אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קלז · פירוש יט

פירוש יח

אלא גבי חטאת מ"ט א"ר וכל"ח. התוס' בזבחים שם ד"ה אלא הקשו על נוסחא זו דאכתי למה הצריך הכתוב שבירה דלא שייך עה"כ לומר הטעם דילמא חייס. ולא שאין עושין כבשונות בירושל' מש"ה הגיהו אמאי ישברו. אבל הא דכתיב באמת ישברו חידוש הוא שהתירו הכתו' בשבירה דה"א דלא מהני שבירה כיון דעדיין טעם חטאת בחרס דצריך שיהא בטל מן העולם כמו בכל"נ שעשו בו מריקה ושטיפ' אבל הא פשיט' דהיסק מהני כ"ז דעת התוס'. ומובן דלפי זה קשה להסביר עיקר הוכחה דכל"ח א"י מידי דופיו ולא מהני הגעל' ומאי ראיה דילמא מהני הגעלה ג"כ. ורבותא אשמעינן קרא בכל"ח דשבירה סגי. ותו קשה לדחות נוסחא קדומה. ואף כי רבינו מקיימה. ובאמת קושיא השניה דלא שייך הא דאין עושין כבשונות בירושלים. ורצונם דזה אינו אלא תקנת עזרא כדאי' סוף פרק מרובה. ותו דהכתוב מיירי גם בשילה ונוב וגבעון אבל רבינו סיים בסמוך וכש"כ בעזרה. ור"ל דבחטאת אסור להוציא חוץ לעזרה. והא ודאי מה"ת אסור לעשות כבשונות בעזרה. וה"פ כמו שעשו מעלה מדרבנן בירושלים. מכש"כ דהקפידה תורה על העזרה. איברא קו' הראשונה חמורה דלא שייך על הכתוב הטעם דילמא חייס. ולכאורה היה מקום ליישב בפשיטות. דגזירת הכתוב הוא דבעינן שבירה אפי' יהיה נפלט הבלוע כמו דאיבעי לן בשול בלא בלוע מאי וכקושית התוס' עצמם בתחלת הדבור על קושית הגמ' נהדרינהו לכבשונות. וכ"ת א"כ דלהכי ניחא דאסור' היסק משום גזרת הכתוב. מה זה קושית הש"ס מכבשונות. ע"ז י"ל כמש"כ התוס' שם סד"ה ואם טש בזה"ל ותימא אי נתבשלו נמי מותר נ"ט בר נ"ט אמאי אמרו רבנן מזמן אכילה של ראשון טעון מו"ש לגבי שלמים דאתמול ושלמים דהאידנא דשניהם היתר דאין סברא לומר גזרת הכתוב היא בדבר שמותר גמור בחולין אפי' מדרבנן עכ"ל. הרי דבמה שאסרו חז"ל בחולין אפשר לומר דבקדשים גזה"כ מה"ת ובאמת הכי הוא בכלי שאינה בת יומא דמה"ת בחולין מותר ובקדשים בעינן שבירה ומריקה ושטיפה אפי' אחר מעל"ע. וע"כ משום דלא חלקה תורה בקדשים כמש"כ הרא"ש ע"ז פ"ה סימן ל"ו ע"ש. וע' מש"כ לעיל אות ב' דכל גזרות יש להם עיקר בתורה אלא שלא פירשה ומסרה לחכמים. והם גזרו בחולין מה שאסרה תורה בקדשים בכמה ענינים. ואע"ג דמצינו כמה קולות במקדש. היינו מה שלא אסרה תורה לא העמידו חז"ל גזירותיהם שם. ומחמת שכהנים זריזים הם. ועוד דאכילת קדשים אינו רשות אלא מצוה וקשה לבטל מ"ע משום גזרה אבל התורה החמירה בקדשים מה שאח"כ גזרו חז"ל בחולין. וא"כ ודאי היסק בגומרי שגזרו בחולין שפיר אפשר לומר דהתורה גזרה ע"ז. אבל כבשונות דליכא גזרה בחולין אמאי אסר הכתוב בקדשים. זה היה אפשר ליישב נוס' זו לפי לשון התוס' הנ"ל. אבל גם זה דוחק לומר דבשביל שיש מקום לגזור בחולין דילמא חייס אסרה התורה מקדשים ע"פ דין. אלא העיקר דאע"ג דהא דלא מהני היסק הוא משום דכך גזרה התורה דלא מהני היסק בקדשים וכמש"כ התוס' מכ"מ בכבשונות אאל"כ וכמש"כ התוס' בשם ר"ת דכשהוסקו נעשו כלים חדשים ולא שייך ע"ז לומר גזרת הכתוב הוא. וזה פשוט דלא שייך לומר פנים חדשות אלא כשהוחזרו לכבשן אבל אי מלאן גומרי לא הוי בזה פ"ח. מש"ה הא ודאי לא היה קשה להגמ' נמלינהו גומרי. אבל הא מקשה שפיר נהדרינהו לכבשונות. איברא התוס' דחו לפי' ר"ת מהא דסוטה דף ט"ו דבעי רבא נתאכמו והחזירן לכבשן האש וחזרו ונתלבנו מהו מי אמרינן כיון דאדחו אדחו או דילמא כיון דהדר הדר. ואי איתא דפנים חדשות באו לכאן לא שייך לומר נדחו כלל. אבל למש"כ רבינו בלשון קושית הש"ס ליהדר ליה לכבשן האש בהדי כלים חדשים. מבואר דלא קשה להגמרא אלא דליהדר בהדי כלים חדשים הא בל"ז לא. וע"כ אי משום הטעם שכתבתי לעיל דכל שגזרו בחולין שייך גזה"כ בקדשים. ובלי כלים חדשים אסור בחולין מדרבנן כמש"כ באות י"ג. או העיקר דלא הוי פנים חדשות אלא כשמניחן עם כלים חדשים ונעשה חדש כאינך כלים ואם כן נימא דהא דסוטה מיירי בלי כלים חדשים. ונמצא מתיישב קו' התוס' שפיר. אלא שא"כ קשה הא דאיתא בסוגי' דזבחים והביא רבינו בסמוך אלא הא דאמר ר"נ ארב"א תנור של מקדש של מתכת היה נעביד דחרס דהיסקו מבפנים. ומאי קושיא הא בתנור טמא לא מהני הסקה כמש"כ התוס' שם משום שאינו פנים חדשות וה"ה לענין איסור לא חילקה תורה בקדשים דכתיב בהו ישבר. ואין לומר דאין טעון שבירה אלא בחטאת משא"כ בתנור שאיני אלא משום מנחה. ואפי' מנחת חטאת אינו בכלל חטאת דקרא דלא מיירי אלא בבהמה כמו לענין כבוס בגדים דנתמעט דם חטאת העוף. אבל אאל"כ שהרי בתחלת הסוגי' איתא התם בשול בלי בלוע מאי ת"ש דאר"נ ארב"א תנור של מקדש של מתכות היה ואי ס"ד בשול בלא בלוע לא קפיד רחמנא נעביד של חרס ומשני כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן מבפנים ואיכא בשול ובלוע. הרי מבואר דגם בשירי מנחות איכא האי דינא. ומכ"מ מקשה הגמ' דליהני היסק אלמא לא אמרינן בקדשים גזה"כ הוא. וא"כ הדק"ל על נוס' זו דאמאי לא מהני היסק בקדירות. אבל באמת שיטת הרמב"ם בה' מעה"ק פ"ח הי"ד שאין טעון מריקה ושטיפה ושבירה בכל"ח אלא בחטאת בהמ' אלא שהאחרוני' אחזו שער מסוגי' זו דקאמר בפירוש דלהכי עביד תנור של מתכות דוקא משום שירי מנחות וע' מהרש"ק בס' בה"ז. אבל הענין דלפנינו יבואר שיטת הרמב"ם וגאוני קדמאי דלרבנן דרבי דמפרשי ומורק ושוטף במים דמריקה בחמין. ע"כ לא בעינן הגעלה כלל דמריקה אינו חלא כמריקת הכוס ולא רותחין דהגעלה וגלה רחמנא דבקדשים לא בעינן הגעלה כלל מאיסור בלוע. ומ"מ תנן השפוד והאסכלא מגעילן בחמין. דלא מצינו שהקילה תורה אלא בבישול שהוא במים דקיל ולא בשפוד ואסכלא שעל האור ובו לא דיבר הכתוב מש"ה בעי הגעלה ככל איסורי תורה. מעתה תנור שאופין עניו שירי מנחות על האור ה"ז כשפוד ואסכלא מש"ה שפיר קאמר דאסור בתנור ש"ח לפי דס"ד דלא מהני היסק. ובמסקנא דמהני היסק מקשה שפיר אמאי לא נעביד דחרס. ואין לומר בהא גזרת הכתוב. שהרי לא מיירי במקרא אלא בבשול במים כמו בהא דכלי נחושת מהני מריקה ושטיפה ולא בעי הגעלה. ואם כן בתנור דלא גזרה תורה ליהני היסק כמו בכל איסורי תורה. ולבאר שיטת הרמב"ם נקדים עוד דבר תמוה שיש בהלכה זו שכתב הרמב"ם דאפי' כל"ח מהני מריקה ושטיפה בשאר קדשים לבד מחטאת. וכ' הראב"ד דטעות הוא ובאמת הוא תמוה נהי דגזרת הכתוב לא נאמרה אלא בחטאת בהמה משא"כ במנחות מהני הסקה אפי' בלא פ"ח אכתי מנלן דקיל איסור נותר דקדשים בזה מכל איסורין שבתורה דלא מהני הגעלה בכל"ח. ומצינו שנחלקו הרמב"ם וראב"ד עוד בתרומות בשלהי הל' תרומות פט"ו הי"ט שכ' הרמב"ם קדרה שבשל בה תרומה כו' אם שטף הקדירה במים או ביין מותר לבשל בה בשל במקצת כלי כו' וידוע דשטיפה משמע בצונן וקדירה סתמא של חרס והשיג ע"ז הראב"ד ע"ש. והכ"מ כת' בשם תשובת הרמב"ם שלמד מדתנן בתרומות פי"א המערה מכד לכד נוטף שלש טיפים ונותן לתוכה חולין כו' ע"ש שהאריך. וק' טובא לומר דרבינו הוציא ממשנתנו דין חדש שלא כן דרכו ז"ל. ותו שהוא נגד סוגי' דירושלמי שם דאי' תני ר"ח בר שאול קדרה שבשל בה תרומה מגעילה ג' פעמים בחמין ודיו כו'. וכבר הקשה כ"ז הפר"ח יו"ד סי' קכ"ב סק"ג. ועיקר קושית הרמב"ם במשנה דתרומות הנ"ל נראה שהיא עצמה קו' הירו' שם ר' יוסטא בר שונם בעי קומי ר"מ תנינן אם הרכינה ומיצת ה"ז תרומה ואת אמרת הכין. [פי' למה לן הגעלה כלל הא נוטף ג' טיפים ודיו. הרי דאפי' שטיפה לא בעי והי' להירו' להביא הרישא דמתניתין אלא משום דלא נימא דמיירי בבעה"ב התורם. ומשום שלא נתכוון לקרוא שם תרומה על הנדבק בדופן. אבל מי שנתן תרומה לכלי באמת בעי בצונן שטיפה ובחמין הגעלה והכשר גמור. והכי באמת דעת היש אומרים שהביא הרמב"ן בחי' מס' ב"ב דפ"ז. מש"ה הביא הירו' הסיפא דתנן ואם הרכינה ומיצת ה"ז תרומה. ואי איתא הא לא קרא עליו שם וע' תוס' ב"ב שם אלא קל הוא בתרומה וא"כ אמאי בעינן הגעלה. ומשני כאן ע"י האור הוא נגעל ויוצא. [מש"ה חמור ובעי הגעלה. הן אמת שהר"ש במס' תרומות שם והגר"א יו"ד סי' קי"ג ופר"ח שם ושו"ת מהרי"ט סי' כ"ד בהמשך דבריו ז"ל פירשו שהקו' בירו' אמאי מהני בכל"ח הגעלה. והא החמירו בהרכינה ומיצת. ומשני משום דע"י האור היינו הגעלה הוא יוצא אבל לא זכיתי להבין מאי חומר יש במיצת יין ש"ת בעין. ותו הא דמשני ע"י האור הוא נגעל. והרי הגעלה סתם ברותחין שלא ע"י האור סגי. אלא כפירושי ופי' ע"י האור שיבשלו בו יהא יוצא. ומצאתי און לי בסמ"ג מל"ת ע"ח שהביא פי' ר"ח כהן הירו' בקדירה של מתכות ומגעילה ג"פ היינו בכלי שני ובנבילה בעינן כל"ר. ומעתה א"א לפרש הא דע"י האור הוא נגעל בכלי שני דזה ודאי לא מיקרי ע"י האור. אלא ע"כ פי' הר"ח סוגי' הירוש' כמש"כ דה"ק דמש"ה בעינן הגעלה בכל"ש מיהת משום דע"י בשול יהא יוצא]. הא מיהת מבואר דבעינן הגעלה בכל"ח וגם זה לא מהני אלא בתרומה דרבנן כמבואר בירו' שם. וקשה טובא פסק הרמב"ם. אבל יש להרמב"ם שיטה בכ"ז הולך ואור עד נכון בסוגי' דש"ס דילן והוא שיטת רב האי גאון והרי"ף ז"ל: דהנה פשוט בפי' רבותינו רש"י ותוס' דמריקה בחמין היא הגעלה ברותחין וכפשטא דסוגי' דזבחים דצ"ז א' בהא דתני מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי וחכ"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן מ"ט דרבנן מ"ד אגעולי כותי' [פרש"י דחמין בעי דכתי' כל דבר אשר יבא באש] ורבי א"ל הגעלה לא קאמינא כי קאמינא למריקה ושטיפה דבתר הגעלה ופי' ומרק ושטף דתרווייהו בתר הגעלה הרי דלכ"ע בעי בקדשי' הגעלה ברותחין כמו בכל א"ת. והא דשקיל וטרי שם דצ"ו גבי הא דקאמר אותה למעט תרומה דלא בעי' מו"ש ומקשה מדתני' קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנ"ט. משמע דס"ד דתרומה שנתמעט מאותה דכתיב בקדשים נתמעט גם מהגעלה. ולכאורה קשה מהיכי תיתי דלא ליבעי בתרומה הגעלה כמו בכל א"ת. ותו מאי מקשה מהא ברייתא הא יש לחלק בין מינו לשלא במינו ונימא דהברייתא מיירי בנ"ט אבל במינו נתמעט באמת. וצ"ל דמשום דלרבנן דס"ל מריקה בחמין שהוא הגעלה ע"כ צ"ל הא דאיצטריך באמת קרא להא ע"כ היינו משום דלא נימא כיון דתנן במס' תרומות פי"א עצמות הקדשים בזמן שהוא מכנסן אסורות ואם השליכן מותרות ופי' הר"ש שם ותו' זבחים דפ"ו ד"ה ופליגא דמיירי בקדשים הנאכלין דומי' דתרומה ויש עליהם בשר וכיון דמשליכן בטל שם אוכל מינייהו וא"כ ס"ד דה"ה דלא בעי הגעלה ג"כ. מש"ה קמ"ל קרא דמכ"מ בעי' מריקה בחמין דהוא הגעלה. ועתה דמיעט רחמנא אותה פרט לתרומה ס"ד דבתרומה דתנן ג"כ הכי בתרומות שם דנוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין באמת לא בעינן הגעלה ומש"ה מקשה מהא דתני' לענין נ"ט דאסור הרי דלא מיקרי בטל שם אוכל בזה וממילא אפי' במינו. ומשני דאע"ג דבעינן קרא בקדשים מכ"מ לא נתמעט בתרומה מעיקר הגעלה אלא לאביי כדאית לי' ולרבא כדאית לי' ולרבה ב"ע כדאית לי' אבל עיקר הגעלה ודאי בעינן. וכן הוא דברי הרמב"ן בחי' ב"ב שם בזה"ל ובמס' זבחים נמי בקדרה שבשל בה תרומה דהכשרה כשאר איסורין במריקה ושטיפ' ולשבירה דחרס עכ"ל. אלא לשון לשטיפה לכאורה אינו מובן שהרי זה נתמעט מאותה. ועוד יבואר בזה לפנינו. והיינו שנדחק הרמב"ן ז"ל ליישב הא דאי' בסוגיא זו בישוב רבא לא נצרכא אלא לדאמר מר במים ולא ביין ולא במזוג הא אפי' ביין. ומבואר דתרומה שרי להגעיל ביין. והוא ז"ל הוכיח דלא מהני הגעלה בכל א"ת אלא במים. וע' בר"ן פ' כל הבשר. כ"ז הוא שיטת רש"י ותוס' ורמב"ן ז"ל ולשיטה זו א"א ליישב ניס' המשנה מריקה בחמין שטיפה בצונן שהרי תנן מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס ואי מריקה בחמין היינו הגעלה איך הוא כמריקת הכוס. ותו הרי תנן בסיפ' השפוד והאסכל' מגעילן בחמין. ואי מתניתין כחכמים דמריקה בחמין היינו הגעלה למאי פי' בשפוד ואסכלא הגעלה ליתנו וכן בשפוד ואסכלא. ותו קשה הא דאי' בע"ג דע"ו על הא דא' ר"נ אמר רבה ב"א כל יום נעשה גיעול לחבירו ומש"ה לא בעי לבון ומקשה א"ה הגעלה נמי לא ליבעי ומאי קושיא הא רחמנא אמרה ומורק והיינו הגעלה בחמין וכמו בהא דתנן בזבחים רט"א בישל מתחלת הרגל יבשלו בו כל הרגל וחכ"א עד זמן אכיל'. ומפרש בגמ' טעמ' דר"ט משום דר"נ דכל יום נעשה גיעול לחבירו וחכמי' פליגי וסברי דמ"מ לאחר זמן אכילה בעי מו"ש וא"כ מאי מקש' על הא דשפוד ואסכלא דבעי הגעלה מיהת. אבל באמת נוס' רש"י במשנה מריקה ושטיפה בצונן. והכי הביאו התוס' שם בד"ה השפוד נוסח' הגמרא בע"ג שם בהא דמפרש הגמרא הא דתנן השפוד והאסכלא מגעילן ברותחין מאי הגעלה דקתני מריקה ושטיפה א"ל אביי מי דמי מריקה ושטיפה בצונן הגעלה בחמין. הרי היה הנוס' במשנה מו"ש בצינן. ומיושב הכל. שהרי להאי תנא לא נזכר בקרא הגעלה בקדשים כלל. אלא מצד הסברא ס"ל לרבי דבעינן הגעלה. ושפיר מקשה לר"נ ארב"א דכל יום נעשה גיעול לחבירו כמו דלא בעינן שפוד ואסכלא ליבון ה"נ לא ליבעי הגעלה. וגם הא ניחא דתנן בשפוד ואסכלא מגעילן ברותחין דקמ"ל. דלא בעי ליבון אלא מגעילן ודיו. משא"כ בקדירה פשיטא דבעי הגעלה וסגי בהגעלה מש"ה לא תנן. אבל ז"ל הרמב"ם בפי' המשניות והכבוס המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלי נקרא מריקה ותוספת נקיות נקרא שטיפה כו' ואמרו מריקה בחמין ושטיפה בצונן. ומה שאמרו כמריקת הכוס וכשטיפת הכוס רצונו לומר שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם עכ"ל. מבואר דגריס במשנה מריקה בחמין ומפרש שאין זה הגעלה אלא להסיר היטב הנדבק בעין והוא משום נקיות אפי' עדיין אינו זמן שנעשה נותר. והכי פי' שם הא דתנן רט"א בישל בו מתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל וחכ"א עד זמן אכילה. דר"ט ס"ל דא"צ ברגל מו"ש אלא בסוף היום כשנעשה נותר. וחכ"א עד אכילת הצהרים וכשתכלה האכילה צריך למרק אותן אע"ג שעדיין לא עבר זמן היתר אכילה. ולזה כוון במש"כ בה' מעה"ק פ"ח הל' י"ד כל הכלים שמשתמשין בהם בקדשים טעונין מו"ש עקב אכילה. וכן השפוד והאסכלא מגעילן עקב אכילה. וכתב הראב"ד בזה"ל לא ידעתי מהו עקב אכילה כו'. אבל כוונתו מבואר מלשון פי' המשניות בסוף אכילה ולא בסוף זמן אכילה. אבל משום הבלוע לא חיישינן כלל מדלא בעי אלא מריקה בחמין ש"מ דלא בעינן הגעלה כלל. מה שא"כ שפוד ואסכלא שאינו בכלל ואם בכלי נחשת בושלה שהרי בכל האיסורים הוא חמור שהוא ע"ג האור ממש. מש"ה לא נתמעט מהכשירו הראוי לו ובעי הגעלה כדין. וע"כ הנוס' בע"ג שם א"ל אביי מי דמי שטיפה בצונן הגעלה בחמין. או ה"ק מריקה דחמין ג"כ אינו רותחין דהגעלה וכצונן דמי שהרי אינו אלא כמריקת הכוס. והא דאי' בזבחים דף צ"ז מ"ט דרבנן מ"ד אגעולי כותים אין הפי' דלגמרי מדמה לג"נ שיהא ברותחין אלא ה"ק כמו בג"נ בודאי ברותחין ה"נ בקדשים מריקה בחמין מיהא בעינן. וע"כ פי' ומרק היינו בחמין. ורבי בהגעלה לא קאמינ' כו' פי' ודאי הגעלה בעי ככל א"ת. ולא דברה תורה אלא במו"ש דבתר הגעלה. ורבי הוא דסבר דבעי הגעלה שהרי לא נתמעט מהא דכתיב ומורק דלא בעי הגעלה משא"כ לרבנן דס"ל דהכתוב אשמעינן דלא בעינן הכשר אלא ומרק ושוטף. וממילא למדו שהוא מריקה בחמין מיהא. הא מיהא דלרבנן דרבי הגעלה בקדשים ליכא כלל. אלא מריקה ושטיפה דבעין. וממילא ה"ה תרומה דקיל מקדשים וכשנתמעט מאותה למעוטי תרומה ממרו"ש ג"כ. מקשה שפיר מדתנן ואם בשל בנ"ט הרי דבעינן מרו"ש מיהת. ומשני למר כדאית לי' ולמר כדאית לי': ויש להבין לדעת הרמב"ם הא דמשני רבה ב"ע ל"צ אלא לדאמר מר מו"ש בצונן הא אפי' בחמין כו'. והרי הרמב"ם כתב שאין טעון תרומה אלא שטיפה בצונן. אבל באמת נוסחת רש"י אינו מדוקדק. דמאי מקשה אלא למ"ד מריקה בחמין ושטיפה בצונן מא"ל. דקארי לה מאי קארי לה. הרי קאמר ושטיפה בצונן. ותרומה לא בעי אלא חמין. ולמאי קאמר לשטיפה יתירתא לימא לשטיפה בצונן. אלא עיקר הנוסחא הכי הוא ל"צ אלא לכדאמר מר מריקה בחמין ושטיפה בצונן הא אפי' בצונן. הניחא למ"ד מריקה בחמין כו' אלא למ"ד מריקה ושטיפה בצונן מא"ל ולדידיה בעינן בקדשים הגעלה לפני מו"ש כמ"ש וה"ה תרומה וח"כ ממאי נתמעט תרומה מאותה שהרי כל הגעלה בעי צונן אח"כ כאשר יבואר וא"כ תרומה ג"כ בעי צונן. ומשני לשטיפה יתירתא. דקדשים בעינן שני פעמים שטיפה בצונן משא"כ בתרומה. אבל לרבנן לא בעינן הגעלה לא בקדשים ולא בתרומה ולא כהירו' תרומות. [ומעתה הדבר ברור דהגעלה אינו אלא במים כלישנא דקרא תעבירו במים. ולשיטת הסמ"ג היינו הגעלה. וכמו בכ"מ דכתיב במים משמעו דוקא ולא בשאר משקין. כדתניא בת"כ ויקרא לענין רחיצת קרב וכרעים במים ולא במזוג ולגבי מרק ושטף במים ג"כ תני' בת"כ פ' צו במים ולא ביין כו'. והיא הברייתא שהובא זבחים דף כ"ב דוק ותשכח. וה"נ דכתיב תעבירו במים ודאי דוקא הוא. ולא משום דשאר משקין אינם מפליטים. דזה א"א וכמו שהוכיח הרשב"א בשו"ת סי' תק"ג. אלא משום שאינו מפליט הכל. ולא ידעינן כמה פלטי. וע"ע בסמוך היוצא משנוי נוסחא זו]. ומכ"מ שפיר מוכיח דכל"ח אינו יוצא מידי דופיו. מדהחמירה התורה בכל"ח ש"מ דאיכא בו צד חמור לענין הגעלה בכל איסורי תורה. ואדרבה בזה ניחא מה שהוכחנו לעיל אות ט"ז דשיטת סוגיא דזבחים דיש חילוק גם בבעין בין חרס למתכות. ולא נודע מנין להגמרא. ולפי דברינו עיקר קרא מיירי באיסור בעין הבא ע"י בישול דבכל"ח לא מהני מו"ש. שהרי הגעלה לבלוע לא בעינן כלל לחכמים אלא לענין בעין יש נ"מ בחטאת ומכ"ש דבלוע א"י מידי דופיו. ואחר הדברים והאמת האלה נמצאו דברי הרמב"ם ה' תרומות פט"ו הנ"ל מבואר יפה כתלתא אוקימתא דוק ותשכח. כ"ז שיטת הרמב"ם ז"ל. והנה נחלקו גאוני קדמאי בהכשר כלי אבנים. בה"ג כ' ובורמי דגללי כו' ומפליט לה ככלי מתכות ואע"ג דמיתברא ומצבתא לא דמי' כלל לכל"ח אלא לכלי מתכות. וכן כתב הרי"ף בפ' כל שעה דמאני דבורמי דגללי טעון הגעלה ככלי מתכות וכ"כ הרמב"ם ה' חמץ ומצה פ"ה ה' כ"ג. ובשם רב האי גאון כ' דכלי אבנים לא מהני להו הגעלה כלל. וה"ה בכלל כל"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם. וכ"כ המכריע סימן ס"ב בשם רב שר שלום גאון ור"י בן מלכי צדק. אבל יש עכ"ז קושיא חמורה מתוספתא דזבחים כלי אבנים אינו טעון מו"ש אלא מדיחן. והמכריע חילק בין אבני שיש שדרך העולם לעשות מהן כלים ומלאכתן נאה ודקה שהם חשובים ומקבלים טומאה. בין שאר אבנים שאין דרך העולם לעשות מהם כלים וזה החילוק לא נמצא בשום פוסק זולתו. וגם לא מסתבר לחלק לענין בליעה בהכי כמו לענין טומאה. והמרדכי פ' כ"ש סי' תקפ"ה כ' דההוא מדיחן שבתוספתא היינו מגעילן וכבר כ' הגר"א או"ח בסי' תנ"א ס"ק ל"ג שהוא דוחק וגם לא אתי אלא למ"ד מו"ש בצונן. ובאמת כ' בשלטי הגבורים שם בשם הר"י מסיפונט דכלי אבנים אינו טעון אלא שטיפה. וכ"כ המכריע שם בשם רש"י בס' הפרדס ה' פסח. וכ"ה בפייט דשה"ג ובורמי דגללי שריין בהדחה. אבל עלינו ליישב דעת הגאונים ז"ל שמפיהם אנו חיים וגם כי הרמב"ם ז"ל הביא בה' מעה"ק תוספתא זו כצורתה ומכ"מ ס"ל דבעי' הגעלה כמש"כ. אלא האמת יורה דרך הראשונים ז"ל דס"ל דקדשים לא בעי הגעלה לפלוט הבלוע בם. אלא להסיר הנדבק בדופני הכלי כשיטת הרמב"ם ז"ל. וזה מיקרי בלוע בגמרא מש"ה כלי אבנים דשיע לא בעי מריקה כ"כ להסיר הנדבק בדופניו וסגי בהדחה בעלמא. זולת כל"ח ובחטאת שפירשה תורה דדמי לשאר אסורי' דבעינן פליטה ומש"ה ישבר משום שאינו יוצא מידי דופיו לעולם. אבל בשאר קדשים או כלי אבנים אפי' בחטאת סגי בהדחה משא"כ בשאר איסורים דבעינן להוציא הבלוע בדופן ממש אפי' שיעי בליעי שפיר. מש"ה אפשר דדמיין לכלי מתכות או לכלי חרס. וכל דברי הראשונים קיימים ונהירין: וראוי לדעת עוד דשיטת רב האי גאון ורב נהילאי גאון דבכל הגעלה בעינן אחריו לשטוף בצונן כמש"כ הסמ"ג בשמו ל"ת ע"ח. וכ"כ הרמב"ם ה' חו"מ פ"ה ה' כ"ג והתוס' שלהי מס' ע"ג הביאו זה המנהג ולא ידעו מקורו ודקדקו מדאי' בזבחים דצ"ו ב' לשטיפה יתירתא. ומלשון יתירתא משמע דבתרומה בעינן שטיפה אחת בצונן אחר הגעלה. אבל בזבחים שם כתבו להיפך דיש ללמוד מכאן שאין צריך לשטוף כלל בכל הגעלות. ונימוקם עמם דמהיכא תיתי דבקדשים בעינן שתי שטיפות בצונן. ולא נזכר רמז בזה בקרא להאי תנא דמפרש מריקה בחמין דקאי אליביה אלא ע"כ שטיפה יתירתא היינו שטיפת צונן פעם ח' בתר הגעלה דלתרומה לא צריך וא"כ נשאר דבר המנהג בלא טעם. אבל הסמ"ג שם הביא מס' התרומה בשם רבינו יצחק דדייקו מדאי' בד' צ"ז מ"ט דרבנן דקאמרי מריקה בחמין ושטיפה בצונן מ"ד אגיעולי כותים. ומפרשי הגאונים דהאי מידי דהוי קאי גם על שטיפה בצונן. ולזה כוון הה"מ והגמ"י בה' חו"מ שם. אלא שלא ביארו יפה. וגם התוס' זבחים הנ"ל ידעו מראי' זו. דבל"ז למאי כתבו ויש ללמוד מכאן דא"צ לשטוף בצונן כו'. ולמה להו לראיות ע"ז אחר שאין מפרשים שטיפה יתירתא כפי' התוס' דע"ג ממילא אין מקום לשטיפה בצונן בכל הגעלות. אלא כלפי דלמדו הגאונים מסוגי' דלהלן דמריקה בחמין ושטיפה בצונן הוא דומה לגיעולי כותים בתרווייהו. מש"ה הביאו מכאן ראיה לסתור. שהרי מפורש בתרומה לא בעינן שטיפה בצונן. וה"ה בכל הגעלות. וע"כ הא דקאמר מ"ד אגיעולי כותים לא קאי אלא על מריקה בחמין כמש"כ הסמ"ג שם. כ"ז דעת התוס'. אבל רבינו האי גאון ורב נהילאי גאון והרמב"ם ז"ל הצריכו שטיפה בצונן ע"פ דין והיינו כמש"כ דמפרשי לשטיפה יתירת' בא"א. דקאי על מ"ד מריקה ושטיפ' בצונן והוא בתר הגעלה לרבי ולגבי תרומה לא בעינן אלא שטיפה אחת. ומזה למדנו דבכל הגעלה בעינן שטיפה בצונן כמו לרבי בתרומה דפשיטא להגמ' דבעי מיהא חדא שטיפה. והיא ראי' מבוארת: ובמה שכתבתי יתבאר רומיא דש"ס דילן והירו' לענין ערוי ככלי נחושת דבש"ס דילן זבחים דצ"ה ב' אי' אחד שבשל בו ואחד שעירה לתוכו רותח ומפרש הש"ס דהעירוי הוי בלוע בלא בישול. וברור דקאי בין בכל"ח בין בכל"נ אלמא דבכל"נ ג"כ משכחת בלוע בלא בישול והרי בירו' שהביאו התוס' שם אי' והתני' אף בכל"נ כן אית לך למימר דכל"נ בלע פי' בלא בישול. ומשמע דלא בלע כלל. ומזה מייתי הירושלמי ראי' דערוי מבשל ככל"ר וכבר פירשנו באות ח' שיטת ש"ס דילן דערוי ככלי שני דלא מבשל והכי דעת רבינו וסיעתו. ומכ"מ כלי נחשת בלע. וא"כ פליגי בטבע כל"נ אי בלע בלא בישול וזה תמוה. וגם הב"י יו"ד סי' צ"ג כתב בשם רבינו ירוחם דכל"נ לא בלע בלא בישול שהאור מהלך תחתיו והש"ך יו"ד סי' ס"ח השיג ע"ז מסוגי' דזבחים הנ"ל. וכבר בקשו בשו"ת פני יהושע ומקום שמואל סי' נ"ז לדחות בקש דהסוגי' דבבלי מיירי בכל"ח. אבל העיקר כמש"כ. דהתלמודים אזלי לשיטתייהו דש"ס דילן דס"ל כהרמב"ם דלא בעינן למשנתנו וחכמים דרבי אלא לנקות משמנונית שבענין מה שנדבק ונבלע בדופני הכלי וזה קרי לה בלוע. ובזה ודאי אפי' בכל"נ בלע בערוי אע"ג שאינו מבשל. אבל הירו' לטעמי' דס"ל דתרומה בעי' הגעלה לכ"ע וה"ה קדשים. ופי' מריקה בחמין לחכמים היינו הגעלה ברותחין ולא כמריקת הכוס. וגרסי במשנה מריקה ושטיפה בצונן ואתי כרבי ושפיר מקשה אמאי בעי מריקה דחמין דהיינו הגעלה לת"ק דרבי בערוי אי לא דערוי מבשל ככלי ראשון. וכבר מצינו דהתלמודים חולקים בנוסחת המשנה ופירושה כמש"כ התוס' בכורות דכ"ב ד"ה תרום וה"נ פליגי אי גרסינן מריקה בחמין ושטיפה בצונן וא"כ פי' בלי הגעלה אלא כמריקת הכוס. ולא בעינן הגעלה כלל למשנתנו אבל אי גרסינן מריקה ושטיפה בצונן לא מיירי בהגעלת חמין דבעינן ודאי כמו שאר א"ת. הרי צדקו ד' רבינו ירוחם דלכ"ע כלי נחושת אינו בולע בלא בישול דליבעי הגעלה וכ"כ בעל העיטור ח"ב בדיני הכשר הבשר וכתב בזה"ל וכן מצאתי בהגדה דאדר"נ ג' דברים נאמרו בכל"ח וכו' בכלי נחושת אינו בולע כו' עכ"ל. והיא הברייתא שהביא הגר"א או"ח סי' תנ"א ס"ק פ"ב בנוס' כלי זכוכית אבל הראשונים גרסי כלי נחושת וה"ז כרבינו ירוחם והיא דעת גאוני קדמאי והרמב"ם ז"ל. והרשב"א דלא ס"ל כרי"ו כמש"כ הב"י שם היינו משום דס"ל כהרמב"ן והיא שיטת רש"י ותוס' דלכ"ע בעי' בקדשים הגעלה והכי דעת הראב"ד ז"ל כמש"כ ולפי זה לא פליגי התלמודים בנוס' המשנה ופירושה אלא דלהירו' לא ס"ל להצריך בערוי חומר דמריקה ושטיפה אם לא דערוי מבשל. אבל הגעלה ודאי בעי בבלוע דערו ובזה לא דיברו. אבל ודאי לשון הירושל' לא משמע הכי וכבר תמה ע"ז הפי' בשו"ת פני יהושע. והדברים מאירים כשיטת רבינו ושארי גאונים ורמב"ם ז"ל ופסק רבינו ירוחם ז"ל ברור ונכון:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה