העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קלח · פירוש ח
אי לאו דשקל ליה והדר יהיב ליה ניהלה. משמע דקאי אדסמיך ליה דנוטל ממנה מעות עבור האיצטלא ומ"מ לא הוי גט אלא עד שיהא מקבל האיצטלא ומוכרה אח"כ. [וע"כ הפי' הכי דאי במתנה גמורה הא עדיין לא איפשיט לרבינו אי מחילה גמורה לא מהני]. אבל שיטול מעותיו מרצונו תחלה לא. ודלא כהרא"ש סי' ז' שכ' בזה"ל ויראה דמדעתו הוי גט ואע"ג דמחולין לך לא הוי גיטא שאני התם דלא צערה אבל הכא דיהבא דמי וצערה על גוף האיצטלית יכול למחול עכ"ל. ולבאר מחלוקת רבינו והפוסקים עם הרא"ש ז"ל ראוי להקדים כוונת הרא"ש דלכאורה דבריו תמוהין הא ע"כ מתניתין מיירי שנותנת מרצונו. דהא בע"כ לא הוי נתינה כלל לחד לישנא. וכבר הקשו האחרונים ז"ל ע' ב"ש סי' קמ"ג ס"ק י' מה שנדחק בזה. ולכאורה גם על סוגית הש"ס יש להקשות. דקבעי ר"א מר"י ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז וחזר וא"ל מחולים לך מהו תיבעי לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דלא אחלי גבה אבל הכא הא קאמר מחולים לך. והאיך אפשר לומר דלא אחיל גבה ואינו רוצה ליטול דמי האיצטלית וא"כ הוי נתינה בע"כ ואמאי מהני לרשב"ג ודוחק לומר דר"א ס"ל דהוי מתנה דא"כ יש להוכיח הלכה זו מדעת ר"א ור"י דקיבל מיניה. מיהו רבינו דייק בסמוך משום דלא מחיל ליה לתנאיה ולא קאמר דמי איצטלית כאיצטלית דמי. מבואר דה"פ. דבשלמא מחילה לגמרי אפשר דמהני. אבל כיון דמבקש מעות אין זה מחילה מש"ה לא מהני אפי' ברצון ליטול דמי האיצטלית וזהו דברי הרשב"א בחי' שהקשה בשם התו' האיך מיירי אי רוצה לקבל מעות נפשוט לרבנן דמחילה לא מהני. ואי אינו רוצה תפשוט מדרשב"ג דנתינה בע"כ הוי נתינה ויישב דמחילה עדיף. אבל להרא"ש קשה גם הסוגי' ונראה דלק"מ דהא תלמוד מלשון תוס' דע"ה א' סד"ה מכלל דכיון דא"ל ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז עליו לקבלם. והוי כמו בבתי ע"ח ואי שאיל בב"ד האיך יעשה נימא לי' שמחויב לקבלם. ומכ"מ אי לא ציית דינא ולא קיבל מרצונו הגט בטל ואי קיבל ה"ז גט. אע"ג דמרצונו הי' שלא תתן כלל. מכ"מ אי כבר נתנה והוא קיבל כדין הוי גט. משא"כ בדמי האיצטלית אינו מחויב לקבל דמיו שהרי לא קיימה התנאי שהתנה מתחילה עמה. והיינו מחלוקת רשב"ג וחכמים. אבל אי מדעתו ורצונו ממש רצה בדמי' י"ל דהוי גט וכדמשמע מסוגי' שכתבתי אלא דלא אחלי גבה פי' שמרצונו האמיתי שלא לקבל דמיו ורק מחמת שהוא מחויב בדבר כמש"כ וכ"כ הרא"ש שם דתנאי דגט זקוק לקבל מחבירו ע"ש. ומפרש הא דאי' בגמרא אלא משום דלא אחיל. פי' לא מחיל לאיצטליתא. רצוני שאינו רוצה לוותר מאומה רק לעשות כפי הדין. וס"ל לרבנן שאין הדמים כפי הדין. ונראה להוסיף דעיקר מחלוקתם תלי' בדעתייהו ז"ל בנשבע לפרוע לשלם לזמן ידוע והאריך לו זמן ופליגי הרשב"א והרא"ש כמבואר בב"י יו"ד סי' רכ"ח אות קי"ד. והרשב"א ס"ל דלא מהני הרי דמחילה אינו אלא כשהוא בלי שיור. ה"נ לא מהני בשיור דמיו. והרא"ש דס"ל דמהני ה"נ דמהני בשיור דכאן. ורבינו כרשב"א ז"ל ס"ל וזהו שכתבתי לעיל סי' ע"א אות ה' וע"ש הרבה. מיהו אף למש"כ שם דדעת הרמב"ם וראב"ד ותשו' לרמב"ן ז"ל בדעת הרא"ש קיימי אינו מוכרח דס"ל כאן כהרא"ש דודאי אפשר דלהמסקנא דמחילה לגמרי לא מהני. דמי האיצטלית ג"כ לא מהני דלאו צערא כ"כ הוא. ובזה הדבר מוכרע