אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קז · פירוש ח

פירוש ז

מהו למידק פלפלי בי"ט משום תענוג י"ט הוא ושרי כו'. ובכת"י איתא מי אמרינן משום לבשולי לתענוג ביו"ט הוא שרי כו'. ואין לדברים אלו הבנה. הא אוכל נפש הוא כשאר תבלין. ומאי מסתפק רבינו וקאמר או דילמא כל מלאכה לא יעשה בהם ואסור. הא תשובתו בצידו אך אשר יאכל לכל נפש וגו'. ובעיקר פירושו דמימרא דר"י ביו"ט מיירי כבר תמהו התו' שם על רבינו הא מכילתין דשבת היא וא"כ היה להגמ' לפרש דמיירי' ביו"ט. ותו הא אפי' מלח שרינן ביו"ט ומ"ש פלפלין דליסרי. והנה הרי"ף פ' תולין כ' על הני פלפלי מידק חדא חדא כו' איכא דמוקים לה ביו"ט. ודחה לה וז"ל. ומסתברא כמאן דמוקי לה בשבת. דאי ביום טוב ליכא מ"ד דבעינן למידק חדא בקתא דסכינא. משמע דהא לא קשה ליה אמאי אסור לדוק בהדיא במדוכה כקושיית התו'. אלא על ר"י קשה ליה דבעי תרתי. ונראה דרבינו לא מפרש בדיכת פלפלין ובושם לתבלין. אלא בפלפלי רטיבי ויש אוכלים אותם בעין או אחר הבשול ומחתכים אותם לחלקים קטנים. ואינו מאכל ממש. תדע שהרי פלפלין פטורים ממעשרות. וערלה ג"כ אי לא מרבי מכל עץ מאכל הייתי אומר דפטורים כדאיתא בברכות ד' ל"ו. אלמא שאין דרך לאכלם רטובים ומש"ה פסקו הרי"ף והרמב"ם לברך עליהם בורא פרי האדמה כמש"כ הטור וש"ע סי' ר"ב. ומש"ה אין מאכל זה כדאי לדחות מלאכה דאורייתא. דלאו דבר השוה לכל נפש הוא. והיינו דמסתפק רבינו בזה נהי דלאו מאכל הוא. מכ"מ תענוג יו"ט הוא וראוי להתיר מלאכה דרבנן כמו שהתירו במלילה וכיוב"ז שמן התורה אסור מלאכה דאורייתא שקודם לישה. ושלא כדרכן שהוא איסור דרבנן התירו חז"ל כמש"כ לעיל סי' נ' אות א' בשם הירו' לענין טחינת פלפלין ברחים שלהן. וא"כ ה"נ טחינת הפלפלין בשנוי איסור מדרבנן הוא וא"כ שרי משום תענוג יו"ט. ולפי נוסחת הכת"י לבשולי היינו בקדירה שמבשלין ד"א. ואין בהוספה איסור ביו"ט. או דילמא כל מלאכה לא יעשה בהם ונכלל בזה שבותין ג"כ ואסור שלא לאוכל נפש שאינו שוה לכל נפש. והרי"ף דחה זה הפי' לדעתיה ז"ל בהא דאי' בביצה ד' י"ב כיצד מולל אביי משמיה דר"י אמר חדא אחדא. ורב אויא משמיה דר"י אמר חדא אתרתי. רבא אמר כיון דקמשני אפילו טובא נמי ופי' הרי"ף בפ' מפנין דבשבת קאי אבל ביו"ט כ"ע מודי דרשאין למלול ביד אפי' טובא. והיינו דמקשי הרי"ף דביו"ט ליכא מ"ד דלא ס"ל בשנוי שרי אפי' טובא. אבל לדוך במדוכה ודאי אסור דלא שוה לכל נפש הוא. אלא תענוג שאינו שוה לכ"נ. משא"כ מלח הוי דבר השוה לכל נפש מש"ה שרי אפי' במדוכה. ומה שהקשו התוס' על פי' רבינו דכולי מכילתין בשבת קאי. ואי האי מיירי ביו"ט הוי ליה לפרושי אומר אני דמודה רבינו דבשבת ג"כ קאי. אלא משום דקאי רבינו בהלכות יו"ט מביא זה הפלוגתא כהוויתה. לומר כי היכי דפליגי לענין שבת. ה"נ פליגי ביו"ט. ואין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש. והא אינו א"נ כמש"כ. תדע שהרי הביא בסמוך הא דמסננין את היין בסודרין ובכפיפה לענין יו"ט. וכן טיט שע"ג רגלו ושע"ג בגדו ושע"ג מנעלו וכולן הלכות קבועות הן בשבת. וכן הא דאמר ר"ח בר אשי זמנין סגיאין כו' הובא לעיל שאי' פ"ח לענין שבת ופי' ואייזום ליה נעליו בשבת כו'. והכא הביא לענין יו"ט אלא כמש"כ כיון שאין בין יו"ט לשבת לענין זה הביא כמה הלכות שבת להכא. וה"נ מידוק פלפלי ודאי עיקרו בשבת נאמר. וה"ה ביו"ט. וכ"ת אם כן מאי דחי לה הרי"ף ז"ל דאי ביו"ט ליכא מ"ד דבעינן למידק חדא בסכינא. הא ודאי יש לומר דרב יהודה לא קאי אלא אשבת. אבל רבא קאי איום טוב נמי. באמת הרי"ף לא הביא בשמו של רבינו. אלא איכא דמוקי לה ביו"ט. ומסתמא ידע הרי"ף דאיכא דמוקי לה דרב יהודה ג"כ רק איו"ט. ומש"ה שפיר קא מקשי. אבל על רבינו ודאי לק"מ:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה