העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא צט · פירוש א
דאסור להון לדבית ישראל לארבועי כו'. כ"ה בכת"י:
אמר שמואל במנאפים עד שיראו מנאפים כצ"ל וכ"ה בכת"י. ובב"מ אי' כדרך מנאפים. אבל בפרש"י שם משמע שהי' גירסתו כמנאפי' וכ"ה במכות ד' ז':
ובמקום דאיכא פריצי לא מורינן הכי אמר ר"פ כו' עד משום פריצותא דעבדי אסר להו. בגמ' אית' דר"פ אסר מין ושא"מ ולא פי' משום פריצותא דעבדי. ורש"י פי' שלא יזלזלו. משמע ג"כ דלכל אדם אסור. ורב אשי הוא דאמר הא מילתא בעי מנאי דבי ר"נ ר"ג מהו להכניס מין ומינו ושאינו מינו לדיר. כיון דאיכא מימה בתר מיניה גריר א"ד אפ"ה לא ופשטי להו לאיסורא משום פריצות' דעבדי ומשמע דהוראת ר"פ לאסור מין ושא"מ לכל אדם קאי. אבל רבינו גריס ג"כ בדר"פ משום פריצותא דעבדי. וא"כ ר"א הוסיף לאסור על ר"פ במקום עבדי אפי' היכא דאיכא מינו ולא הביא רבינו הא דר"א מטעם שיבואר. והנה הרמב"ם ה' כלאים פ"ט כ' אבל אם העלם זע"ז בלבד או שעוררן בקול מכין אותו מ"מ. ולא נודע מקורו. ובס' תורת חיים כ' שהוא סברא שיש להרחיק מדרבנן. וכדבריו כ' בשיטה מקובצת בשם הרא"ש ז"ל. אבל לא זהו דרכו של הרמב"ם. והגר"א יו"ד סי' רצ"ז הביא משמעות הירושלמי ע"ש. והנראה לי דמגוף הסוגיא מבואר הכי. בין לגי' דילן דר"פ לאו משום פריצותא דעבדי אסר. ור"א הוסיף לאסור אפי' מין ומינו ושא"מ משום פד"ע. ויש להבין ממ"נ אי חייש ר"פ להרבע' בידים אפי' מין ומינו ושאינו מינו אסור. ותו מאי אריא משום פריצותא דעבדי שהוסיף ר"א בטעמא. אלא צ"ל דאין חוששין לשאר אינשי דלא מעלי שירביעו בידים אלא שיעוררו אותן בקול וכדומ'. ומש"ה אי הוי בדיר מינו ג"כ אין לחוש שירביעו מעצמם את שא"מ כידוע מאמרם ב"ק ד' צ"ב לא בחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא שהוא מינו ולהכי לא אסר אלא בדליכא אלא שא"מ בלבד וע"י שיתעוררו לתשמיש חיישי' שירביע את שא"מ. הרי דזה ג"כ אסור. ור"א חייש לפריצותא דעבדי שירביעו בידים על שאינו מינו. ומש"ה אפילו מין ומינו ושאינו מינו אסור. הרי מבואר דהתעוררות להרבעת כלאים אסור. ולגירסת רבינו גם כן דר"פ משום פריצותא דעבדי אסר להו. ופליגי ר"פ ור"א אי יש לחוש כ"כ שירביעו בידים. הא מיהת לכולי עלמא התעוררות אסור. ומשום זה גזר ר"פ במקום עבדי שלא יעוררו לשאינו מינן. ונתיישב דברי הרמב"ם. ויש להוסיף דלכאורה היה לרבינו להביא עובדא דר"א גם כן דהלכה כמותו לגבי ר"פ. איברא יש להבין דהרי"ף ורמב"ם לא הביאו הוראה זו כלל. דאסור להכניס מין ושאינו מינו לדיר. והנראה דבשיטת רבינו ז"ל קיימי דרק במקום פריצותא דעבדי אסור ואין זה כדאי לקבוע הוראה. ולשיטתייהו אזלי בביצה דף י"ד ב' בהא דכתישה במכתשת קטנה ביום טוב וקאמר הא לן והא להו פירש הרמב"ם משום דחיטי דא"י טובים. וכן דעת הרי"ף כמש"כ הכסף משנה מדדייק וכתב בביצה שם והא מתניתא אוקימנא בא"י. ולא כפירש"י שפי' משום דבא"י איכא פריצותא דעבדי. עכ"פ דעת הרי"ף ורמב"ם דאע"ג דאי' התם בביצה הוראה דרב פפי בי מר שמואל להחמיר משום פריצותא דעבדי. מכ"מ לא אפשר לפרש הברייתא בהכי. וגם הרמב"ם לא הביא הוראה דרב פפי בהלכות יו"ט. והרי"ף לא הביאו אלא משום ישוב הראשון ע"ש. וס"ל דרק בי ריש גלותא דאיכא עבדי טובא יש להורות לפי הענין. ומר שמואל ריש גולה הוי כמש"כ בספר יוחסין ובסה"ד. ולא היינו שמואל ירחינאה. והכא נמי בהכנסה לדיר הורו לאיסור בי ר"נ ר"ג ופפא ב"א דעשיר גדול הוה. ואין זה הוראה לדורות. אבל מכ"מ יש להוציא מזה הלכה דאסור לעורר בקול וכדומה מדחייש ר"פ לשאינו מינו בלבד. ולא בשיש מינו ג"כ. אלמא דלא חייש להרבעה אלא להתעוררות דאסור. והשתא י"ל דרבינו ג"כ לא הביא עובדא זו כדי להורות איסור הכנסה לדיר אלא כדי ללמוד איסור גרם הרבעה בכלאים. והיינו פסק הרמב"ם ומש"ה לא הביא הא דר"א ודע דהנימו"י שם כ' בזה"ל ומיהו הא דמתירין מכחול בשפופרת היינו דליכא למיחש לפריצותא דעבדי אבל אם אינם בני תורה או דאיכא למיחש לפריצותא דעבדי אסור בכלאים אפי' להכניס מין ושא"מ לדיר. ובמין במינו דוקא הכנסה לדיר הוא דשרי דלא מצי אתי לידי איסורא דאורייתא עכ"ל. ולא נרמז איסור זה בשום מקום מין במינו לחוד ונראה דטה"ד הוא וכצ"ל הא דמתירין בלא מכחול בשפופרת כו' ובמין במינו נמי הוא לבדו שרי דלא מצי כו' והוא הוראה דרב אשי וה"ג ה' כלאים הביא הוראה דרב אשי בפשיטות ולא הזכיר פריצותא דעבדי אלא דחיישינן דשביק בת מינו ואזיל על דלא בת מינו: