העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קטז · פירוש ה
ואי אמרת חיישינן שמא נשרו צריכה ממנו גט. בגמ' נזכר סברא זו דחיישינן שמא נשרו גבי מיאון אחר שבעל והוי קדושין דאורייתא. ולכאורה היה מקום לומר דוקא כה"ג שהיא בחזקת מקודשת מדרבנן מיהת. משא"כ קטן שקידש. אבל רבינו ביאר דה"ה דחיישינן בקטן שקידש אחר י"ג ולא נמצא שערות. וכ"כ התוס' בפשיטות בב"ב ד' קנ"ו ד"ה בודקין לקדושין וד"ה וכי ע"ש. והטעם דלא מוקמינן אחזקה דלמפרע שהיא פנויה משום דחזקה דרבא אתי מכח רובא כמש"כ רבינו דרובא בזמניהו מתיין וא"כ צריך לפרש מש"כ הרמב"ם פ"ב מה' אישות ה"ח ואם לא נראה התחתון ונראה בה א' מכל אלו הרי היא ספק בין נערה לקטנה. משמע הא אין שום סימן בודאי היא קטנה ולא חיישינן שמא נשרו ע"כ לא מיירי אלא לענין מיאון דרבנן בלא בעיל. דלא חיישינן שמא נשרו. ומש"כ הראב"ד ז"ל. בזה"ל ואם הביאה ב' שערות עדיין היא ספק בין נערות לבגרות עכ"ל. ומיירי שעברו ששה חדשים אחר י"ב. דאיכא לספוקי בין נערות לבגרות ואם לא הביאה שתי שערות הוי ספק קטנה ספק נערה ספק בוגרת. ומשמע דקאי על דברי הרמב"ם שנמצא בה א' מהסימנין. ובלא זה אינו ספק. ומעתה הא הנ"מ בין נערות ובגרות לא שייך למיאון דהא בין נערה בין בוגרת אינה ממאנת וא"כ בלא שום סימון הוי נמי ספק משום דחיישינן שמא נשרו. וי"ל דמכ"מ משכחת דרבנן בכמה אנפי כגון נדרים דצריך שאלה מדרבנן כדאיתא בנדרים דף י"ד א' ועוד הרבה. ובדרבנן לא חיישינן שמא נשרו א"כ כ"ז שלא נמצא לה שום סימן הוי בחזקת קטנה והאב מיפר ומשנמצא סימן א' היא ספק. ואח"כ נמצא שני שערות. ועבר ששה חדשים משעה שנמצא סימן א' עד שנמצאו השערות הוי ספק בין נערות לבגרות. אבל לענין קדושין דידה בלא דעת אביה אפילו בלא שערות כלל חיישינן שמא היו משעה ראשונה ונשרו ועכשיו היא בוגרת ומש"כ הרמב"ם שם פרק ז' הלכה י"ד היתה הבת ספק בוגרת בין שקידשה אביה שלא לדעתה. בין שקידשה עצמה שלא לדעת אביה הרי זו מקודשת בספק כו' מיירי אפי' לא הביאה שום סימן רק לאחר י"ב שנים וששה חדשים חיישינן שמא נשרו מכבר. ואפי' בספק שנים ג"כ כאשר יבואר באות ז' העיקר בזה דכל ספק בשנים להחמיר ומשנה מפורשת היא ע"ש. אלא שראיתי בלח"מ שם שכתב דאפי' ודאי שנים לא אמרינן ספק בוגרת להחמיר ולהוציאה מחזקת פנויה. אלא א"כ נמצא לה סימן א' מסימני נערות. ואח"כ הביאה שתי שערות ועברו ששה חדשים מזמן סימן הראשון כו'. ואחריו מלא דבריו הגאון בני אהובה ז"ל. והלח"מ תלה עצמו לראיה מדברי הראב"ד הנ"ל ע"ש. ובאמת אפילו לפי דעתו לא הוצרך להא שכתב שהביאה אח"כ שתי שערות. אלא שהביאה סימן א' ועברו עלה ששה חדשים הוי ספק בין נערות לבגרות. אלא שכה"ג הוי ספק קטנה ג"כ. עכ"פ איך שהוא דעת הלח"מ ובני אהובה שבלא סימן כלל לא חיישינן לשמא נשרו אף בדאורייתא. וקשה לומר דנעלם מהם דברי התוס' הנ"ל. אלא ס"ל דנהי בקטן שקידש דהוי חזקת פנויה. אילימא חזקה דרבא דאתי מכח רובא למדחי חזקה דלמפרע. מכ"מ בחזקת נערה גם כן דהוית ברשות האב. אילימא תרי חזקי מחזקה דרבא וצ"ע. וראוי לדעת דכ"ז אינו אלא לשיטת הרמב"ם ז"ל דלא סבירא ליה סימני בוגרת כלל. אבל דעת רבינו והרי"ף ורש"י ותוס' לא כן הוא ונתבאר בפ' משפטים סי' נ"ט אות ח' בס"ד: