העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קכד · פירוש ט
תרומה אי נימא אחר תרמה הוי ליה תורם שלא מדעת כו'. כ"ה בכת"י וכצ"ל. ובגמ' איתא דילמא אינש אחרינא שמע כו'. והנה ידוע מש"כ התו' וש"פ בעירובין דף ל"ב דקיי"ל כרב נחמן שאין אומרים בדאורייתא חזקה שליח עושה שליחותו להקל. ולמדו מסוגיא זו דסליק הש"ס. דחיישינן לאחר. וכן פסק הרמב"ם ה' תרומות פרק ד'. וכבר כתבנו בסי' י"ז אות ג' בס"ד שלא כן דעת רבינו. ורק לענין גט אשה דבעינן עדים להוציא מחזקת א"א לא מהני חזקה זו דשליח ע"ש. וצ"ל דרבינו מפרש סוגי' דילן בחולין. דאע"ג דר"נ אומר לעולם אין חזקה שליח ע"ש כו' אין זה נוגע לעיקר הפסק. ור"נ ליבי' כשמעתיה דס"ל אין חזקה שליח ע"ש. ולא קיי"להכי. אבל הכא יש טעם לפסול התרומה אפי' נימא חזקה זו שפיר והלך לעשות שליחותו מכ"מ הא אכתי חיישינן דילמא אשתהי מעט כדאי' בעירובין שם דשליח כולי יומא נטרי. וכי מטא לאורתא ומצא תרום כסבור שבעה"ב תרם בעצמו ובאמת חיישינן דילמא אחר שמע ותרם. אבל באין מקום לזה החשש כגון שאין באותו מקום אנשים לחוש לכך. ואין לנו ספק אלא שמא לא תרם השליח ג"כ. באמת חזקתו תרום אפי' אין ניכר בכרי אי תרם או לא וסמכינן על חזקה דשליח ע"ש לדעת רבינו. ויש להוסיף. שהרי תחלת הבעי' דרב דימי ב"י מיירי בהלך ומצא שחוט ומצא תרום. פי' שניכר שנתרם אלא שא"י מי עשה כן. אי יש לחוש לאחר או לא. אבל באין מקום לחוש אלא אי עשה השליח או לא נעשה כלל תלי' במחלוקת ר"נ ור"ש בעירובין. והרי רבינו דייק ותיקן הלשון לפי דעתו ז"ל דבגמ' אי' ודילמא אחר שמע כו' דמשמעו שאין לנו לסמוך על השליח שתרם ואפי' מצא תרום גם כן אין ראיה משום דילמא אחר שמע כו'. ועדיין לא נתחזק בזה חזקת השליח. ומובן דמכש"כ אם אין ניכר כלל אי נתרם שאין חזקתו תרום. אבל רבינו כ' אי נימא אחר תרמה כו'. וה"פ אם יש לחוש גם לזה אז אינו תרום ולא מהני חזקת השליח אבל בדליכ' זה החשש ודאי סמכינן על החזקה אפי' אינו ניכר. ויש ליישב עוד בא"א זה הפסק אליבא דרב ששת. דהא ודאי אפי' לר"ש אם אפשר לשאול את השליח צריך לשאול וכמו בחזקה דחבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן דאלימא מחזקת השליח שהרי אפי' ר"נ מודה בה. ומכ"מ דוקא מת החבר ואין בידינו לשאלו כמש"כ הגר"א יו"ד סי' א'. וא"כ מהני הא דאין חזקתו תרום דצריך לשאול אם אפשר. אבל בשחיטה אין נ"מ בשאלה לשליח כלל. ובזה יש ליישב הא דא' רב שמעיה בעירובין שם חזקה שאין ב"ד עומדין כו' שנתקשו התוס' שם ליישב אליבא דר"ש וגם דבריהם צריך באור ואכ"מ. ולדברינו אתי שפיר דמהני חזקת ב"ד שאין צריך לשאלם כלל. וע' להלן אות י"ב: