העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קיג · פירוש ט
אע"ג דקיי"ל הילכתא כשמואל בדיני כו'. ר"ח פסק כרב מטעם אחר דפלוגתא דאיסורי הוא. וקיימא לן הילכתא כרב באיסור ולא דמיא הך פלוגתא לפלוגתא דפליגי רב ושמואל בגזל בכמה דוכתי דקיי"ל כשמואל בדיני. ולא נתבאר במאי פליגי רבינו ור"ח אי מיחשב פלוגתא דא דאיסור או דממון. ומ"ט דר"ח מ"ש הך איסור אונאה מאיסור גזל. ונראה דתליא בספיקא דהרא"ש סי' כ' אי פחות משתות דהוי מחילה שרי לכתחילה לאנות דדרך מו"מ הכי או דילמא אסור לאנות אפי' שוה פרוטה. אלא שאם כבר הונה אותו ודאי מחיל ע"ש. והכא נמי המתנה שאין לו דין אונאה. יד בעל התנאי על התחתונה כדאי' בכתובות ר"פ הכותב. וא"כ אמרינן דכוונת הלוקח שלא יהא לו דין אונאה אלא דין פחות משתות. והשתא ר"ח סובר דפחות משתות שרי לכתחילה. וא"כ פליגי בעיקר האיסור שבתורה לא תונו. משא"כ גזל לכ"ע אסור לכתחילה לעשות איזה עוולה לחבירו ולא פליגי אלא בתשלומין מש"ה הוי דבר שבממון. אבל דעת רבינו דלכתחילה אסור אפי' כדי מחילה. ולהכי אפילו התנה אסור לאנותו. ולא פליגי אלא בתשלומין והיינו דיני ממונות. והא שלא כתב ר"ח טעמא דרבינו. כבר יש בתו' ובחי' ראשונים טעמים ואופנים לפרש הברייתא אליבא דשמואל ע"ש: