העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קז · פירוש ד
יומא דחמשין דאתיהיבת בי' תורה לישראל. הכי מבואר בפסחים ד' ס"ח ב' עצרת יום שניתנה בו תורה. והמג"א סי' תצ"ד הקשה על סדר התפלה זמן מתן תורתנו. והרי קיי"ל כרבי יוסי דאמר בז' בסיון ניתנה תורה לישראל. והעלה דמנהגינו על פי הרמב"ם שפסק ג' עונות בעינן. ולדידיה בו' בסיון ניתנה תורה ע"ש. ובאמת מסדר התפלה לא קשה כ"כ. שאנו אומרים זמן מ"ת. ולא יום מ"ת. וכל זמן הגבלה מיקרי הכי. אבל לשון הגמ' יום שניתן בו תורה לישראל. ומש"ה אסור להתענות באותו יום של עצרת דוקא קשה. וכן לשון רבינו מבואר הכי וע"ז לא שייך ישוב המ"א. דלדבריו יש להוכיח לפסוק הלכה כהרמב"ם. ואנן לא קיי"ל הכי. ותו דמרא דהאי מימרא בפסחים שם הוא ר"א. וביומא דף ד' מבואר דר"א ס"ל כר"ע ור' יוסי דבשבעה ניתנה תורה לישראל. אלא נראה דאפי' למ"ד בז' ניתנה תורה מכ"מ יום ו' הוא הראוי ומוכן היה לקבלת התורה. אלא שהוסיף משה מדעתו ואולי משום כבוד שבת דהא התורה ניתנה בשבת ואי לא הוסיף משה יום א' התורה ניתנה בע"ש ומשום טרדה דקבלת התורה לא יוכלו לטרוח לשבת וכמו שאמרו בעירובין ד' מ"ג ב' שאין אליהו בא בע"ש מפני הטורח. וע' שבת ד' פ"ח א' לא הי' לו פנאי מאי לאו משום תורה לא משום טורח שבת. אבל אי היה יום הששי חל ביום אחר באמת היו מקבלי' התורה אז. מש"ה השתא מיחשב דהאי יומא דששי דקא גרים אלא שנדחה לשביעי. וע' תוס' ע"ג ד' ג' א' ד"ה יום הששי כו'. א"נ היתה ראויה לינתן בששי אלא שהוסיף משה כו' עכ"ל. הרי כדברינו. ועי' מש"כ בדרשה דפורים סימן ס"ז אות ו' שהעליתי מלשון רבינו שם דודאי תרי יומי דעצרתא דקא גרמי. וזה העליתי לפי לשון רבינו לפנינו בסי' ס"ז שכ' בהא דמר ברי' דרבינא שלא התענה בתרי יומי דעצרתא כו' וכן לפי לשון הכת"י בדרשה דפורים הנו' שם לבר מן תרי יומי דעצרתא יום שניתנה בו תורה. ולבר מן יומי דפוריא משום ניסא. אבל במרדכי מס' מגילה פ"א סי' תשפ"ט כתב בזה"ל ועדיף יומא דפוריא כיום שניתנה בו תורה. כי הא דמר כו' לבר מן תרי יומי. יומא דעצרתא יום שנתנה בו תורה ויומא דפוריא משום ניסא עכ"ל. והוא העתקת לשון רבינו שם. משמע שכך היה הנוסחא לפניו בספרו של רבינו וא"כ לא נתייחד אלא יום ראשון של עצרת ויום ראשון דפורים. ולזה העירני שארי מהרמ"י א"ש שי'. והא שלא הביא רבינו שם מעלי יומא דכפורי דאסור להתענו'. והישוב שכתבנו שם אות ח' אזיל לפי נוסחא זו. אבל יבואר אי"ה סי' קס"ז אות י"ב:
עבודה דצורך אכילה שרי למיעבד ביו"ט. והני מילי מלאכה דלאו אורחא למיעבדא מעיו"ט כגון משחיט ומיפא ובשולי אבל טחינה והרקדה כו'. כן הוא הנו' בכת"י. ומבואר לעיל סי' נ' אות א' בס"ד: