העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא צט · פירוש ב
ואסור למימר לא"י כו'. פסק כר"א משום דשמואל קאי כותיה דדרש את חקתי שחקקתי כבר. או כמש"כ הר"ן בחי' סנהדרין דף נ"ו דרבנן מודי לר"א ע"ש. ובה"ג ה' כלאים אי' ר"א בן יעקב אומר אף על הכלאים. וא"כ ידוע דהלכה כמותו. וכן פסק הרמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ו. והכי נראה דעת רש"י קדושין ד' ל"ט א' ד"ה חקתי כו' שכ' וז"ל ומהכא נ"ל בסנהדרין דב"נ הוזהרו עליהן והכא אתה מוסיף ללמוד מהקישא זו כו'. הרי דתלה איסור חו"ל באיסור דב"נ. ולא כשיטת התוס' סנהדרין שם וב"ק ד' נ"ה א' ד"ה למינהו שכ' דשמואל אתי אליבא דרבנן דר"א ג"כ. ומעתה מש"כ הרמב"ם ז"ל בה' כלאים פ"א ה"ו ופ"ט ה"ב דאסור לישראל להניח לא"י שירכיב לו אילנו. וליתן בהמתו להרביעה לו. הוא משום לפני עור ולא כמש"כ הכ"מ והש"ך דמשום שבות הוא. וכבר השיג עליו המל"מ פ"א והגר"א יו"ד סי' רצ"ה. ומש"כ אילנו בהמתו. ה"ה של א"י עצמו אסור. אלא דכל מה שיוכל הא"י מעצמו לעשות לא קיימי עלה משום לפני עור כדאיתא במס' ע"ג דף ו' דדוקא בקאי בתרי עברי דנהרא. להכי כתב דשל ישראל אסור. וידוע דהרמב"ם לא כתב דין מעצמו אלא מהמבואר בגמרא או בראשונים. והיינו שכ' דברי רבינו. וע' מש"כ רבינו בשאי' ק"ה לענין סירוס ואסור למימר לא"י לסרוסי קצצא דישראל דס"ל כר"ח כו' וקא מעבר ליה משום לפני עור הרי שכתב בעצמו דישראל. וע"כ מהטעם שכתבתי. ועי' מש"כ שם אות ו'. ואע"ג שאין הא"י נענש עליה בידי אדם כמש"כ הרמב"ם בהל' מלכים. מכ"מ שייך בה לפני עור כמו דשייך לפ"ע בישראל אפי' על מ"ע דלא גרע מעצה רעה דתניא בת"כ קדושים פרשה ב' היה נוטל ממך עצה כו' וכ"כ התוס' גיטין דף י' ד"ה מצת כותי מותרת. וא"ת אמאי יוצא בה י"ח דילמא לא שמרה לשום מצה דחשידי אלפני עור כו'. וע' מהרש"א שם. הרי דבמ"ע שייך ל"ע וזה פשוט. וע' תוס' חגיגה ד' י"ג ד"ה אין. שהקשו על הא דר"א אסור למסור ד"ת להם כו'. דתיפוק לן משום לפני עור. והרי אין נהרגים עלה כמש"כ הרמב"ם ה"מ פ"ט. אלא משום דאסור מה"ת כדמקשה הש"ס וליחשבה גבי ז"מ משום הכי מקשי התוס' שפיר תיפוק לן משום לפני עור. [ולא כלח"מ שנדחק בזה. והדבר פשוט שא"נ אלא על דרמיזא בפסוק ויצו. דנ"ל מש"ד כדאיתא שם דף נ"ז א']. וזה ברור: