העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קלג · פירוש ד
אמר רבא בפיאה נכרית. הכי נוסחת רבינו גם בכת"י דרבא מפרש לדרב הכי. ולא כנוס' דילן דאי' אמר רב ועפ"י נוסחת רבינו מתיישב יותר הא דמקשה הגמ' מדבעי לריב"ח וכו' ואמר רבא כו'. ולפי נוס' דילן אינו מדוייק כ"כ וכי גברא אגברא קרמית ואולי באמת ריב"ח מפרש משנתנו אפי' בלא אמר תנו. הן אמת דפרש"י ביצה ד"ט דרב רבן של כל בני הגולה הוי ומקשי מיני' אדרב חנן ב"א מכ"מ אכתי ודאי לא דמי ריב"ח שהוא מאמוראי קמאי לרחב"א אלא עיקר הנוס' רבא ומקשה מרבא אדרבא. דמפרש הא דריב"ח להיפך. מיהו למש"כ באות הסמוך דרבינו מפרש קו' הש"ס מגוף המשנה אדריב"ח שוב אין הכרח לנוס' זו. ומ"מ היא מתיישבת שפיר. אך כ"ז לשיטת רבינו באות הקודם דלרנב"י שיער המת אסור בהנאה ג"כ. ומפרש המשנה קודם שנהרגה ולפ"ז הא דאי' בסוגיין תני לוי כוותי' דרב האשה שיוצאה ליהרג ואמרה תנו שערי לבתי נותנין מתה אין נותנין מפני שהמת אסור בהנאה פשיטא אלא שנויי המת אבה"נ. מתפרש כמשמעי דאתי כרב דמוקי בתנו שערי לבתי ולאחר מיתה ולא כרנב"י דמוקי מחיים ולא מיירי באומרת תנו שערי. אבל לפרש"י דמפרש לרנב"י ג"כ לאחר מיתה ובשערה ממש. וע"כ מיירי ג"כ באומרת תנו שערי דבל"ז לא גרע מתכריכי המת שבטלין למת וע"כ הא דקאמר תני לוי כוותי' דרב ולא כרנב"י היינו משום דמסיק מפני שנויי המת אבה"נ וכפרש"י בזה"ל ולהכי קתני האי מפני משום דבעי לגלויי עלה דלאו בשערה ממש משתעי עכ"ל. ומעתה ע"כ הנוס' אמר רב בפיאה נכרית. דאי הנוס' אמר רבא. אין הוכחה דרנב"י חולק על רב אלא על רבא. שהרי אפשר הא דרב ג"כ כרנב"י והאיך אמר תני כוותי' דרב. אלא ע"כ או הנוס' אמר רב או הנוס' להלן תני לוי כוותי' דרבא. והוא העיקר לדעתי: