העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קלז · פירוש כ
אלמא הלכה כרב. דקדירות אין להם תקנה אלא בשבירה. ולא מהני להו היסק ולא גומרי מבפנים ונהי דלענין פסח אין הלכה כרב. דהלכה כר"ש דחמץ לאחר הפסח דרבנן. כמו שפסק רבינו סי' פ'. מכ"מ למדנו משמעתא דרב שאין תקנה לכל"ח בלבון. ומשום דס"ד דשנוי דחיקי הוא. ובפי' תני' עד שיסיק את התנור. אלמא דמהני הסקה קמ"ל רבינו דשנוי מעלי' הוי והכי דייק מסוגיא דזבחים דמקשי נעביד של חרס דהסיקו מבפני' והיינו בשיטתא דרב. מיהו בכת"י ליתא אלמא הלכה כרב. ומכ"מ בדין אין נ"מ. והדבר מובן ממילא. והנה הרא"ש והגה"מ ה' חו"מ כתבו בשמו של רבינו. דמתיר כבשונות לכל"ח. ולכאורה אינו מפורש דפשיט שאילתא שני' להתירא. אלא מדשאיל לה והביא סוגי' דזבחים עלה. ש"מ דאף לדידן שרי ולא כהפוסקים דאסרי וס"ל דדוקא בכהנים זריזין לא גזרו כמו שכתב הפר"ח סי' תנ"א. או ישוב אחר. אבל רבינו שהביא סוגיא זו ש"מ דלהלכה לדידן אתיא. ועוד מוכח ממש"כ רבינו בהדי כלים חדשים. ש"מ דבל"ז גזרינן שמא לא יסיק יפה כמש"כ אות י"ז ואפי' כבשן דוקא בהדי כלים חדשים שרי וצ"ע מה שכתב הרא"ש יראה לי דוקא בהדי כלים חדשים כו' והרי דברי רבינו הם: