ורק חנה אסמכה אקראי. וצ"ל משום שהתפללה אחרי אכלה ואחרי שתה ולא הגיע זמן מנחה קטנה שעת תפלת הצבור ומש"ה התפללה ביחידות להכי תמה עלי דכסבור שאינה מתפללת שמ"ע אלא איזה בקשה מיוחדת. וא"כ למה היא מארכת כ"כ. וכתיב כי אלהים בשמים וגו' על כן יהיו דבריך מעטים. וגם תמה למה אינה משמעת קול. והשיבה כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה. פי' שיחי הוא ש"ע הקבוע כמש"כ התוס' בע"ג ד"ח. וכעסי. הוא צרתי. וכנתה הצרה בשם כעס לרמז שמשום הכי לא המתינה לתפלת הצבור. הוא משום שכעסה הרבה על פנינה והציקה להקדים תפלת המנחה לשל צבור. ומש"ה דברתי עד הנה. והכי מפורש במדרש והובא בי"ש על שירת חנה שהתפללה ש"ע: ובזה יובן הא דאי' בע"ג ד' ח' ב' רא"א שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ואח"כ ולפני ה' ישפוך שיחו ר' יהושע אמ' יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנא' אשפוך לפניו שיחי ואח"כ צרתי לפניו אגיד. ור"א נמי הא כתיב אשפוך לפניו שיחי וגו' ה"ק קרא אימתי אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד. ור' יהושע נמי הכתיב תפלה לעני וגו' ה"ק קרא אימתי תפלה לעני כי יעטוף בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו. ואינו מובן דא"כ שאין שום משמעות בהני קראי מאי אשמעינן הני קראי. אלא באמת הא דדריש ר"א אימתי אשפוך לפניו שיחי' בזמן שצרתי וגו' הוא לטעמיה בברכות פ' א"ע רא"א העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ומפרש בגמר' כל שאין יכול לחדש דבר בתפלתו. והיינו דקאמר אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד. בזמן שיש לפני איזה חידוש מה להתפלל על הצרה. ור"י מפרש ג"כ חידוש דין. אימתי תפלה לעני כי יעטוף בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו. פירוש שלא יתפלל על עניו וצערו כי אם בזמן שמתפלל תפלתו הקבוע. ועוד אי' שם בע"ג מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי במאי קא מיפלגי. בדדריש ר"ש לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל שנאמר ה' אלהים אתה החלות להראות וגו'. ר' יהושע סבר ילפינן ממשה. ור"א סבר שאני משה דרב גובריה. ולכאורה ק' הא בתפלה על עון העגל כתיב ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' וגו' ולא הקדים שבח. ובשלמא לר"א ניחא. דבאותה שעה כתיב לך רד ואי' במ"ר פ' תשא לך רד מגדולתך. ומש"ה התפלל כשאר כל אדם. אבל לר' יהושע קשה. וכן קשה מתפלת אברהם במעשה סדום שהחל תפלתו האף תספה וגו' ולא הקדים שבח. וה"נ אליהו בהר הכרמל החל ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו'. אבל למש"כ ניחא. והמתפלל צרת עצמו בתוך ש"ע הקבוע א"צ לשבח. שהרי שלש ראשונות הן שבח מתחלתו. והיינו שפרש"י ד"ה יסדר כו' שלשה ברכות ראשונות כו'. ולכאורה תמוה וכי ר"א ור"י פליגי בנוסח שמ"ע. הרי לכ"ע שלש ראשונות הן שבח וכך תיקנו אנשי כנה"ג וגם יש ע"ז דרשה בפ"ע ברכות דף ל"א מדכתיב לשמוע אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה. תפלה זו בקשה. ולא פליגי ר"א ור"י אלא בצרכי עצמו הבא במקרה. א"כ מאי שייטא דג' ראשונות לכאן. אלא רש"י ה"ק דאם מבקשים צרת עצמן בתוך התפלה של ש"ע הרי הקדים שבח של ג' ראשונות וא"צ לומר עוד שבח. ומאחר שאסור לאדם להתפלל אלא בתוך ש"ע הקבוע כמש"כ ממילא היינו שבח. וזה היה הטעם של א"א שלא הקדים שבח. משום כשהתפלל על סדום היה בתוך תפלת מנחה שהתפלל אז כדאיתא ביומא דף כ"ח ב' צלותא דא"א מכי משחרי כותלי. ורבותינו למדו זה מדכתיב וירא אליו ה' וגו' והוא יושב פתח האהל כחם היום. למדו שהתגלות השכינה היה בשעה שהכין עצמו לתפלה. אלא שהפסיקו אותו עסק המלאכים ואח"כ כתיב ואברהם עודנו עומד לפני ה'. ומתרגמינן משמש בצלו קדם ה'. הרי שהתפלל כמו שהיה מכין עצמו לכך. וזהו לשון עודנו עומד וגו' עודנו בהכנת התפלה ועתה היה מתפלל ממש. והרי כתיב כחם היום היינו שש שעות על היום ומזה למדו חז"ל דא"א התפלל מנחה בחצות. ובתוך התפלה הוסיף תפלה על סדום. וזהו דאי' בב"ר פמ"ט ויגש אברהם הגשה למלחמה ולפיוס ולתפלה. וזה פלא איזה מלחמה היה כאן. אבל הענין כדאי' שם ברבה ובירו' פרק תפה"ש זה שעובר לפני התיבה אין אומרים לו בוא והתפלל אלא בו וקרב. ופי' וקרב לשון מלחמה עם המקטרגים וזהו סגלת תפלה קבועה להלחם עם המקטרגים למעלה ואחר כך יהא מועיל תפלת עצמו לצורך שעה. וכדאי' בסנהדרין דמ"ד ב' לעולם יבקש אדם רחמים שיהא הכל מאמצין כחו ואל יהא לו צרים מלמעלה. ופרש"י שלא יהא מסטינים. ולזה מועיל תפלה קבועה שנמשלה לחרב כאשר יבואר בסמוך. והיינו ויגש אברהם. למלחמה היינו תפלה קבועה שהיא מלחמה עם המקטרגים. ולפיוס במה שאמר ואנכי עפר ואפר אל נא יחר וגו' וכדומה. ולתפלה זהו גוף התפלה עבורם. וכן עשה אליהו בהר הכרמל הקדים תפלת המנחה לתפלתו כדאי' ברכות ד"ו ב' לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה משמע תפלה ממש ולא בעת תפלת המנחה. והיינו שאמר יעקב אבינו אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי. ומתרגמינן בצלותי ובעותי. ובב"ב דף קכ"ג א' ביארו חז"ל וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפלה ובקשתי זו בקשה. ופי' זו תפלה היינו שבח. ובקשה המבקש לצורך השעה. והכי לשון הגמ' ברכות הנ"ל רנה זו תפלה תפלה זו בקשה. ג"כ הפי' תפלה הוא שבח ובקשה כמשמעו. אלא דשם פי' בקשה היינו בקשת תפלה הקבועה דלכ"ע תחלה שבח שלש ראשונות ואח"כ תפלת אמצעית. וכאן מיירי בבקשתו לצרת עצמו. והמשיל השבח של שלש ראשונות לחרב שהורג ומבטל להמסטינים ומבטלים כח התפלה. והמה מסבבים לאדם ובתפלה קבועה מפיל מצדו אלף ורבבה מימינו. ואח"כ בא כח התפלה על הצרה שיורה מרחוק למקום המכוון לפי הענין הנדרש ומש"ה נמשל לקשת. נחזור לסוגי' דע"ג הנ"ל. דכל זה שהצרכנו להקדים תפלה קבוע לתפלה לפי שעה כדי להשבית המקטרגים כאמור היינו לנו שיש הרבה מקטרגים אבל משה רבינו דרב גוברי' ותפלתו כאשר הוא הי' עושה שלה בלי שום מלחמה מש"ה לא נצרך להתפלל בתוך שמ"ע הקבועה. ולהכי הי' נצרך להקדים שבח לתפלתו. ואנו למדים ממשה רבינו כמו שהוא הקדים שבח לצרה. כך אנו יש לעשות כן להקדים שבח. אבל ודאי אין אנו שוים למשה רבינו דרב גוברי' ולא נצרך אלא לשבח הבא ג"כ לפי השעה ולא לשלש ראשונות הקבועות ואנו נצרכים להקדים שלש ראשונות והוא השבח ואח"כ תפלת ש"ע הקבוע ואח"כ תפלת עצמו. מעתה מתיישב מה שהקשינו ממה שמשה רבינו בשעת העגל לא הקדים שבח לצרה. דאחר שירד מגדולתו אז במה שאמר לו הקב"ה לך רד כמש"כ לעיל. נצרך ג"כ להקדים תפלת ש"ע הקבוע ושוב לא היה נצרך לשבח שהרי כבר אמר שלש ראשונות. ומכל האמור מובן הא דת"א על ועתה הניחה לי אנח בעותך. ועל ויחל משה מתרגמינן וצלי משה והלא דבר הוא ששינה בלשון וצלי ולא כתב ובעי משה או תחלה אנח צלותך. אבל הענין דהי' קשה לכאורה אחר שאמר הקב"ה למשה שלא יתפלל. איך לא חש לדבר והתפלל. אלא ה"פ שלא תתפלל באותו אופן שהתפללת עד כה באשר שירד מגדולתו מעתה לר"א דרב גוברי' דמשה הי' להקדים שבח לצרה. ועתה כאשר אמר לו הקב"ה ועתה הניחה לי הזהירו שלא יאמר שבח. מש"ה התפלל מיד על הצרה. ולר"א פי' בחרבי ובקשתי שאמר יעקב אבינו והפי' הוא בצלותי ובעותי. התפלה נמשל לחרב והוא צלותא. והשבח שאח"כ נמשל לקשת והוא בעותא. ומש"ה מתחלה ת"א אנח בעותך היינו השבח ואח"כ וצלי משה הוא הבקשה. ולר' יהושע ה"פ דמשה דרב גוברי' לא הי' מתפלל ש"ע הקבועה שהיא החרב והצלותא אלא הי' מתפלל צרת עצמו שהיא הבעותא כמש"כ לעיל. וא"ל הקב"ה הניחה לי אנח בעותך מן קדמי היינו צרת השעה לבדה ומה עשה ויחל משה וצלי משה. היינו תפלת ש"ע הקבוע. ובתוכה אמר מה שאמר לצורך השעה. נחזור לענין שמצוה לכלול צרת עצמו בתוך תפלה קבוע [וע' מש"כ שאילת' ח' אות א' בהג"ה ויש להסביר כו'] והיינו דדרשינן ודברת בם ק"ש אתה יכול לומר בכל זמן שתרצה אפילו שלא בזמנו כאדם הקורא בתורה אבל לא תפלה. פי' תפלה אין עת להתפלל כל היום בשעה שאדם צריך לדבר. אלא בזמן חיוב תפלה קבועה ולפני ה' ישפוך שיחו והיינו תפלה בלחש. ולזה כוון בה"ג ג"כ. ור"ל לאפוקי תפלת הש"ץ שבקול שאין מוסיפים בה צורך השעה ליחיד. והא דלא אמר הגמרא דלמדים גם זה מקראי דחנה וכמש"כ היינו משום דזה אנו למדים מהאי קרא ודברת בם ולא בתפלה וכפי' רבינו ובה"ג. וראוי לדעת דכ"ז הוא שלא בשעת הסכנה דבשעת הסכנה שרי בת"ק בפ"ע כדאי' ברכות דכ"ט ב' ומש"ה לא תמה על חנה לפי דעתו שלא התפללה ש"ע שהי' סבור אולי שעת סכנה ומתפללה תפלה קצר' ולא תמה אלא על האריכו' והלחש:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה