העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קטז · פירוש ד
א"א לגומות בלא שערו' ומינתר הוא דנתרן. וכ"כ הרמב"ם פ"ב מה' אישות הל' י"ד ורש"י ביצה ד' כ"ח ב' ובאה"ע סי' ל"ה ולכאורה היה אפשר להקשות א"כ מנלן דהוי שערות שהיה בהם שיעור שאמרו חכמים דילמא היו פחותים מהם. ואין לומר דבאמת לא מהני גומות אלא להחמיר ושלא למאן אע"ג דלא בעיל אבל לחלוץ לא מהני. א"א לומר כן דא"כ מאי מקשה רב חנינא מסורא לא לישתמיט תנא וליתני גומות בחדא דוכתא והרי משנתנו מיירי בסימנים ברורים אף להקל. אלא העיקר כמ"ש הלח"מ דקטנים לא מינתרן וע"כ גדולים היו אבל גומא א' אפשר דהוי שער א' ואינו סימן. והגאון בני אהובה הקשה למ"ל שיעור בשערות. ממ"נ בלא גומא לא מהני. ובגומות ודאי יש סימן. ומש"ה העלה דגומות לא מהני אלא להחמיר ולא להקל משום האי טעמא דילמא היו פחותין משיעורן. ובמח"כ דבריו ז"ל מופרכין ממילא. דודאי כשאנו רואים שערות בגומות צריכים שיעור דכ"ז שאין בהם השיעור עדיין קטנות הן. אבל כשאין שערות כלל. וע"כ נשרו ודאי היו גדולות. כ"ז פשוט לדעת רבינו והרמב"ם ז"ל. אבל דעת התו' אינו כן שכתבו בנדה שם סד"ה הלכה בשם ר"ת שאין אנו ממאנין את הקטנות אע"ג שלא בעיל משום שאין אנו בקיאין בגומות וכ"כ בשו"ע ס"ס קנ"ה בשם י"א. ולשיטת רבינו דעיקר החשש של הגומות משום דמינתר הוא דנתר. והרי אין חוששין שמא נשרו ומהיכא תיתי לחוש שמא יש גומות ונשרו. אלא ע"כ ס"ל דהגומות עצמן סימן ומש"ה יש לבדוק אחריו. וכ"כ בשו"ת רבינו בצלאל סי' כ' דלהרמב"ם שכתב דגומות הוא סימן שהיו שערות ונשרו אין לחוש לגומות בלא בעיל ודלא כהתוס'. ודודי הה"ג מוהר"מ ברלין שי' הקשה היאך אפשר לומר דשיטת התוס' דגומות עצמן סימן הא סימן תחתון א' תנן ולא שנים כדאיתא בנדה ד' מ"ח. וע"כ גם התוס' ס"ל כרבינו דהחשש שמא נשרו ומכ"מ יש לחוש בלא בעיל כמו שיש לבדוק אחר גומות לכ"ע בבעיל אפי' למ"ד אין חוששין שמא נשרו והכל בכלל בודקין למיאונים דאיתא בב"ב ד' קנ"ז. והכא נמי יש לבדוק בלא בעיל ואנו שאין אנו בקיאים הוא חסרון ידיעה וחוששין. זהו דעת דודי שי'. והנה מה שהקשה דסימן א' תנן ולא שנים ברור הדבר דאין הגומות עצמן סימן אלא משום דזהו הוכחה שראוי לצמוח בהם שערות גדולות אלא שאין בשרה של זו מגדל שער כמו קרח. וחתני ה"ר רפאל שי' הראני דמדברי הר"ן ז"ל בחי' לסנהדרין דף כ"א מבואר להדיא דס"ל דגומות עצמן הוי סימן בלא שערות שהרי הקשה בהא דאיתא שם שלא היו לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא שער בה"ע. והקשה א"כ במאי נבדקו על גדולתן. ותירץ דבגומות נבדקו ע"ש. והרי מבואר כמש"כ דאפי' מי שאין בשרה מגדל שער מכ"מ יש גומות. וצ"ל שאין הגומא נעשה אא"כ כשהשערות נעשים גדולים כדי שיעור ולא בתחלת הצמיחה. וכשרואין שערות קטנות בגומא ע"כ הגומות לא משום השערו' באו אלא מסיבה אחרת. או שהיו מכבר. משא"כ כשאין רואין שערות כלל. אין לחוש ע"ז אחר שהגיעו לשנים כמו שאין לחוש על ש"ש דילמא שומא נינהו ומכבר ולא לסימן גדלות קאתו. אלא ע"כ השנים מסייעין לומר שהן סימני גדלות. ה"נ בגומות. אבל אם רואין שערות קטנות בגומא ע"כ הגומות מעיקרא הוו. שאין נעשים משום סימן אלא א"כ הגיעו השערות לידי שעור. ויש לדקדק לשיטת התוס' דצריכים לבדוק אתר גומא במאי מיירי המחלוקת אי חוששין שמא נשרו אי לא. אי בנמצא גומות ה"ה גדולה. אי בלא נמצא כלל. הא לא מהני אפי' אי הוי שערות. ואין לומר דפליגי אי חיישינן שמא נתפשעו הגומות דא"כ לפלגו הכי אי חיישינן דאיפשיטו גומות אי לא. ואי מיירי בנמצא גומא אחת. א"כ המחלוקת אי חוששין לש"ש בגומא א' או לא. ולא בשמא נשרו. וע"כ צ"ל דמיירי ביש בה גומות שידוע שהיה קודם גדלות ומצוין הן בגוף. ומכ"מ אי צמחי בהו שערות הוי סימן. ופליגי אי חוששין ש"נ. אבל כ"ז לשיטת התו'. אבל דעת רבינו יותר י"ל דלמ"ד אין חוששין שמא נשרו א"צ לבדוק אחר גומות כלל. וכמו בכ"מ דאי' לשון זה כמו בחולין דף ד' לעלפויי לא חיישינן ועוד הרבה לא חיישינן בדף נ"א. שא"צ בדיקה לכתחילה. וה"ה השתא בדלא בעיל ואין אנו בקיאין בבדיקות גומות לא חיישינן לכך כלל. והא שכתב רבינו בסמוך ולא אייתי שתי שערות ולא גומות מי חיישינן דילמא מיהוי הוי ומינתר הוא דנתר שערות וגומות נמי פשטו. משמע דיש לחוש גם לגומות. הא ליתא. דודאי למ"ד חוששין שמא נשרו ע"כ צ"ל דחוששין גם לגומות דאלת"ה אמאי הוי ספיקא נבדוק בגומות. אלא ודאי ס"ל דחוששין גם לזה. אבל למ"ד אין חוששין שמא נשרו. שוב א"צ לבדוק אחר גומות לדעת רבינו דסימן הגומות הוא משום דנתרן: