העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קיג · פירוש י
דאי ר"מ בכולהו תנאו בטל. התו' כתובות ד' נ"ו הקשו מדתנן בפ' החובל קרע את כסותי שבר את כדי ע"מ לפטור פטור. ור"ל דלא מצינו למימר דהך משנה דלא כר"מ. דהא הש"ס ס"פ הפועלי' מוקי מתני' דמתנה ש"ח להיות פטור כו' כר"מ. אלמא דלא סתים בהא דלא כר"מ. ויישב הר"א דדוקא באומר ע"מ שאין לך דין אונאה או דין נזק. אבל אם אמר ע"מ שתפטרני לכ"ע תנאו קיים. דמחילה היא ולא תנאי. וכן הא דפליגי רב ושמואל מיירי שאמר ע"מ שאין לך עלי דין אונאה. אבל רבינו הרי כ' דזו הברייתא דלא כר"מ. אלמא שאינו מחלק בדבר. שהרי בברייתא לא תני לשון דין ונוכל לפרש דלא אמר דין ואתי ככ"ע דבסתם לא מהני משום דלא ידע דמחיל אפילו לר"י ובמפרש מהני אפי' לר"מ. ובאמת לכאורה קשה על הר"א מסוגיא דס"פ הפועלים. דמקשה בהא דתנן מתנה ש"ח כו' ומשני. והרי לא נזכר כאן לשון דין. ודילמא הכי קאמר דמתנה על מנת שתפטרני משבועה אלמא דל"ש. ואולי דעת הר"א לפרש הכי הא דמשני הש"ס משום דמעיקרא לא שעביד נפשיה. הא מיהת דעת רבינו אינו כן. והתו' כתובו' יישבו דלא אמר ר"מ אלא בדבר שאינו מתחלק כמו ע"מ שאין לך שאר כסו"ע. וא"כ דוקא באומר ע"מ שאין לך עלי אונאה. והוא לא ידע. מיקרי מתנה על מה שכתוב בתורה. שהרי אינו נותן לו מאומה. אבל במפרש דיש בו אונאה הוי כמתנה ואפי' ר"מ מודה. וכמ"ש הריטב"א ב"מ ד' נ"א וע"ע חידושי ריטב"א ס"פ הפועלים. וא"כ אפשר דהברייתא כר"מ. ומדכתב רבינו דהך ברייתא כר"י אלמא שאין דעת רבינו לחלק בדבר. ומה שהקשו מפ' החובל. י"ל דלפי מסקנת הגמרא שם דאי אתי לידיה בתורת קריעה פטור בלא תנאי לכ"ע שהרי לא קבל לשמירה ולא בעי תנאי ואפי' קרע בידיו פטור ע"ש א"כ י"ל דהתנאי מסלק השמירה ודומה כמו שלא קיבל לשמור כלל. ולכאורה קשה לדעת רבינו דמפרש הא דבעה"ב אין לו אונאה היינו משום דהוי כמפרש כמש"כ באות ז'. וא"כ לר"מ באמת יש לו אונאה. ומאי מקשה הש"ס ע"ז מהא דתנן כשם שאונאה להדיוט כו' דילמא אתי כר"מ דלא מהני מפרש. ול"ק מידי דודאי לא סתם תנא בהא כר"מ דבדבר שבממון תנאו בטל. ואע"ג דמיישב הש"ס משנה דס"פ הפועלים כר"מ ה"פ אף כר"מ וכן פירש"י התם אפי' תימא רישא ר"מ כו'. אבל ודאי אתי כר"י ג"כ בהא דבדבר שבממון תנאו קיים: