העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קכד · פירוש יא
שחיטתן כשרה. מזה הוכיח הגאון ת"ש דעת רבינו שהוא כדעת התו' דאפי' יודע לאמן את ידיו וגדול עומד ע"ג דוקא בדיעבד. מדכתב לשון שחיטתן כשרה דמשמע בדיעבד. ותמה על א"ז הגדול שהביא דברי רבינו ומכ"מ הקיל במומחה ומוחזק וגדול עומד ע"ג. אבל באמת רק דעת התו' בד"ג א' ד"ה המניח הוא דשחיטתן כשרה משמע בדיעבד. אבל שיטת רש"י אינו כן שהרי ז"ל בד"ב עמוד א' ד"ה ושחיטתן כשרה דיעבד כו' והא ליכא למימר כולה מתניתין לכתחילה וחדא קתני דכיון דתני הכל שוחטין פשיטא דכשרה עכ"ל. הרי דמגוף לשון שחיטתן כשרה לא משמע בדיעבד אלא מדתנן הכל שוחטין תחלה. והכי דייק לשון רש"י בד' י"ט במשנה השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה ואפי' לכתחילה נמי ואיידי דבעי למיתני המולק מן הצדדין תנא נמי השוחט בדיעבד עכ"ל. הרי שדייק ליישב לשון השוחט דמשמע בדיעבד כדאיתא לעיל ד"ג א' המניח משמע בדיעבד. אבל לשון שחיטתן כשרה לא דקדק ליישב כלל. וכן ריש פרק ב' השוחט דיעבד כו' פרש"י אאחד בעוף קאי השוחט. משמע דעיקר הדיוק מלשון השוחט כמשמעות הגמרא ולא כמש"כ התו' הנ"ל דאשחיטתן כשרה סמיך. ומש"כ רש"י ד"ב ב' ד"ה תרתי דיעבד כו' דאי תנא שחיטת הכל כשירה משמע שכיר בדיעבד. מזה לא קשה שהרי כמ"כ כ' אי נמי ליתני הכל שוחטין כדתנן גבי מעריכין כו' והרי לשון הכל שוחטין ודאי אינו במשמע דוקא בדיעבד. אלא ע"כ ה"ק דכיון דאפשר הכי והכי ממילא הייתי מפרש לחומרא. הא מיהא מלשון זה אין הכרע כ"כ. וראוי לדעת דדיוק כזה אי' ביבמות דק"ב א' והתנן חלצה במנעל חליצתה כשרה דיעבד אין לכתחילה לא. משמע כשיטת התו'. והיינו שנתקשו הרבה בד"ה וה"ה דאפי' לכתחלה ואיידי דתנא סיפא כו' תימא להס"ד תקשה לי' סיפא בסנדל שיש בו עקב כשר משמע הא לכתחילה לא אלא ע"כ משום סיפא כו'. אבל לרש"י באמת אין הדיוק שם ג"כ מלשון חליצתן כשרה אלא מלשון חלצה. ולא תני חליצת מנעל כשרה. כמו דדייקינן מלשון השוחט. ולא קתני שחיטת הצדדין וכדומה. ובסנדל שיש בו עקב לא תנן חלצה ואזיל קושית התו' יבמות הנ"ל. ולפי דברינו מיושב פסק א"ז הגדול. דדוקא בדיעבד. שמדברי רבינו אין הכרע כלל.