אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קכד · פירוש יב

פירוש יא

היכי דמי אי דקא אתי חד מעלמא דלא ידיע בי' אי גמיר אי לא גמיר כצ"ל וכ"ה בכת"י. ולשון בה"ג אי אתי אחד מעלמא כו'. וכ"ז הדיוק ללמדנו שאינו בן עיר שנבדוק אותו. וסיים רבינו עוד ולא ידיע בי'. היינו שאין אדם יודע ממנו שנלך לשאול עליו. ובגמ' ליתא כ"ז אלא היכי דמי אי דלא ידע בי' אי גמיר אי לא גמיר כו' והי' במשמע דרק כשאין בעל הבהמה בעצמו יודע ממנו שרי לאכול משחיטתו וא"צ לחקור עליו. אבל מלשון רבינו ובה"ג מבואר דדוקא שאין לנו ממי לחקור עליו. אבל אם אפשר לעמוד על הברור אין סומכין על רוב מצוין אצל שחיטה. וממילא אם הוא לפנינו ואפשר לבדקו צריך לבדקו. וע' באות הסמוך. וזהו שיטת הגאונים והרי"ף שהביא הבעל המאור וחלק עליו. והרמב"ן במלחמת ה' זכר את רבינו בשמו ז"ל על זה הפסק וכן במרדכי חולין סי' תקצ"ה. והנה הבעה"מ הקשה על שיטה זו מסוגיין. דא"כ נימא דרב נחמן מיירי דלא ידע אי גמיר או לא ואסור לאכול עד שיבדקנו וע' מה שיישב הרמב"ן שם. והרשב"א בתה"ב שער א' דלשון אסור לא משמע הכי. אבל לפי הנראה לפי נוס' רבינו ובה"ג דקדק הש"ס ל' ר"נ ראה אחד ששחט משמע שהוא יחיד מן העולם דמשמע שא"א לבדוק. ובזה ניחא הא דמשני לעולם דידע דלא גמיר וכגון ששחט חד סימן לפנינו כו' וכבר הקשה בא"ז הגדול אמאי לא מוקים כהא דלעיל ד"ט א' במימר' דר"י א"ש כל טבח שא"י ה"ש אסור לאכול משחיטתו כו' ומקשה מאי קמ"ל ומשני ל"צ ששחט לפנינו בו"ג פעמים ושחט שפיר מ"ד מדאידך שחט שפיר האי נמי שחט שפיר קמ"ל כו' והובא לעיל בל"א קצת. ואמאי לא משני הא דר"נ ג"כ הכי אלא משום דקא דייק לשון אחד דמשמע שלא הכרנו אותו מעולם. מש"ה א"א לאוקמי דמוחזק לן ששחט שפיר. וה"נ כי מוקמינן בלא ידע בי' אי גמיר אי לא גמיר ע"כ מיירי באופן שא"א לעמוד עליו מש"ה שפיר מקשה הגמ' נסמוך על רוב מצוין כו'. עוד הק' בעה"מ ע"ז מאוקי' בתרא דרבינא ריש מס' חולין הכל מוחזקין שוחטין אע"פ שאין מומחין הרי דאי נימא רוב מצוין א"ש מומחין שרי לכתחלה לשחוט והרמב"ן העלה מכאן דין מחודש. דהגאונים מודים דלכתחילה רשאין ליתן ע"ס שיבדקנו. כיון דבדיעבד בל"ז כשר. וא"כ ניחא לשון הכל שוחטין ע"ס שיבדקנו. והרא"ש ס"ל ג"כ זה הכלל. אבל ע"כ לא מזה הראי' שהרי פסק דלעלפויי ג"כ חיישינן לבדוק כמו בהמחאה. וקשה על הרא"ש מל"ק דרבינא הכל מומחין שוחטין אע"פ שאין מוחזקין הרי דשרי לכתחילה לשחוט ולא חיישינן לעלפויי וכאן א"א ליישב דהכל שוחטין ע"ס שיבדקנו אם נתעלף או לא. דע"כ ללישנא קמא א"א לפרש הכל שוחטין בזה האופן כמש"כ הרא"ש ליישב קושיתו להגאונים אמאי קאמר כולהו כל"ק דרבינא לא אמרי משום דס"ל רוב מצוין א"ש מומחין הן. אכתי לוקמי הכל שוחטין ע"ס שיבדקנו ויישב דלשון הכל שוחטין לא משמע הכי. וא"כ היאך קאמר האי לישנא אע"פ שאין מוחזקין. וע"כ צ"ל דלעלפויי ל"ח כלל. וא"כ היאך פסק הרא"ש דחיישינן. אלא לא חש לאוקימתא. וא"כ אין ראי' ג"כ מהא דאוקים רבינא בל"ב אע"פ שאין מומחין דרשאין לכתחילה ע"ס שיבדקנו. ועיקר ראי' שלו ז"ל הוא מהא דכולהו לא אוקמי כרבינא משום דרוב כו' ואכתי נוקמי הכל שוחטין מומחין ושחיטתן כשרה בדלא ידע אי גמיר וצריך לבדוק וכרבינא ממש. מאי אמרת הא אפי' בלא בדיקה כשר אי ליתי' קמן. הא לא איריא שהרי לאוקימתא דאביי ורבא ג"כ הכריחו התו' ד"ג ד"ה המניח וד"ה. אבל דבלא בדיקה אי ליתא קמן כשר אלא אי איתא קמן בעינן חתיכת כזית בשר וה"נ נימא בדלא ידע דגמיר. תדע דהכי ס"ל להרא"ש. שהרי מקשה להגאונים נוקמי הכל שוחטין ע"ס שיבדקנו. וע"כ היאך יפרש ושחיטתו כשירה. הא בדיעבד גם בלא בדיקה כשר אלא כמש"כ וא"כ קשה נוקמי אמוראי כרבינא ממש. וצ"ל דא"א לפרש הכל שוחטין במומחה. דאפי' בלא ידע שרי לכתחילה ע"ס שיבדקנו. וגם א"א לאוקמי בדלא ידע וע"ס שיבדקנו. דזה לא מיקרי ג"כ לכתחילה כמש"כ הרא"ש. נמצא דהכרחו של הרא"ש תליא בשיטת התו' דחותך כזית בשר לאוקימתא דאביי ורבא אינו אלא כשאפשר אבל הרמב"ן לא קשה לי' ק' הרא"ש משום דא"כ שחיטתן כשרה לא אתי שפיר ולא ס"ל כשיטת התו' באוקימת' דאביי ורבא. ובחי' הרמב"ן חולין הביא ישוב ראשון של התו' ד"ה המניח. ולא הביא ישוב השני כלל. ומה שהוכיחו התוס' בד"ה אבל הנ"ל דכשר בדלא אפשר מהא דכותי שנמצא עומד בצד הבור דכשר משום שירא לאסור יינו של ישראל. יש ליישב דלא דמי כלל לשחיטה. דהתם נתפס הכותי כגנב על העמידה אצל הבור ג"כ ודמי לנתפס על הביאה ג"כ. ומש"ה ל"ק ג"כ מהא דתנן שם המטהר יינו ש"נ בבית הפתוח לרה"ר שיש בה ישראלים מותר ולפרש"י וכן הרמב"ן בחי' ע"ג שם מיירי בלי מפתח וחותם. אלא משום שנתפס על הביאה ג"כ. וכ"כ הרמב"ן שם בפי'. משא"כ הכא אין נתפס על גוף השחיטה [ ובזה נראה דמש"ה פרש"י בחולין דהא דאין השומר כו' סיפא דחנות. וס"ל דתרווייהו מיתנין בברייתא חדא והכי פרש"י שם ע"ב ד"ה ואביי כו' מהשומר את החנות. לא ששכח ממשנה דספ"ד דע"ג חלילה. אלא ס"ל לרבינו דע"כ ברייתא היא סיפא דחנות. דאי מתניתין דספ"ד דע"ג. דקאי על המטהר יינו ש"נ הנ"ל אין ראיה לשחיטה כמש"כ. ולא הי' רבא מקשה כלום לאביי. אלא ע"כ סיפא דהמניח כותי בחנותו היא דהביאה הוי ברשות] אבל התוס' אזלי לטעמייהו בע"ג שם דהא דתנן המטהר יינו של כותי מיירי במפתח וחותם ומשום הכי לא קשה להו מהכא כלל. אלא מהא דנמצא עומד בצד הבור ולא מדמו לה לנתפס על הביאה. הא מיהא דהרמב"ן לית לי' הוכחת הרא"ש. נמצא דנתכוונו הרמב"ן והרא"ש לדעה א' ולא מטעם וראי' אחת. ומעתה יש לנו מקום לומר דאע"ג דהרי"ף שהביא אוקימתא דרבינא שפיר סמך עלה ג"כ ואפשר להוכיח מינה למר כדאית לי' ולמר כדאית לי'. אבל רבינו שלא הזכיר אלא הא דר"נ אין שום משמעות דשרי לכתחילה ליתן ע"ס שיבדקנו וזהו שכ' בד"מ והגהת רמ"א סי' א' שדעת רבינו דאין לסמוך כו' ומיירי ע"ס שיבדקנו כדמוכח מהש"ע וש"ך ס"ק ג'. נחזור לעיקר דין של רבינו שדקדק מלשון ראה אחד ששחט כו'. ובאמת כל ראיות שהביא הרמב"ן ורשב"א ז"ל אין בהם כדי הכרע לדעת הגאונים. ז"ל. דמה שהביאו מבדיקת הריאה אפשר לדחות דהתם ע"כ משום דהוי מיעוט המצוי כמש"כ רמב"ן עצמו. וא"כ מי יימר דמיעוט שאין מומחין הוא מצוי וע' ברא"ש סי' ט"ז מפורש דהוא אינו מצוי וכ"כ רשב"א עצמו במה"ב שם. וכן מה שהביא הרמב"ן מחזקת סימנים וכיב"ז. באמת אין כל החזקות שוין וא"א לדמות מילתא למילתא. שהרי בעירובין ד' ל"ב בהא דהאומר לחבירו לקוט תאנים כו' משמע דא"צ אפי' לשאלו אי עישר משום דר"ח חוזאה חזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שא"מ. משמע דאותה חזקה מהני דאפי' א"צ לשאול והרי בכ"מ קאמר חבר שמת והניח מגורה כו' משמע דוקא מת הא אפשר לשאול צריך לשאול. אלא ודאי אינו דומה אותה חזקה עצמה בכל המקומות. דודאי בעירובין שהחבר האכיל בידו חזקה אלימתא היא יותר עד שא"צ אפי' לשאול הרי שאין מדמין בדבר. ומה שהביאו ראי' מהא דאי' ריש פסחי' ד"ד אי דאיתי' קמן נשיילי' ודאי גם הבעה"מ ובדה"ב מודי דראוי לשאול אצלו אי מומחה הוא. אבל לחקור אחריו שהוא טירחא יתירא כבדיקת חמץ אינו מוכרח שצריך. ומה שהביאו מהא דאי' ריש מס' חולין לעלפויי לא חיישי' ורוב מצוין א"ש מומחין הן ולא קאמר לא חיישינן י"ל דנ"מ לענין לכתחילה דאכתי אפשר לומר דלכתחילה אין ניתנין לשחוט אלא א"כ יודעין שיודע ה"ש משא"כ לעלפויי ל"ח כלל אבל בדיעבד אכתי אין הוכחה דבעינן חקירה אלא עיקר טעמייהו של הגאונים הוא ע"פ גירסתם בגמ' כנוסחת רבינו. ודקדוק הגמ' הוא מל' ראה אחד.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה