אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קלח · פירוש ב

פירוש א

בעינן תנאי קודם למעשה דתניא אבא חלפתא כו'. ויש להבין אמאי לא הביא רבינו משנה דס"פ הפועלים כל תנאי שיש מעשה בתחלתו אינו תנאי. ונראה לבאר על פי מש"כ הרמב"ם פ"ו מה' אישות הג"ד דפי' תנאי קודם למעשה לא שיהא בסדר דיבורו התנאי קודם למעשה אלא שיהא התנאי קודם נתינת המעות לאפוקי אם נתן ואח"כ התנה. דלא כפרש"י במשנה דב"מ דמפרש שיהא בדיבור התנאי קודם למעשה וכ"כ הרמב"ן דהכי מבואר בסוגיא אם לא מתי לא יהא גט כו'. וכבר תמה הר"ן ע"ז. ונראה ליישב דעת הרמב"ם דלשון המשנה ודאי כהרמב"ם דייקא. דלשון שיש מעשה בתחילתו משמע בפועל הוא דדיבור אינו יש אבל הברייתא דאבא חלפתא יש לפרש הכי והכי ובזה הסוגיות חלוקין. דבב"מ פ' הפועלים מוקי מתני' הנ"ל כאבא חלפתא ש"מ דמפרשי הא דא"ח ג"כ בפועל המעשה ממש. ומתניתין יחידאה הוא ואם כן בסדר הדיבור כ"ע מודו שאין קפיד' בדבר ולא ילפינן בזה מב"ג וב"ר ולא דמי להא דילפינן מהא דב"ג וב"ר לענין כפילות והן ולאו שאני התם שלא לחנם האריך משה רבינו כ"כ. אלא ע"כ משום דבלא זה אינו תנאי. וכן בהקדמת הן ללאו סברא הוא שלא לסיים בהן דבגמר דבריו אדם נתפס וכמש"כ הר"ן פרק מי שאחזו משא"כ בדבור תנאי קודם למעשה אין ראיה מלשון משה רבינו דלא מהני גם להיפך. זהו סברת סוגיא דפ' הפועלים. אבל סוגיא דגיטין פליגא וס"ל דמתניתין דהפועלים אתי ככ"ע. שהרי מיירי בגוף המעשה. וברייתא דאבא חלפתא בדבור קאי ובהא הוא דפליגי. וכבר כתבו התוס' והרמב"ן כ"פ דהסוגיות חלוקות. והשתא שביארנו דסוגיות חלוקות הן בהא דאבא חלפתא. תפס הרמב"ם להלכה סוגיא דב"מ דבדבור לא חיישינן לכ"ע. ויש ראיה לזה הפסק מדברי גאונים אחרונים שהביא דס"ל בד"מ לא בעינן דיני תנאים והוציאו דין דהן קודם ללאו ודין כפלות התנאי דלא בעינן בד"מ כמבואר בה' זכי' ומתנה פ"ג ה"ח. ולא פירשו כמו כן דלא בעינן תנאי קודם למעשה אלא משום דהיא משנה מפורש' דבעינן בד"מ תנאי קודם למעשה וכמש"כ הה"מ בהל' אישות שם הי"ד. ואי איתא דהלכה כסוגיא דגיטין דבעינן בגו"ק תנאי קודם למעשה גם בדבור וזה אינו מרומז במשנה דב"מ בד"מ כמש"כ. א"כ היה להם להוציא ד"מ גם מזה הדין דבעינן בסדר הדבור דתנאי קודם למעשה. אלא ע"כ ס"ל כסוגיא דב"מ דאפי' בגו"ק לא בעינן בדבור תנאי קודם למעשה אלא בפועל ובהא ודאי ד"מ שוה כסתם משנה דהפועלים. כ"ז הוא דעת הרמב"ם והא לא תקשה א"כ אמאי הביא הרמב"ם נוסח תנאי גט שכ"מ כרבא אם לא מתי לא יהא גט כו' ונכלל בזה תנאי קודם למעשה בדבור ג"כ. הא ל"ק דכבר איתא בירו' קידושין והובא בר"ן שם ר"פ האומר דא"ר יוחנן לבנתי' דיהון עבדין כרשב"ל כי שמא יעמוד ב"ד אחר ויסבור כר"ל ונמצא בניו באין לידי ממזרות ואע"ג דהלכה כר"י. וה"נ לכתחילה ראוי לחוש ולתקן לשון שאין בו פקפוק. אבל להלכה קיי"ל כסוגיא דפ' הפועלים. ונתיישב כל תמיהות הר"ן ונושאי כלי הרמב"ם ז"ל. אבל הרמב"ן ז"ל ס"ל דסוגי' דגיטין מלמדנו פי' המשנה דהפועלים דעל דבור קפדינן ג"כ. מדמוקמינן בסוגי' דהפועלי' דמתניתין אבא חלפתא היא. ואבא חלפתא ודאי בדבור קאי כמבואר בגיטין. ש"מ דגם פי' המשנה כך הוא. ובאמת הביא הבעל המאור ביצה פרק ב' נוסחת המשנה כל תנאי שהמעשה בתחלתו אינו תנאי ולא הביא לשון שיש מעשה. ולפי זה באמת יש לפרש על הדיבור של המעשה. והיינו שהבעה"מ הביא שם דהגאונים נחלקו גם בדין תנאי קודם למעשה אי בעינן בד"מ. ולגאוני בתראי לא קיי"ל כמשנה דהפועלים. וכ"כ הרמב"ן במלחמות שם דאפשר לדחות אותה סתם דאתי' כיחידאה וכ"ז דלא כהרמב"ם דלא נטה מסתמא זו כלל. ונראה להוסיף דהא דלהרמב"ם דמפרש משנתנו בפועל ס"ל דלכ"ע קיי"ל הכי אפי' בד"מ. ולהרמב"ן דמפרש משנתנו בדבור דחינן משנה זו מהלכה לגאוני בתראי. היינו משום דלדעת הרמב"ם דבפועל מיירי הוא מצד הסברא דכל לאחר נתינה התנאי פטומי מילי הוא. ולא בעינן לחק דב"ג וב"ר מש"ה נקטינן הכי. ואע"ג שעדיין יש מקום שאנו צריכים להא דב"ג וב"ר בהא. שהרי בגו"ק אפי' הקדים הנתינה לתנאי בתכ"ד לא מהני התנאי כמש"כ הרמב"ם בה' אישות שם בזה"ל ואע"ג שהכל בתוך כ"ד ה"ז מקודשת וא"צ ליתן לו כלום עכ"ל. ובד"מ אין סברא שלא יועיל התנאי שבתוך כ"ד לנתינה אם לא שנימא דיש בהו חקי ב"ג וב"ר וא"כ לפי דעת הגאונים דקיי"ל דבד"מ ליכא חקי ב"ג וב"ר היו צריכים לפרש דמהני התנאי אחר מעשה בתכ"ד. הא ל"ק דממילא מוכח דבד"מ כל שבתכ"ד דומה לתנאי ומעשה כאחד. ולא מיקרי כלל תנאי קודם למעשה. משא"כ בגו"ק דלא מהני חזרה בתכ"ד. ה"ה דמיקרי המעשה קודם אפי' התנה בתכ"ד. אבל בעיקר הכלל סברא הוא. ונשתוו גו"ק לד"מ וכסת"מ. אבל להרמב"ן וסיעתו דבדיבור מיירי. א"כ אין בזה סברא כלל אלא מחקי ב"ג וב"ר. וה"ז כמו שאר דיני תנאים דלגאוני בתראי לא בעינן בד"מ ה"נ דחינן משנה זו מהלכה בתנאי קודם למעשה בד"מ. וכן פליגי גם אם היה המעשה בפועל לפני התנאי בתכ"ד בד"מ דלגאונים ראשונים מעכב. דאע"ג דמצד הסברא לא גרע מחזרה ממש. מכ"מ תנאי לא מהני כמש"כ באות א' דעת גאוני קדמאי. ולגאוני בתראי אינו מעכב. וע' מש"כ הב"ש סי' ל"ח סק"ב בשם הט"ז. אחר שהרחבנו בזה נבוא לעומק דברי רבינו דס"ל בהא כהרמב"ם דמשנתנו מיירי בפועל ולא בדבור. אלא חולק בפסק הלכה וס"ל כאבא חלפתא לפי סוגיא דגיטין. מש"ה לא הביא אלא הברייתא ולא משנתנו ללמדנו דאפילו בסדר הדבור בעינן תנאי קודם למעשה:

אי נמי שנתקרע הגט. הלשון א"נ אינו מדוקד' והכי מיבעי ולגבי גט שנתקרע. ובכת"י אי' לגבי גט דהדר ביה ביני וביני מאי. ותל"מ. ונראה דכצ"ל ולגבי גט דהדר ביה ביני וביני א"נ שנתקרע הגט כו' והכי אית' להלן ואי מבטל לי' ביני וביני כו' ואי נתקרע כו'.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה