אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קמא · פירוש ז

פירוש ו

ואת"ל כיון דעיקר כו'. לכאורה משמע מזה"ל דיותר יש להתיר בעיקר הבישול ביד ישראל וגמרו ביד כותי מלהיפך. וא"כ היאך אי' להלן הא דרנב"י ק"ו גמרו ביד כותי שרי ביד ישראל לכש"כ. וכבר עמד בסוגית הגמרא ג"כ הרמב"ן ור"ן על הא דאיבעי להו הניח כותי והיפך ישראל ורנב"י א' ק"ו כו' ע"ש. אבל לשון רבינו יותר ק' דתחילה קאמר ואת"ל כו' ואח"כ קאמר להיפך ק"ו. ונראה להסביר דתלי' אי נימא דעיקר האיסור משום דאסמכי אדרשה דקרא אוכל תשברו מאתם וגו' א"כ ודאי תליא בעיקר הבישול שהוא הנחה ע"ג האש בין להקל בין להחמיר. וכן לטעמא שפרש"י בגמ' ריש דל"ח ד"ה מדרבנן דגזרה שלא יהא רגיל אצל כותי ויאכילנו דברים טמאים. א"כ עיקר האיסור תלי' בתחלת השפיתה ולא ידע ישראל מהו שופת. אבל אי נימא דתלי' בטעם הגזירה משום חתנות ראוי יותר לאסור בסוף הבישול דעיקר חתנות בי' תלי' וקרובי דעתא בעובדי כוכבים במקרבי הנייתא תלי'. וכמש"כ הרמב"ן ז"ל הטעם שמלאכת נשים הוא ואיכא בהנאת המאכל קרובי דעתא להו. ובהא פליגי ס"ד דשמעתתא ורנב"י בסברתייהו. ובזה יבואר פרש"י שפי' במשנה טעם על שלקות משום חתנות. ובגמרא פי' רש"י משום שלא יהא רגיל במאכל כותי' והלא דבר הוא. אלא ס"ל לרש"י ז"ל דהש"ס דקיי"ל דגזרו על פת משום חתנות כדאיתא דל"ה ב' מה ראו חכמים כו' משום חתנות א"כ שלקות ג"כ מהאי טעמא אסור. ואין אנו צריכים להסמיך על דרשה דקרא ביחוד בפת ותבשיל אלא הרי זה בכלל ושמרו את משמרתי שלמדו מזה ביבמות פ"ב שניות לעריות. אבל ר' יוחנן דאסמיך על קרא דאוכל תשברו וגו' ש"מ דלא ס"ל משום חתנות כלל. ולפי סוגית הש"ס משמע דלא קאי ר"י אלא על שלקות. ופת ג"כ ס"ל כגניבא משמי' דרב בדל"ו ב' דאמר כולן משום עבוד' כוכבים גזרו בהן. ומפרש הש"ס פתן ושמנן משום יינן ויינן משום בנותיהן ובנותיהן משום עבודת כוכבים והיינו דוקא פת דמצוי אצל יין מה שאין כן תבשיל מש"ה ע"כ מטעם אחר אתינן עלה והיינו שלא יאכילנו דברים טמאי' אבל אנן קיי"ל דהכל משום קרובי דעתא וחתנות דבנותיהן משו' דמלאכת נשים הוא. וא"כ פת ותבשיל חד מילתא וחד טעמא הוא ואין אנו צריכים לאסמכתא דקרא ביחוד על תבשיל. ובזה ניחא הא דפרש"י על חמין וקליות בדל"ח ב' משום שלא נשתנו ע"י האור משמע דבעינן דוקא נשתנו ע"י האור והפוסקים לא הזכירו כלל זה התנאי כמש"כ הר"ן. אלא דוקא לר"י דע"כ ס"ל טעם הגזירה שמא יאכילנו ד"ט וזה לא שייך אלא בנשתנה צורת המאכל והישראל א"י אופני מלאכתו ונכשל משא"כ כשהדבר בעין ה"ה רואה ונזהר. אבל לטעם חתנות כל שנגמר הכשר אכילה ע"י כותי יש זה החשש מש"ה רש"י פי' כפי הסוגי' דדל"ז ב' שמביא זה הברייתא והתני' חיטין ועשאן קליות וכבר כתבנו שהוא טה"ד וצ"ל החמין והקליות. והיינו הך דזו הברייתא. ומפרש שם הגמ' הטעם משום שלא נשתנו. אבל לפי הפסק לא זהו טעמו של הגזרה אלא משום חתנות וא"כ הא דחמין וקליות מותר ג"כ לא משום שלא נשתנו אלא משום שאין מזמנין על קליות כמש"כ הרמב"ם ז"ל וליכא חשש חתנות. כ"ז לפרש"י. וצ"ל דהאי אסמכתא דקאמר ר"י רק על תבשיל ולא על פת וכמשמעות הסוגי' מש"ה פי' בהא דגזרה משום שלא יאכילנו ד"ט כמש"ל דאינו אלא בתבשיל. אבל רבינו בריש השאילתא מפרש האי אסמכתא גם על פת כמש"כ באות א'. א"כ אפילו למסקנא שהטעם משום חתנות אסמכינן אקרא. וכי מסיק הש"ס מדרבנן ג"כ היינו משום חתנות:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה