העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קטו · פירוש ד
ה"ד אי בכספא ליקני בכספא כו'. בכת"י אי' והוינן בה מפתח מאי היא לא כספא ולא חזקה לעולם דאחזיק כו'. והכי עיקר הנוסחא דלמאי הביא רבינו מימרא זו ביחוד יותר מהא דאי' עוד התם א' ריב"ל המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו קנה וכה"ע. אלא בא רבינו לאשמעינן להוציא מפרשב"ם ב"ב ד' נ"ג א' דמפתח לחוד הוי קנין במכר. וסמך על סוגיא דריש מס' פסחים דף ד' דכשמסר לו מפתח הוי ברשות השוכר. וכפרש"י שם מסירת מפתח הוא קנין השכירות. והתוס' שם הקשו ע"ז מסוגי' זו דב"ק דלא מהני מסירת מפתח אלא באומר לו לך חזק וקני ואני אומר דאדרבה מזו הסוגיא דב"ק למד רש"י שיטתו. שרש"י פי' הא דא' ריב"ל המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו היינו כסויו. וכ' הרשב"א שהזקיקו לפרש כן. דאי נטלא לדלות בו קאמר כי מסר לו נטלא מאי אהני כו' ע"ש. הרי פשיטא לרש"י דבעינן שימסור לו חפץ המביא לידי חזקה ובזה הוי כאומר לו לך חזק וקני. והנה ידוע פרשב"ם ב"ב דף נ"ג וד' נ"ז א' דהא דתנן נעל ה"ז חזקה היינו מנעול או עשיית דלתות ולא לנעול לחוד שאינו אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו. והתוס' הקשו מסוגיא דגיטין ד' ע"ז תיזיל איהי ותחוד ותפתח. ובשבת מיירי וא"א לפרש אלא נעילה. ונראה דודאי מודה הרשב"ם דבמקח ומתנה מהני נעילה. ורק בנכסי הגר ס"ל דלא קנה כמו שדקדק וכתב אבל סגר את הדלת ונעל במפתח בנכסי הגר אינה חזקה עכ"ל. ואע"ג דלפי הטעם שכתב הרשב"ם דהוי כמבריח ארי מנכסי חבירו א"כ אפי' בנכסי חבירו לא קנה. וכ"כ המהרש"א בב"מ שם. אבל ל"ק מידי דודאי מבריח ארי לא מהני גם במקח ומתנה. מיהו נעילת הדלת בנכסי חבירו לא הוי מבריח ארי שהרי נועל הדלת גם מבעליו. ובזה מחזיק שפיר. משא"כ בנכסי הפקר אין הנעילה אלא שלא יהא פרוץ לכל מש"ה לא מהני. והנה הרשב"א בחי' ב"ק שם הקשה עוד על שיטת הרשב"ם דבעינן דלת או מנעול מהא דריב"ל דמוכח דמסירת מפתח מהני ודמי לאומר לך ונעול אלמא דנעילה לחוד מהני. ור"ל לפי פי' רש"י הנ"ל דבעינן שימסור לו דבר המביא לידי חזקה. וא"כ מדמהני מסירת המפתח מוכח דנעילה לחוד קני. ולכאורה צ"ל דרש"י חולק על הרשב"ם. אבל נראה דאדרבה דרש"י בשיטת רשב"ם קאי וא"כ לא מיבעי אי נימא שלא מועיל נעילה כלל וכפי הבנתם שאינו מחלק בין הפקר למקח. ודאי קשה קושיית הרשב"א מהא דמהני מסירת המפתח. ואפי' אי נימא כמש"כ דבמקח מודה הרשב"ם דקנה מ"מ ס"ל דלא בעינן נעילה במפתח. אלא נעילת הדלת לחוד. וכדעת הרמב"ם ז"ל. ואם כן אכתי קשה מאי מהני מסירת מפתח הא אינו מביא לידי חזקה. מש"ה הוצרך רש"י לפרש דמסירת מפתח קנין בפ"ע הוא. ומש"ה מהני שיהא נחשב כאומר לך חזק וקני. וכ"ת מאי בעינן חזקה אחרת הא מצי להחזיק בזה גופא הא לא קשיא דאפשר שאמר לו בעינא דתחזוק חזקה מעליא דמהני גם בהפקר וכיוב"ז אי' בב"ב ד' ע"ו ב' הב"ע דא"ל לך משוך וקני מ"ס קפידא. ולא תקשה למאי מפרש הש"ס הא דריב"ל בהאי גוונא דהוי מסירת המפתח תועלת לשלא בפניו ואחזיק בדבר אחר. לוקי כמשמעו דבמסירת מפתח קני. הא ל"ק דא"כ הכי מיבעי למימר משמסר לו מפתח קנה. כהא דאיתא ב"מ ד' י"ד ב' מאימתי הוי חזקה מכי דייש אמצרי. אבל לשון כיון משמע הואיל שמסר לו מפתח מהני פעולתו האחרת. וגם כי ריב"ל אסמיך מימרא זו למימרא דבור ודליו. ובחדא גווני אמרינהו. אבל ודאי יש להוכיח מדמהני מסירת מפתח למהוי כלך חזק וקני. ואע"ג דאין זה מביא לידי חזקה. ש"מ דמסירת מפתח לחוד מהני למיקני במק"א. כ"ז יש לפרש כוונת רש"י ורשב"ם. אבל רבינו פירש דעתו בנוסחת הסוגיא דמפתח לא כספא ולא חזקה הוא. וא"כ צ"ל דהא דמסירת מפתח מהני למהוי כמאן דאמר ליה לך חזק וקני. או דס"ל דבעינן נעילת הדלת במפתח. וא"כ מסירה זו מביא לידי חזקה. או דמפרש כר"ח בדליו של בור. שהוא הנטלא ומכ"מ מועיל למהוי כאומר לך חזק וקני. ולא בעינן שימסור לו דבר המביא לידי חזקה. והכי נמי מסירת מפתח: