אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קטו · פירוש ה

פירוש ד

וחזקה נמי כי קתני במתנה כו'. זה הדין והבא אחריו ודוכתא דרגילין כו' הובא בבעל העיטור מאמר ג' בשמו של רבינו והביאו הב"י בחו"מ סי' קצ"ב סי"ג וכתב שדעת רב האי גאון ז"ל הכי. ובעיקר הדין כתב בעה"ת שער ס"ד ח"ג דאיכא דס"ל דחזקה וקנין דהיינו חליפין כשטרא דמי דלא קני אלא במתנה אבל חליפין במכר לא קני עד שיתן מעות דדינו כשטר מכר כו' וראייתם דדמו לשטר מכר משום דלא אשכחן הקנאה דחזקה וחליפין אלא בענין מתנה ומהתם נ"ל דחזקה קונה דכתיב שבו בעריכם אשר תפשתם. במה תפשתם בישיבה חליפין נמי כו'. ועוד יש להם ראיה דקנין לא מהני במכר בלא דמים. מההיא דקתני מלמדין אותן שלא יחזרו בהם כיצד כותב אני פלוני ב"פ מכרתי שדה פלונית לפלוני כו'. והריני נושה בו ת"ק דינרים. ואי ס"ד דקנין קני לקנייהו ניהליה בקנין או בחזקה ותו לא מצי הדרי בהו עכ"ל. ביאור הדברים דשטר כתיב לענין מקח ואקח את ספר המקנה במכירת חנמאל לירמיה. ולכך הוצרך שמואל לפרש ל"ש אלא במתנה אבל במכר עד שיתן דמים. ומש"ה כתיב בירמיה ואשקלה לו את הכסף. והא דקרו ליה באמת ספר המקנה במכר משום דבירושלים היו כותבין שטרות. ומש"ה לא קני בכסף עד שיתן שטר. נמצא דשטר הוא המקנה. והא דכתיב שדות בכסף יקנו. היינו שאחר שיחזרו מגלות בבל בישר הנביא שעוד יזכו דשדות בכסף יקנו. ואולי באמת אז ינהגו מנהג בבל שלא יכתבו שטרות. [ויש לבאר עפ"ז הא שהתאונן ירמיה לפני הקב"ה ואתה אמרת קנה לך השדה בכסף. ואינו מדוקדק לשון בכסף. הלא הספר היה המקנה וגם לא אמר הקב"ה איך יקנה. ולא אמר לו אלא שיבא חנמאל למכור. אבל יש לפרש דהוא מדאמר לו הקב"ה לקוח את ספר המקנה וגו'. ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים. ואי' בריש פ' חזקת שהוא עצה טובה וכמש"כ רבינו לעיל. והנה לא היה הנבואה שיהא לראיה בשביל אותו שדה דירמיה לחוד. אלא הוא דוגמא ולמוד בכלל שדות א"י שיהא השטר לראיה. וע"כ יהיה המנהג לקנות בכסף. והשטר לראיה. וזה שאמר ירמיה איך אמרת קנה לך השדה בכסף. והשיבו הקב"ה כי כן הוא כי כאשר ישובו מבבל שדות בכסף יקנו והשטר לא יהיה אלא לראיה]. ויהיה הקנין בכסף לבד. אבל קנין חזקה דכתיב בהפקר וה"ה מתנה. לא הוצרך שמואל לפרש דפשיטא דבמכר עד שיתן דמים. דהשתא שטר דכתיב במכר בעינן דמים. מכש"כ חזקה דלא כתיב במכר כלל. וה"נ בקנין חליפין לפי פירושם קרא דעל הגאולה וגו'. ועוד הביאו ראיה מהא דב"מ ד' ע"ז ב' היינו משום דאי' בסוגיא דשם דרמי דרשב"ג אדרשב"ג טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי לא קני והתניא הנותן ערבון כו' ארשב"ג בד"א שאמר לו ערבוני יקון. אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים. ומשני לא קשיא הא דעייל ונפיק אזוזי הא דלא עייל ונפיק אזוזי דאמר רבא האי מאן דזבין מידי כו'. והשתא לס"ד דש"ס דברייתא קמא דרשב"ג מיירי בלא עייל ונפיק אזוזי ומכ"מ לא מצינו עצה שלא יחזרו אלא בזה האופן. אבל לא בחליפין וחזקה. ש"מ דלעולם בעינן עד שיתן דמים. ובזה יצאתי י"ח ממה שכ' בעל ג"ת שם ד"ה ואע"ג וד"ה ואני בעניי ע"ש. ועוד הוסיף בה"ת להקשות ע"ז. אבל לא שייכי אלא לקנין חליפין. ולא לחזקה. ואין זה שייכות להדדי דאפי' יהי' הכרע דחליפין קונה לגמרי היינו משום דכפרש"י עה"פ על הגאולה שהוא מכירה משא"כ חזקה דלא כתיב אלא במתנה. ומחמת שאינו נוגע לדברי רבינו ע"כ לא דברנו בזה. והנה הר"ן קידושין פ"א כתב בזה"ל ודאמרינן במכר דשטרא לא קנה עד שיתן דמים כו' איכא למידק מדאמר רבא בפ' האומנין האי מאן דמזבין מידי לחבריה ועייל ונפיק אזוזי כו' אלמא כל שיקנה באחד מדרכי הקנאות כל היכא דלא עייל ונפיק אזוזי קני. איכא למימר דהתם כגון שקנה מטלטלין במשיכה או קרקע בחזקה דכיון שבא הדבר לרשות לוקח ואפ"ה מוכר לא עייל ונפיק אזוזי מוכחא מילתא דגמר ומקני. אבל בקנין שטר לא מוכחא מילתא כו'. והנה הר"ן תלה הדבר דבעינן כסף בסברא להכי ודאי יש לחלק בזה בין שטר לחזקה. אבל הגאונים לא משגחי אסברא. אלא בעיקרא דרשי דקראי ומש"ה משיכה דמטלטלין ודאי קני בלא כסף בין לר"י דס"ל ד"ת מעות קונות וכמש"כ התו' ב"מ ד' מ"ז ב' ד"ה נשרפו. בין לר"ל דס"ל ד"ת משיכה קונה הרי כתיב במקח וממכר. משא"כ חזקה דקרקע דכתיבא בהפקר א"כ דמי לשטר דבעינן כסף ג"כ. והא דרבא האי מאן דמזבין מידי כו' אי נימא דקנין חליפין מהני בלא נתינת דמים. דהכי משמע פי' על הגאולה. ודאי ניחא. ואי נימא דגם חליפין בעי נתינת דמים. נימא דרבא במטלטלין לחוד קאי ולא תקשה מהא דאיתא שם דאמר ליה רב אשי לר"א בריה דרבא תתרגם שמעתך במוכר שדהו מפני רעתה. אלמא בקרקע איירי. ל"ק מידי דנקיט לישנא דאי' בקדושין ד' כ"ו א' ור"ל כמו דמשנית התם דמוכר שדהו מפני רעתה כמתנה דמיא ה"נ לענין עייל ונפיק אזוזי דמוכר מטלטלין מפני רעתם לא מיפקע המקח בשביל דעייל ונפיק אזוזי. ומכאן מתחזק הדין דמוכר שדהו מפני רעתה דרב אשי לא פליג עלה ע' מש"כ באות ג'. והנה הרא"ש קדושין פ"א סי' ל"ו כתב על הא דא"ר ל"ש אלא שנתן לו דמי כולן. אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו וא"ת כיון שנתן דמי כולן בלא חזקה נמי קרקע קניה בכסף. וי"ל דמיירי במקום שכותבין את השטר. ומשמע דדווקא דעשר שדות בעשר מדינות לא קנה אלא כנגד מעותיו אבל בשדה אחת קנה בחזקה בלא מעות. מכאן יש לדקדק אף במקום שכותבין את השטר אע"ג דכסף לא קני חזקה קני. והיינו טעמא דאלים קנין חזקה משום שעשה מעשה בגוף הדבר. מידי דהוי אמשיכה דקניה בלא כסף עכ"ל. ולדעת הגאונים ז"ל יש לומר דלא קשה מידי דודאי בלא כסף לא קני. מיהו בשדה א' אפילו נתן מעט כסף ה"ז קנה כל השדה. והשאר מחזיר לו אפי' לאחר כמה שנים כאידך דרשב"ג הנ"ל. וכ"פ בש"ע סי' ק"צ ס"ס ו'. משא"כ בכמה שדות לא קנה עד שיתן לו דמי כולן ממש. אדרבה מזה הברייתא דקדושין שם יש להוכיח כדעתם מדלא תניא ג"כ יפה כח חזקה מכח שניהם. דשניהם ליכא זה בלא זה במקום דאיתנהו לתרווייהו משא"כ חזקה. אלא ודאי חזקה א"א בלא כסף. וע' מ"ש באות ו'. כל זה הסברתי פנים לדעת הגאונים. אשר דבריהם ד"ק.. ומזוקקים בטעמא ועיקרא. מכ"מ לאחר שהסכימו הפוסקים הראשונים אשר כל ישראל מתנהגים אחריהם דחזקה לחוד קניה כ"ע מודו שאין לאחר המנהג כלום. וכמו דאיתא בב"מ ד' ע"ד א' האי סיטומתא קני' כו' ובאתרא דנהיגי למיקנא ממש קניא. ואע"ג שכ' הטור שאין בקרקע מנהג מכ"מ מודה שאם היה מנהג מהני. מכש"כ כאן שנהגו כן ע"פ גדולי הראשונים ז"ל. וכבר ביארנו דלענין קנין חליפין ג"כ פליגי. ומבואר בעיטור שם דלשיטת התוס' קנין חליפין ג"כ קונה בלא כסף ושטר אף במקום שכותבין אה"ש:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה