העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קו · פירוש ה
ואי תגר כותי הוא צריך למיחש למילתא. הרא"ש פ' או"ב השיג עלה וכתב דלא מסתבר כלל דמילתא דלא שכיחא היא ואחזוקי איסורא לא מחזקינן כל כמה דלא אודעיה המוכר כו'. ותמוה היאך יפרנס הרא"ש סוגיא דבכורות ד' כ"א ב' מצינו דהלוקח בהמה מן הכותי חושש לספק בכור. מישראל מאי רב אמר כו' ורי"א חולין ודאין מ"ט אם איתא דלא בכרה אודועי הוי מודעי ליה תניא כוותיה דר"י אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל התם במוכר תליא מילתא הכא בלוקח תליא מילתא ע"ש פירוש רש"י ז"ל ואי כהרא"ש אין שום דמיון. דבבכור יש מן הדין ללוקח לחוש שהרי הלוקח מן הכותי באמת חושש וא"כ אפשר לומר שאין סומכין על המוכר במה שלא הודיע אפי' היה מוטל עליו להודיע. משא"כ באותו ואת בנו דמילתא דלא שכיחא היא ואין שום חשש ללוקח מן הכותי. פשיטא דבמוכר ישראל ולא הודיע דשרי. ואפשר דהרא"ש מפרש כתוס' שם ד"ה התם. דלוקח לא איבעי ליה לאסוקי אדעתא שמכר אמה או בתה. משמע דמפרשי דהיינו ישוב הש"ס. דבאו"ב מן הדין מותר בלא שאלה. משא"כ בבכור שיש לו לחוש. אבל אין לשון הגמ' משמע הכי. דא"כ הכי מיבעי ליה למימר התם לא מיבעי למיחש הכא בעי למיחש. ותו מגוף המשנה יש לדקדק כרבינו דמאי איצטריך למתני אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע אטו בא לאפוקי אם הודיעו שאסור פשיטא. אלא ודאי הא גופא אתי לאשמועינן דמשום שלא הודיעו הולך ושוחט כו'. מבואר הא אם אין הוכחה מזה שלא הודיעו כגון הלוקח מן הכותי אסור לשחוט. ויש ליישב דעת הרא"ש דבודאי יש אופן שראוי לחוש בלוקח מן הכותי כגון שיש לה אם ונמכרה היום. ומכ"מ בישראל כה"ג אם לא הודיעו הולך ושוחט. דסומך עצמו על הודעתו ומסתמא יודע המוכר שמכר למי שלא ישחט היום. משא"כ בלוקח מן הכותי כה"ג ודאי אסור גם להרא"ש. וא"כ בכה"ג דמי או"ב לבכור. ואפ"ה סמכינן על מה שלא הודיע המוכר. ומש"ה הוצרך לתרוצי התם במוכר תליא כו'. וא"כ י"ל דהתו' מפרשים ג"כ כפי' רש"י שם. אלא שהסבירו התו' אמאי הטילו חכמים על המוכר ולא על הלוקח כמו בבכור. וכי בדרשה דקרא מרומז מוכר [וכקושיית הראב"ד שכתבנו באות הקודם לפי נוסחת הש"ס]. מש"ה כתבו דברוב פעמים לוקח לא איבעי לאסוקי אדעתיה. מש"ה הטילו על המוכר. וממילא אפילו יש ללוקח לחוש שפיר סומך עצמו על המוכר. ולפי מש"כ מבואר כמו שכ' הגאון ת"ש ס"ק ט"ו דהרא"ש מודה ביודע שיש להכותי המוכר אם לשחוט שאסור ע"ש שכ' דרבינו לא מיירי אלא בזה האופן. ולא פליגי לדינא: