העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קלט · פירוש ד
הא מנתא דמר כו'. היינו סוגי' דריש מס' ב"ב ד"ג א' דקנין בעלמא לאו כלום הוא אא"כ קנו ברוחות כדמשני ר' יוחנן והדר הביא רבינו הא דר"א שאמר כגון שהנך זה בתוך שלו והחזיק. והיינו מש"כ רבינו א"נ לא קנו ואזלי אחזקי אינש אינש במנתי' לא מני הדרי בהו כדתני' כו'. ולמדנו דעת רבינו לא כהגמ"י שהביא הב"י וש"ך סי' קנ"ז. דרב אשי קמ"ל דבהילוך לבד קנה בשותפין שבאין כ"א אך לברר חלקו. ומפרשי כגון שהלך זה לעצמו והחזיק. שהחזיק בהלוך. והרי רבינו מפרש הא דרב אשי כדתני' נעל גדר כו'. מבואר דבעינן כאן חזקה גמורה [ויש להביא ראיה דהלוך לא קני אפי' בברור חלק השותפות. מדאי' שם ד' ק' על הא דתני' רי"א משום ר"א רבים שבררו להם דרך לעצמן מה שבררו בררו. ור"א רבים במאי קנו לה בהלוכא דתני' הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר"א. ומפרש בגמרא שאבדה להם דרך באותה שדה. ומכ"מ מקשה במאי קני לה ולא משני אלא משו' דר"ח לטעמיה אלמא דאע"ג דיש לרבים כאן דרך וא"צ אלא לברר לא קנו לה בהילוך לרבנן דר"א. איברא רשב"ם מפרש קו' הגמרא אליבא דרבר"ה דלא מוקי לה באבד. מבואר דס"ל כהגמ"י דאם אבד להם דרך לכ"ע מהני ברור בעלמא] וכן מש"כ הרא"ש והה"מ דאם החזיק א' זכה חבירו וכדתניא בתוספתא החליף מטלטלין במטלטלין קרקע בקרקע כו' כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו אינו עולה בלשון רבינו שכ' א"נ אחזיקו אינש אינש במנתיה משמע דשניהם החזיקו. מיהו מש"כ התו" ורא"ש דר"א אשמעינן דאפי' החזיק שלא בפניו ולא אמר לו לך חזק וקני קנו כל אחד. אפשר לפרש הכי בדברי רבינו ג"כ. והא שהביא הא דתני רב שרביא דבעינן בפניו לא קאי על הא דלעיל מינה בשותפין שהרי הביא בסמוך הא דהקשה שמוחל ומה מוכר כו'. אלא הביא הא דרב שרביא משום הא דמתנה דבסמוך. אבל עיקר מימרא דר"ש מיירי במכר ולא בחלוקת שותפים או אפי' בשותפים ואחים ובזכות א' מהם דהוי כמו בכל מכר וכדתני' בתוספתא שהביא הרא"ש ובעינן זכי' גמורה כדין מכר ואז קנה חבירו ג"כ חלקו ורב אשי אשמעינן דבזכית שניהם מהני אפי' שלא בפניו ואפי' לא חמר לך חזק וקני דמכ"מ הוי ברור חלקים כמש"כ הה"מ. והכי יש לדקדק ממש"כ הרשב"ם ב"ב דק"ו ב' דגורל שנפל על כולם פשיטא דקנו כולם ואע"ג דלא אחזיק כ"א בשלו משום שאין הגורל קונה אלא מברר לכל א' חלקו המגיע עכ"ל. הרי דע"י ברור חלקים דגורל לא פשוט דמהני אלא כשנתברר לכולם ולא לא' מהם. וה"נ ע"י חזקה גרוע היינו בלא לך חזק וקני בעינן שיחזיקו שניהם ובאמת גם לשון הרא"ש שם ס"ג הייתי מפרש הכי דמש"כ תחלה בדברי רב אשי לא שיהו שניהם צריכים להחזיק כו' ואח"כ הביא קו' התו' תימא מאי קמ"ל רב אשי כו' וי"ל דאשמעינן אע"ג דלא אמר לך חזק וקני כו'. לא שדעת הרא"ש דמהני בלי אמירה מיירי באופן שכ' תחלה דבחזקת אחד סגי. אלא כאן מיירי בהחזיקו שניהם. ומש"כ תחלה דבהחזקת א' סגי מיירי באמר לך חזק וקני שהרי מביא ראיה מהתוספת'. ובתוספתא אינו מבואר אלא באם אחד החזיק כדין. דהיינו שאמר לו לך חזק וקני. ומתחלה פי' הרא"ש דמיירי בחזקה גמורה בפניו או שא"ל לך חזק וקני ומש"ה ע"כ מיירי רב אשי שהחזיק א' מהם. [וע' ר"ן קידושין ד' רי"ח דמשמע דבקנין חזקה בעינן שיחזיקו שניהם חזקה גמורה. והתוספתא לא מיירי אלא בקנין חליפין ע"ש]. ואח"כ הביא הרא"ש פי' התו' בהא דר"א. ולפי זה הפי' מתפרש הא דא' ר"א שהלך זה והחזיק והלך זה והחזיק כמשמעו שהחזיקו שניהם. כן היה נראה לפרש מלשון הרא"ש. ועפ"י זה הי' מיושב מש"כ בתשובה והובא בטור סי' קע"ג דגורל לחוד לא קני בלא חזקה. והקשה הלח"מ מה' שכנים פ"ב א"כ מאי מהני גורל הא חזקה לחוד קני לא' מהשותפין שיהא נקנה החלוקה ע"ש. ולמש"כ ניחא דבגורל מהני חזקה גרוע לא' ג"כ. משא"כ בלא גורל. אבל מה אעשה שהטור שם לא כ"כ בשם הרא"ש אלא דאפי' התזיק א' מהשותפין ושלא בפני חבירו ולא אמר לך חזק וקני מכ"מ קנה חבירו ג"כ החלוקה. וכן פסק בש"ע. וזהו נגד דעת רבינו ז"ל. ואחר שביארנו דעת רבינו. נראה לבאר דעת הרי"ף ורמב"ם בזה. שנראה שיש להם שיטה חדשה שלא עמדו עליה הבאים אחריהם ז"ל. וז"ל הרי"ף ב"ב פ"א בישוב דר' יוחנן שקנו מידם ברוחות פלוני קבל רוח מזרחית פלוני קבל רוח מערבית ולכאורה מה הוסיף בזה הרי"ף. אלא בא לבאר דכמו דיש בדר"א רבותא כמו שיבואר. ה"נ יש בישוב ר"י רבותא דמהני קנין גרוע בשותפין והיינו דבכל הקניני' בעינן שא' יקנה לחבירו את שלו. וא"כ הכי מיבעי פלוני נתן לחבירו רוח מזרחית וכן להיפך. ובאמת הרמ"ה העתיק בחי' לשון הרי"ף והוסיף מדילי' בזה"ל פלוני קבל רוח מזרחית והקנה לשותפו רוח מערבית ופלוני קבל רוח מערבית והקנה לשותפו רוח מזרחית. ולפי זה ודאי אין רבותא בדר"י והכי כ' הרמ"ה בשנוי' דר"א ג"כ שאין רבותא בגוף הקנין אלא קמ"ל שאע"פ שאין השותפין יכולין לכפות על חלוקה מכ"מ כשנתרצו יכולין לכפות על מחיצה. אבל כל הראשונים ז"ל לא הבינו הכי ישוב רב אשי אלא ע"כ בא להשמיענו איזה חדוש בגוף הקנין. וה"נ מפרש הרי"ף גם בדר"י דזה ג"כ אשמעינן ר"י דכאן מהני אפי' קנין בזה האופן שמקבל זה הרוח לעצמו. והכי העתיק הרמב"ם ה' שכנים פ"ב אבל אם קנו מידם שזה רצה רוח פלוני וזה רצה רוח פלוני אינם יכולים לחזור בהם עכ"ל. וכ"ז הוא מטעם דלא בעינן אלא ברור כמש"כ הרשב"ם הנ"ל בטעם דגורל מהני לקנות בלי חזקה כלל. ה"נ קנין כזה שמקבל זה החלק הוא ברור מיהא ומהני לר' יוחנן. וישוב דר"א כגון שהלך זה בעצמו והחזיק כו'. הביא הרי"ף ולא פי' במקומו מאומה וע' מהר"ן שפירא על הרי"ף. אבל באותו הפרק על המשנה אין חולקין את החצר כו' כ' הרי"ף וה"מ בשאין אחד מהם מכיר את חלקו שכל א' וא' יש לו רשות להשתמש בכולו אבל אם כל אחד מכיר את חלקו ואינו יכול להשתמש בחלקו של חבירו חולקין. ואע"פ שאין שם שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה. ממאי מדאמרינן בריש פירקא מאי אירי' רצו אפי' לא רצו נמי פלגי א"ר יוחנן משנתנו בשאין בה כדי חלוקה ואי לית בה כדי חלוקה כי רצו מאי הוי ליהדרי בהו ופריק שקנו מידם ברוחות ר"א א' כגון שהלך זה בעצמו והחזיק וזה בעצמו והחזיק ש"מ דמתני' דקתני רצו בשאין כנ א' מכיר חלקו הילכך כיון דקנו מידם ברוחות א"נ החזיק כל חד מינייהו במנתי' אסתליק ליה רשותיה ממנתי' דחבריה ופלגי ולא מצי לעכובי אהדדי ואע"ג דלית בה דין חלוקה דהא ליכא לכל חד מינייהו רשותא במנתיה דחבריה עכ"ל כל זה האריכות לשון הרי"ף. והרא"ש הביא לשון הרי"ף בקיצור וסיים ע"ז ומילתא דפשיטא הוא. והנראה דהבין מש"כ הרי"ף אבל אם כ"א מכיר חלקו ואין לו רשות להשתמש בשל חבירו. היינו שמתחילת השותפות פירשו ביניהם שלא ישתמש א' בצד השני מש"ה שפיר הרא"ש שהוא מילתא דפשיטא וא"צ לראי'. אבל הרי הרי"ף טרח להביא ראי' מסוגית הש"ס ומשמע שמפרש הא דרב אשי בהאי גוונא. אלא הכוונה דאע"ג שנשתתפו סתם בחצר וגם לא הקנו זה לזה קנין הגוף שיש לכ"א בחלק השני מכ"מ כל שיסלק עצמו מלהשתמש בצד השני והוא אינו משתמש אלא בצד שבירר לו לעצמו שוב יכול להכריח זא"ז על חלוקה ממש. וכ"כ הרמב"ם שם פ"א ה"א בד"א כשאין א' מהם מכיר את חלקו במקום שהן שותפין אלא יד כולן משתמשין בכל המקום אבל אם היה אחד מהן מכיר את חלקו אע"פ שאין בה דין חלוקה כופה כ"א מהן א"ח להבדיל בין חלקו לחלק חבירו. הרי דבהשתמשות מבורר לחוד סגי לקנות זה החלק לגמרי. שהרי לתשמיש לחוד ודאי אין יכולים אח"כ למחות זה ע"ז לשיט' הרמב"ם דהשתמשו' בשל חבירו ממש ג"כ א"צ טענה וחזקה ג' שנים מכש"כ בהשתמשו' שותפי' אע"ג דשותפין אין מחזיקין זע"ז כדאי' בב"ב דמ"א. היינו באכילת השדה דבעינן חזקה ג' שנים. משא"כ בהשתמשות כל א' בשל מחצה הסמוך לו וכדומה שבירר לו חלק להשתמש. וכיון שחזקתם מהני לענין השתמשות שוב יכולין לכפות זא"ז לחלק גם גוף הקרקע. וזהו ישוב ר"א כגון שהלך זה בעצמו והחזיק היינו שהשתמש במחצה והשני השתמש בצד השני. ומיקרי בזה כל א' מכיר את שלו. ופי' חדש ונעלה הוא. ועפ"י דברינו בכוונת הרי"ף נעמוד על שיטת הרי"ף במס' יבמות פר"ג דאי' התם בדנ"ב תני' החולץ ליבמתו וחזר וקדשה רבי א' אם קדשה לשום אישות צריכה ממנו גט לשום יבמות א"צ ממנו גט וחכ"א בין שקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות צריכה ממנו גט. א"ר יוסף מ"ט דרבי נעשה כעודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו דלא קני א"ל אביי מי דמי התם לא מכוין דליקני הכא מכוין דליקני הא לא דמי' אלא לעודר בנכסי גר זה וכסבור של גר אחר דקני. ומפרש אביי דפליגי באומר שמקדש במאמר יבמין ורבא מפרש דאומר שמקדש בזיקת יבמין ובזה הדעת אזלי אמוראי בתראי רב שרביא ור"א ורבינא. והרי"ף דחה כל הני אוקימתות. ומפרש כרב יוסף דפליגי בלשם יבמות וכבר עמדו ע"ז הראשונים וע' ברא"ש שיישב איזו קו' על הרי"ף בזה. ועדיין לא נגע בהא דהרי"ף הביא אוקימתא דרב יוסף והרי אביי דחאו בשני ידים. והרמב"ן במלחמות כ' דמשום דכל הני אוקימתות אינו אליבא דהלכת' הדרין להא דרב יוסף. ותמוה הא גם דר"י אידחי שפיר. אבל לדברינו ניח' שפיר שהרי ביש לו חלק בנכסים עם חבירו והלך ונשתמש וברר חלקו סגי. וא"כ גם העודר בחלקו זה סגי דפשיטא דלא גרע מהשתמשות דקני. מעתה אם הי' עודר בנכסי גר שבעי' עידור מן הדין וכסבור שלו הן. פי' שהוא שדה של שותפות ויש לו חלק בהם וא"צ אלא להשתמש ולברר חלקו דלא קני ואע"ג דגם לפי טעותו מכוין לברר חלקו משותפו. מכ"מ כיון שכסבור שאין צריך לקנות קנין גמור מן הפקר לא קני. וה"נ הרי באמת יבמה א"צ קידושין. דבביאה לחוד בלי שום דבור ניקנית לו והיא כאשה. והיינו משום שהיא זקוקה לו גם לפני הביאה. משא"כ אחר חליצה שאינה זקוקה אינה נקנית לו אלא בקידושין מעליא. והשתא אם קדשה לשם יבמות נהי דמכוין לקנות מכ"מ ה"ז כעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן. פי' שיש לו חלק בכאן וא"צ קנין וס"ל לרב יוסף כרב אשי בב"ב ואביי לית לי' הכי מש"ה אקשי וכולהי אמוראי אזלי ואוקמי בשיטתי' דאביי באופן דלא אתי אוקימתא דידי' אליבא דהילכתא וגילו דעתם שאין הפי' לפי האמת ורק לאביי מפרשי הכי אבל העיקר הוא ישוב רב יוסף ובשיטת רב אשי בסוגי' דב"ב והכל ניחא.
גדר דמעיקרא סלקין כו'. בכת"י אי' האי גדר ה"ד אלימא דמעיקרא לא סלקין לה והשתא לא סלקין לה מאי עבד אלא דמעיקרא סלקין לה והשת' לא סלקין לה טובא עבד ל"ל דמעיקרא סלקין לה ברוחא והשת' סלקין לה בדוחקא. האי פרצה ה"ד אילימא דמעיקרא עיילן בה והשתא עיילן בה ברווחא כו'. והוא כלשון הש"ס בב"ב שם: