אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קכד · פירוש י

פירוש ט

חשו"ק כו' לא סמכינן עלייהו. לא כהטור סי' א' דקטן היודע לאמן ידיו ובקי בה"ש שחיטתו כשרה אפי' באין עומד ע"ג וכן כתב במשמרת הבית ש"א. אבל הסכמת הפוסקים כדעת רבינו שאין הקטן נאמן להוציא מחזקת איסור. וזהו דעת הרא"ה בבד"ה שם. מיהו נראה דרבינו לאו מזה הטעם שאין נאמן ס"ל הכי. שהרי בסמוך כ' אי נמי חשו"ק דקא שחטין קמי מאן דגמר וחזי מקצת שחיטה כו'. ואי בעינן עדות מהיכא תיתי דמהני חזקה דשפיר שחיט מקצת שחיטה. ותו ק' שהרי בסי' צ"א כתב דפטורין מכסוי ואו"ב אע"ג דמחזקי ששחטו שפיר. ואי מטעם נאמנות הרי אינו אלא ספק וחייב בכסוי ואו"ב. אלא עיקר טעמו של רבינו כמשמעו דרוב מעשיהם המקולקלים מוציא מחזקתייהו דשחטי שפיר. ונ"מ גם לחומרא. דאי מטעם נאמנות רשאי להאכיל את הקטן עצמו כמש"כ הגאון ת"ש סי' א' אבל אי מטעם רוב מעשיהם מקולקלים אסור. וכ"כ הגאון בפלתי ליישב דעת הטור שאינו חושש לעדות כלל שהרי סומכין על רוב מצויין א"ש אע"ג שהלך ואינו מעיד כלל שיצא מלפניו בכשרות. ותו ק' לי מדאיתא בסוכה ספ"ג קטן היודע לאמן את ידיו אוכלין משחיטתו אמר ר"ה והוא שגדול עומד ע"ג. ואי איתא דבעינן עדות מאי קמ"ל ר"ה פשיטא דאמירה דהני לאו כלום הוא. אלא ודאי לא בעינן עדות כלל דרוב שחיטת מומחין יפה ומתוקן. והרי אפי' מומר שחיטתו כשר בבדיקת סכין ומזה הטעם כמש"כ סי' צ"ב אות ב'. אלא טעמו של רבינו הוא כמש"כ משום דחשו"ק רוב מעשיהם מקולקלים ואשמעינן ר"ה דאפי' יודע לשחוט לא מהני. ומעתה לא קשה מאי אשמעינן הא משנתנו היא בריש חולין. דלא מיבעי לשיטת רשב"א ורא"ש ור"ן וש"ע דיודע לשחוט ואחרים עומדים ע"ג מותר לשחוט לכתחילה. וא"כ אין זה האופן בכלל חשו"ק דמשנתנו דתנן בהו ושחיטתן כשרה בדיעבד דוקא. וא"כ ודאי ניחא דאשמעינן דמכ"מ לא יצא מכלל רוב מעשיהם מקולקלים לענין זה דבעינן גדול עומד ע"ג. אפי' לשיטת התו' וסמ"ג והגאון ת"ש דיודע לשחוט דוקא בדיעבד והיינו מתניתין. ג"כ ניחא דהא גופא קמ"ל דהיינו קטן דתנן. ומש"ה בעינן גדול עומד ע"ג. נחזור לענין דרבינו בזה כטור ורשב"א ס"ל דלא חיישינן לנאמנות. ולא פליגי אלא בסברא אי קטן כהאי עדיין רוב מעשיהם מקולקלים אי לא. ונרא' דתליא בהא דאיתא בבכורות ד"כ א' כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תליא במעשה אבל ברובא דתליא במעשה לא. והקשו התוס' מהא דאי' בפרק בתרא דיבמות דרוב נשים מתעברות ויולדות. ותירצו דתשמיש דאדם לא חשיב תלי' במעשה כמו תשמיש דבהמה דפעמים צריך להרביע כו'. ור"ל דמעשה מבן דעת ודאי אזלינן בתר רוב מעשיו. והיינו טעמא דסמכינן ארוב מצוין אצל שחיטה כו' חזקה על חבר שאינו מוציא מת"י כו' חזקה שליח ע"ש וכן הרבה. אבל מעשה דבהמה לא אזלינן בתר רוב. וא"כ י"ל דה"ה קטן שאינו בר דעת אפי' רוב מעשיו מתוקנים לפנינו הא אכתי הוא רוב התלוי במעשה. ויפה כ' הגאון פלתי דלכ"ע לא בעינן כאן הבאת ש"ש כמו לענין כל ד"ת. דלא בעינן אלא שיגיע לפלגות ראובן בכל דבר ויהא נקרא רוב אלו רוב שאינו תלוי במעשה כמש"כ. ודעת הטור דלענין זה מיקרי בר דעת וא"כ אזלינן בתר רוב מעשיו המתוקנים. וע' מש"כ לעיל סי' צ"א אות ד':

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה