אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קטז · פירוש ג

פירוש ב

והנ"מ הוא דאייתי שתי שערות כו'. לא נתבאר לכאורה על מה קאי רבינו. אי על כל האמור באותו ענין. שאין נדרו נדר אם לא ידע להפלות אא"כ הביא ש"ש. או לא קאי רבינו אלא על מה דסליק מינה וכן לענין עונשין כו'. אבל נדרו נדר בשנים בלי שערות וכשיטת. הרמב"ם בה' נדרים פי"א וכתב דזהו עונת נדרים האמורה בכ"מ הואיל והגיעו לשני הגדולים נדריהם קיימין אע"פ שלא הביאו סימנין ועדיין לא נעשו גדולים לכ"ד [וראיתי בשו"ת מהרי"מ סי' ס"ג שהבין דעת הרמב"ם משום שמא נשרו. וליתא שהרי כתב דזהו עונת נדרים האמור בכ"מ ואי משום שמא נשרו. שייך החשש לכ"ד] והסמ"ג ה' נדרים הביא כ"ז בשם בה"ג אלא שהקשה ע"ז מדאי' בנדה ד' מ"ז מתיב ר"ז איש לרבות בן י"ג שנה ויום אחד אע"ג שא"י לשם מי נדר נדרו נדר ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא. אלא דאייתי ש"ש ודוקא בן י"ג שנים כו'. והמל"מ ושארי אחרונים ז"ל הקשו על הרמב"ם הכי מסוגיא הקודמת מתיב רב המנונא לאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעים כו' ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא כו'. והקושיות עצומות על בה"ג והרמב"ם ז"ל אבל גברי רברבי אמרי מילתא לאו דבר ריק הוא. וגם יש להבין הא שהקשה הסמ"ג מהא דר' זירא ולא מהא דרב המנונא דקדים. ומזה נעמוד ג"כ על דעת רבינו. ומתחילה נאמר שמקור דעת בה"ג ורמב"ם הוא מהא דאיתא ביבמות ד' ק"ה ב' אמר ר"א מדבריו של ברבי נלמוד קטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים. והילכתא עד שתביא שתי שערות. משמע דהאי והילכתא לא בא להוסיף על מנין השנים אלא שתביא ש"ש. מדלא קאמר והילכתא עד שתגדיל ותביא ש"ש. ומש"ה פרש"י בגיטין ד' ס"ה א' גבי הא דאמר רבא ג' מדות בקטן כו' הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדישן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת. ופירש"י אם הביאה סימנים ולא אמרינן שומא נינהו ובא רש"י ליישב בזה קושיית התו' שהקשו פיסקי דרבא אהדדי. דביבמות קאמר עד שתביא ש"ש. והכא קאמר דבקטנה חולצת. מש"ה פי' דהאי והילכתא עד שתביא ש"ש קאי ג"כ על הגיע לעונת נדרים דמיירי ביה ולפי פירושו דמיירי בשנת הפלאה דעדיין קטנה היא. ומכ"מ מהני לענין חליצה שתי שערות. אע"ג דעדיין קטנה היא והיינו דגיטין הנ"ל. [אף שהתוס' הקשו ע"ז דמאי מהני ש"ש לפני הזמן כיון דקיי"ל דשומא נינהו. מכ"מ שיטת רש"י בכ"מ הכי הוא בשבת דף פ' בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים. היינו שהביאו ש"ש לפני שנת י"ב. אלמא דמכ"מ מילתא היא והכי פי' בנדה דף ה' א' לענין הגיע זמנה לראות משיגיעו ימי הנעורים שהביאה ש"ש או בת י"ב אע"פ שלא הביאה ש"ש. ומקורו גם מהא דאי' ברכות ד' כ"ד א' א"ד תינוקות בת י"א שנה ויום א' ותינוק בן י"ב שני' ויום א' אידי ואידי עד כדי שדים נכונו ושערך צמח. אלמא דש"ש בשנה זו מילתא היא]. וזהו וכנגדן בקטנה חולצת באותה עונה. אלא דבעינן סימנים. כ"ז פרש"י. אבל בה"ג והרמב"ם מפרשי בזה כהתוס' דשתי שערות שבתוך הזמן אין שום נ"מ לענין גדלות דבעינן דעת וא"כ אי אפשר לפרש כפירש"י. ומש"ה פירשו עונת נדרים היינו שני גדלות בלא סימנים דאז נדרם נדר אע"ג דאינו יודע להפלות. ולר' יוסי חולצת בהך עונה והש"ס פסק והילכתא עד שתביא ש"ש. היינו כרבנן דבעינן גדולה ממש. ומש"ה ניחא דלא קאמר עד שתגדיל ותביא ש"ש. משום דמיירי בגדולה בשנים דגם עונת נדרים פירש שגדולה בשנים. ורומיא דפסקי דרבא מתיישב כמש"כ התוס' דרבא בגיטין מיירי אליבא דר' יוסי או רבה הוא דפסק בגיטין כר"י. דהא ודאי לא אפשר לומר גם להרמב"ם דהא דאיתא בגיטין וכנגדן בקטנה חולצת מיירי בהביא ש"ש כמו שכתבנו לרש"י. דא"כ ה"ה גדולה לכ"ד כיון דמפרשי הגיעה לעונת נדרים היינו שהגיעה לכלל שנותי'. [ולא כמו שראיתי בש"ש מהגאון קצה"ח סי' י"ב ע"ש]. הרי הוא מקור נאמן לדעת בה"ג ורמב"ם דכיון דהגיע לכלל שנים אע"ג דאינו יודע להפלות נדרו נדר אע"ג דלא הביא ש"ש. ומעתה נבא לסוגי' דנדה. דכד דייקת שפיר מוכרח דעיקר דבר זה הוא במחלוקת דאי' שם דרבא טעי בקושי' דרב המנונא וקסבר דמקשה מדיוקא ומיתורא בעלמא ודחי. ותמוה במאי טעי רבא. הלא הקושי' פשוטה. דע"כ משנתינו בהביא ש"ש איירי. ובאמת תמוה היאך יפרשו ר' יוחנן וריב"ל דס"ל תוך הזמן כלאחר הזמן משנה זו. אלא ודאי ס"ל כהרמב"ם דמיירי בלא הביאו ש"ש ומכ"מ לענין נדרים ה"ה כגדולים והכי ס"ל לרבא וכדמוכח מהך דיבמות הנ"ל ומש"ה לא הבין רבא קושית ר"ה וסבר דמקשה מיתורא. אבל ר"ה ודאי לא ס"ל הכי ומש"ה מקשה מגוף המשנה. והשתא יבואר עוד הא דאי' מתיב ר"ז איש כי יפליא מה ת"ל איש לרבות בן י"ג שנים ויום א' כו' ה"ד אילימא שלא הביאו ש"ש קטן הוא וכו'. ותמוה מה הוסיף ר"ז להקשות מהברייתא יותר ממשנתינו. וכיב"ז הקשה הש"ס רה"ש ד' כ"ח ב' מ"ט שביק מתניתין ומותיב מברייתא. וכאן יותר חמור שהרי אותה ההוכחה שמביא מהברייתא יוכל להוכיח ממשנה אלא כמש"כ דממשנתינו יש לומר דמיירי בלא הביאו ש"ש ומה"מ לענין נדרים גדולים המה. ומש"ה מותיב מדתניא בברייתא לרבות מדכתיב איש. וכ"ז שלא הביא ש"ש אינו איש לכ"ד. וע"כ מיירי בסימנים שבא לכלל איש לכ"ד. ומעתה מיושב דעת בה"ג והרמב"ם שפסקו דכיון דהגיע לכלל שנים אע"ג דאינו יודע להפלות נדרו נדר. והיינו משום דפסקו כרבא דס"ל הכי וכמש"כ. והסמ"ג הקשה מברייתא שהביא ר"ז. ולא מקושית ר"ה מטעם שכתבתי. ומעתה יש לעמוד ע"ד רבינו שהביא ברייתא דר' זירא איש כי יפליא כו'. אלמא דס"ל דקיי"ל הכי. ובעינן ש"ש גם לנדרים ודלא כהרמב"ם. ולמש"כ נוסחת הכת"י באות ו' מבואר דעת רבינו שלא כהרמב"ם יע"ש:

ומכ"מ נראה דרבינו מודה דר"י וריב"ל דס"ל תוך הזמן כלאחר הזמן מפרשי המשנה כבה"ג ורמב"ם. ובזה מיושב הסוגיא דף מ"ו ב' הקדיש הוא ואכלו אחרים ר"כ אמר אין לוקין ר"י ור"ל אמרי תרווייהו לוקין. והקשו התו' היאך מיירי אי אכלו לאחר שהגדיל והביא שני שערות. א"כ נימא ואכל הוא. ואי מיירי כשאכלו מיד. והלא התראת ספק הוא. אם יביא ש"ש מיד אחר י"ג שנה ונמצא דאכתי אינו מופלא סמוך לאיש. וקשה לר"ל דס"ל דלא שמה התראה. פירוש בשלמא לר"י ניחא דנימא שאכלו מיד ולוקין לאחר שהגדיל. אבל לר"ל הוי התראת ספק. וע"ז יישבו דלא מיחשב התראת ספק משום דע"פ רוב מביאין. אבל מכ"מ ודאי אין לוקין עד שיגדיל ויביא ש"ש. וזה הישוב אינו מרווח דאכתי כיון דלוקין לאח"כ לימא שאכל הוא אח"כ. אבל למש"כ ניחא בפשיטות דר"י לטעמיה דלאחר י"ג אפי' לא יביא ש"ש ה"ז גדול לענין נדרים ומש"ה מיד שאכלו לוקין. ומכ"מ רבינו ס"ל דכיון דקיי"ל כרב ור"ח דתוך הזמן כלפני הזמן. נשאר הדין כדתניא בברייתא דנדר דמי לכל דבר ואין נדרו נדר באינו יודע להפלות אלא א"כ הוא איש לכ"ד. ובה"ג ורמב"ם ס"ל דכרבא קיי"ל כמש"כ. וע"ע אות ו' ישוב אחר לדעת רבינו על קו' התו'

ולשיטת הרמב"ם דהא דאי' עונת נדרים בכ"מ היינו אחר שני גדלות. א"כ הא דתנן בתרומות פ"א מ"ג קטן שלא הביא ש"ש רי"א תרומתו תרומה. ר' יוסי א' אם עד שלא הגיע לע"נ אין תרומתו תרומה ומשהגיע לע"נ תרומתו תרומה. היינו לאחר י"ג ויום א' והכי משמע לשון הרמב"ם ה' תרומות פ"ד קטן שהגיע לע"נ אע"פ שלא הביא ש"ש ולא נעשה גדול תרומתו תרומה. אלא דמיירי בזמן ששייך הבאת ש"ש. [ולא כפי' המשניות להרמב"ם בתרומות שפי' בן י"ב שנים וי"א. ולטעמיה אזיל בפי' המשניות נדה פיו"ד שפי' כל המשנה דנדרים כרש"י]. ולא תקשה מהא דאי' בנדה ד' מ"ו ע"ז המשנה א"א בשלמא מופלא סמוך לאיש דאורייתא אתי גברא דאורייתא כו' הרי דבמופלא סמוך לאיש מיירי. ולק"מ דדין ע"ל לאחר י"ג בלא שערות תליא ג"כ במופלא סמוך לאיש. דאי הוי מדאורייתא והקדשו הקדש להקריב בעזרה ואי אכלו אחרים לוקין מיד. ממילא מוכח דאחר י"ג ה"ז גדול לענין נדרים אפי' בלא שערות דלא אפשר להחזיקו בודאי מופלא סמוך לאיש בחזקה דרבא לחוד. אבל אי מופלא סמוך לאיש מדרבנן. ממילא פי' איש כי ידור וגו' באיש ממש לכל התורה כולה. וזה פשוט. ויש להוכיח כשיטת הרמב"ם ז"ל מדאיתא בירו' ריש מ' תרומות והובא בר"ש שם מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו מי שיש בו דעת לנדב פרט לחרש שוטה והקשה הר"ש הא קטן ג"כ אפשר למעט מאשר ידבנו לבו. ויישב דאתי למעט אפי' מי שיש בו דעת לנדב. וכמאן אתי אי לר' מאיר שהביא הר"ש דס"ל שאין תרומתו תרומה עד שיביא ש"ש. הא לא נזכר במשנה כלל. והירו' הביא דרשה זו על משנתנו דשם. ותו הא מפרש בירו' טעמא דר"מ משום דכתיב ולא תשאו עליו חטא מי שיש בו נשיאות חטא פרט לקטן כו' או מדכתיב ונחשב לכם תרומתכם מי שיש במחשבה פרט לקטן כו'. וע"כ דרשה זו לר' יוסי. ואי כשיטת רש"י וסיעתו הא באמת מופלא סמוך לאיש תרומתו תרומה ולא ממעט אלא שאינו מופלא. ואינו מופלא ה"ה כחרש ושוטה דאין בו דעת לנדוב. וע"כ בא למעט מופלא ויש בו דעת להפלות. וקמ"ל הך קרא דאין תרומתו תרומה עד שיגיע לעונת נדרים היינו מבן י"ג שנים ואילך אע"פ שלא הביא ש"ש. ומיקרי איש לענין נדרים. ומכ"מ לרבינו לא קשה דכבר כתבנו דתליא במחלוקת רב ור"ח עם ר"י וריב"ל והירו' כר"י ואנו קיי"ל כרב ור"ח. ונשאר פי' עונת נדרים כמשמעו שהוא מופלא סמוך לאיש ולא דרשינן למעט קטן מדכתיב מאת כל איש. ודע דשיטת רב צמח ורב נחשון גאון דגם לענין מתנה בי"ג שנים ויום א' סגי אפי' במקרקעי אפי' לא הביא שני שערות כמבואר בס' המכריע סי' ל'. אלא שלא קיי"ל הכי:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה