אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא צט · פירוש ט

פירוש ח

קסבר אין חוששין לזרע האב. וסימנין דדמיין להדדי ה"ד כו'. בגמרא איתא קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאורייתא. ותו לא מידי. והכי איתא בה"ג והרי"ף ולא הביאו כלל הא דאביי ודר"פ. ונראה דבדיוק הכי איתא. דרש"י פי' סימנין דאורייתא סימנין דאבידה דפליגי בפרק אלו מציאות אי הוי דאורייתא או דרבנן. וכבר תמהו הרמב"ן וש"ר ז"ל מאי ראיה מהני סימני. דילמא סימנין מובהקין הם דלכ"ע דאורייתא. וכמו שא"א ללמוד מהא דאיתא בדף ס"ד א' גבי סימני ביצים סימנין לאו דאורייתא. לענין סימני אבידה דלאו דאוריית'. ה"נ אין ללמוד מכאן דסימני אבידה דאורייתא. ותו קשה לי הא כאן יש ג' סימנים ומאי ראיה דסימן א' מה"ת. וכבר נחלקו האחרונים בהצטרכות סימנים אי נחשב למובהק כמבואר באה"ע סי' י"ז סכ"ד מש"ה פי' הרמב"ן והרשב"א בתה"ב והר"ן ש"מ דהני סימנין מובהקין הם וסמכינן עלה ולא כפירש"י. איברא רש"י מיאן לפרש הכי דקשה ליה פשיטא אי לאו דסמכינן עלייהו למאי יהבו אביי ור"פ סימני והכי מקשה הש"ס בד' ס"ד גבי סימני ביצים דלאו דאורייתא. אלא למאי הילכתא קתני לה. ולא שייך כאן הישוב דשם. וגם בסוגין דמקשה הש"ס ולבדוק בסימנין דאמר אביי כו' הרי דפשוט להש"ס מדאמר אביי ור"פ הנהו סימנין אלמא יש לסמוך עלייהו. להכי דעת רש"י דר' אבא לא ידע כלל הני סימני דאביי ור"פ. או אפי' ידע הרי בר אהוריירי לא ידע והוא לא אמר לו אלא עיין הנך דדמיין להדדי. ואע"ג שכתב רש"י באזנים ובזנב לא שהגיד לו סימני דאביי ור"פ אלא סמך עליו שיראה הדמיון בהם. דבאלו האיברים מתחלקין. ומדסמך על סימני דשמעיה ש"מ סימני אבידה דאורייתא. והכי מפרשי ה"ג ורי"ף שהרי לא הביאו כלל הא דאביי ור"פ. ש"מ דלאו אהני סימני מיבעי לן למסמך אלא על דמיונות וסימנין בעלמא. והכי מבואר דעת בה"ג בה' בבא מציעא שהביא הא דאבעי להו סימנים דאורייתא או דרבנן למאי נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים. אמר רבא דכ"ע סימנים דאורייתא שנאמר והיה עמך עד דרוש אחיך אותו. כו' הרי דנקיט מימרא דרבא להלכה. ולא עוד אלא דס"ל לבה"ג דלפי זה באמת מהדרינן גט אשה בסימני אבידה. ומש"ה כשהביא בה' גיטין סוגיא דמצא גיטי נשים וביאר כל הצורך לא הביא הא דרב אשי שאמר דבעינן נקב בצד אות פלוני. וגם בעדות אשה בה' יבום וחליצה כ' בזה"ל נפל למים שאל"ס כו' לגבי אשה אחמירו ביה רבנן עד דאמרי סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנין שלו עכ"ל הרי שהתיר בסתם סימנים. איברא הרי"ף גיטין פ"ג הביא הא דרב אשי ולא סיים מספקא לי' אי סימנים דאוריית' אי דרבנן והנראה דהא דאיתא בגמ' מספקא ליה אינו מעיקר הגמרא אלא הוספה מבה"ג כמו שמצוי בש"ס ובה"ג לטעמיה דלפי מאי דקיי"ל סימנים דאורייתא לא בעינן גם בגט מובהקים ביותר. אבל הרי"ף ס"ל דאפי' קיימינן בפשיטותא דרבא וכסתמא דחולין דסימנים דאורייתא. מכ"מ קאמר ר"א דלא מהדרינן גט בסימני אבידה. [וכן הרא"ש לא גריס הכי. ומש"ה שקיל וטרי בפ' אלו מציאות בזה הספק ע"ש. ובחנם תמה בזה הש"ך ח"מ סי' רס"ז סק"ב ] וזהו דעת הרמב"ם שכתב בה' אבדה פי"ג דמחזירין אבידה בסימנים מה"ת. ובה' גירושין כתב דבגט בעינן נקב בצד אות פלוני. וכבר עמדו ע"ז הכ"מ ולח"מ פ"ב ופי"ג שם. וכן קשה על הרי"ף שכ' ביבמות פ' האשה בתרא ל"ב דרבא דכ"ע סימנין דרבנן כו' משמע דהכי קיי"ל מדינא והוא נגד סוגיא דחולין שהביא הרי"ף להלכה. ובאמת גוף הסוגי' דיבמות ק' היאך אפשר לומר כל"ב הא בפירוש מסיק רבא בב"מ סימנים דאורייתא. והנראה לבאר דעת הרי"ף ורמב"ם ז"ל שלא יהיו סותרים הפסקים כלל. דודאי אי נימא דסימנים דאבידה דאורייתא מצד הסברא. דחכמים סמכו על אומדנא זו כמו דסמכו על אומדנא דשבועות ד' מ"ו ב' שעלתה לו נשיכה בגבו כו'. וא"כ ודאי משיאין אשה ג"כ ע"פ אומדנא זו דרגלים לדבר מהני בעדות אשה יותר מבד"מ ומכש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל כמש"כ באריכות בסי' נ"ה אות ט' בס"ד. אבל לפי המסקנא קאמר רבא סימנים דאורייתא דכתיב והיה עמך כו' להורות נתן בלבנו. דלאו מצד הסברא הוא. אלא מדרשא דקרא. וא"כ דוקא באבידה שאין מוציאין מיד המוחזק ולא להוציא ממון. והיינו דאיתא בחולין דף צ"ו דאילו אתו בי תרי ואמרי דפלוני דהאי סימלא כו' לא קטלינן ליה. [ונראה דנקיט האי לישנא משום דתנן רפ"ה דסנהדרין מכירים אתם אותו. ופי' הרמב"ם בה' סנהדרין ר"פ י"ב דעל ההורג קאמר וע"ש בלח"מ. ובאמת לפי' רש"י קשה שאין זה מכלל בדיקות. דפשיטא כ"ז שלא ידעו העדים דישראל הרג אין זה עדות. אלא אי מכירים אתם את הרוצח בט"ע שזהו וע' פרש"י חולין שם.] ואתיא לכ"ע אפי' למ"ד סימנים דאורייתא. וה"ה שאין מוציאים ממון כמש"כ התו' שם. וא"כ אין ללמוד בעדות אשה ג"כ מינה. ואע"ג דבכל איסורי תורה נ"ל דמהני סימנים מהא דאבידה. שאני התם שהרי קילי דמהני בהו עד א' דלא מהני באבידה. דאע"ג שאין אדם מוחזק בה בעינן תרי סהדי כדאי' בב"מ ד' כ"ח א' סימנין וסימנין ועד אחד ע"א כמאן דליתיה דמי. וא"כ שפיר אפשר ללמוד שאר איסורי תורה מאבידה מכש"כ. אבל דבר שבערוה דבעינן שני עדים לא נתברר הדבר אי דמי סימנים כאומדנא דגמל האוחר בין הגמלים דלא קיי"ל כר' אחא דס"ל דמהני לדבר שבממון. אבל מכ"מ רגלים לדבר הוי ומהני בעדות אשה מה"ת כמש"כ לעיל. או לא הוי אומדנא מעליא. ורק באבידה אמרה תורה דמהני ובזה פליגי תרי לישני דרבא בפ' האשה בתרא. וא"כ פי' ל"ב דכ"ע סימנים דרבנן. לענין עדות אשה קאמר דמיירי ביה. וכה"ג אי' בחולין ד' ס"ד א' ש"מ סימנין לאו דאורייתא. והפי' לענין הא דמיירי התם ומהני להצטרפות עדות גריעי כדאיתא בסוגיא דחולין שם. וה"נ קאמר ביבמות בל"ב סימנין דרבנן. פי' להאי מילתא היינו לעדות אשה. ומהני לצרוף עדות גריעי כמבואר בס"ד בסי' קנ"ט אות א' ואות ו' ומש"ה לא הביא הש"ס ביבמות כל הויות הש"ס דב"מ. משום דלא שייך כלל הא דאבידה לכאן. ולא הביא אלא מהא דאין מעידין כו' לחוד. ונמצא כל הסוגיות וכל הפסקים של רי"ף ורמב"ם מחוורין. כל זה ביארנו שיטת בה"ג ורי"ף דגרסי בפ' או"ב ש"מ סימנין דאורייתא. ומפרשי כרש"י סימני אבידה. אבל רבינו כפי הנוסחא לפנינו וסימנין דדמיין להדדי היכי דמי כי הא דאמר אביי כו' מבואר דמפרש סימנין דקאמר ר"א לשמעיה הן הנה דאביי ור"פ וכהרמב"ן וסיעתו ז"ל. ומש"ה לא גריס וסימנין דאורייתא דעל אלו סימנין לא נצרכא כלל כמש"כ לעיל. כ"ז נראה לפי הנוסחא שלפנינו בספרו ש"ר. הן אמת בכת"י איתא איזה שנוים והכי הנוסחא ת"ש דתני ר"ח כל הנולדין מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זע"ז. אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים עה"ח אסורין זע"ז. דאמר ליה ר"א לשמעיה כי מעיילת כודנייתא בדיספק עיין דדמיין להדדי ועייל לי קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאורייתא דדמי להדדי ואייתי כי הא דאמר אביי כו' וא' ר"פ רבן אוני' וזוטרן גניבתיה חמרא רבן גנובתיה וזוטרן אומ' בר סוסתא אלמא בתר אמיה אזלינן ואין חוששין לזרע האב ל"א אר"פ רבן רישיה וזוטרן גנובתיה אמיה חמרא וחילופי' בר סוסיא ע"כ בכת"י הרי דרבינו כתב ג"כ דסימנין דאורייתא. אבל בל"ז יש כאן טעות סופר מש"כ דתני ר"ח דהוא משנה בכלאים וצ"ל דתנן רי"א. ולשון וסימנין דאורייתא דדמיין להדדי ג"כ אין מדוקדק. אלא טעות סופר הוא וצ"ל וסימנין דדמיין להדדי כו'. וגם ל"א אינו מובן שהרי בגמרא שם מקשה וליבדוק בסימנין ומשני בגדמת ואילמת. ואי יש סימן בראש היכי משכחת לה דלא יהא ניכר הסימן:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה