העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא צו · פירוש י
או דילמא כי שיער דגופה דמי כמו דגופה כו'. הסביר רבינו טעם דשיער לא חייצי משום שהרי שיער הגוף רואין אנו שלא מנעי מלעייל מיא. אלמא טבע השיער כך הוא ולא משום דהווין קשין כמשמעות הסוגיא דתליא בהא. והא דרבינו נקיט טעם חדש הוא משום שבזה הסביר טעמ' בסמוך. דקאמר הש"ס דילמא כשם קאמר להו כי היכי דמודיתו לי בחוטי שער אודו לי נמי בחוטי צמר. כך הנוסחא בגמרא. ובכת"י אי' דילמא כשם קאמר להו כי היכי דשיער לא חייץ צמר נמי לא חייץ. ולפנינו אי' דילמא כשם ששיער אינו חוצץ כך חוטי צמר א"ח קאמר להו כי היכי דשער לא חייצי דצמר נמי לא חייצי. ולשון מיותר הוא. אלא דרבינו בא ליישב בזה מ"ט דר"י דמדמה חוטי צמר שהוא רך לשיער דקשה אלא ה"ק להו דכשם דחוטי שיער פשיטא לכו דא"ח משום דשיער הגוף מעייל מיא. ולא משום דקשין הווין. ומכש"כ לנוסחא דילן דרצועה של עור ג"כ חוצץ כמש"כ באות הקודם. והרי אין לך קשה ממנו. אלא הא דשער לא חייצי הוא משום דטבע שיער כך הוא. ה"נ יש ללמוד בחוטי צמר דודאי כמו כן צמר הבהמה צמר המחובר לגוף הבהמה לא מנעי מצמיחת מיא תחותייהו. והיינו דתחלה כתב רבינו כך חוטי צמר אינו חוצץ. והדר קאמר דלמר נמי לא חייצי. והוא משום דטעמא קאמר דצמר ג"כ ודאי בגוף הבהמה עיילין בהו מיא וה"נ חוטי צמר. ורבנן ס"ל דלא משום זה חוטי שיער א"ח אלא משום דקשין הן. וס"ל דהמחובר לגוף הבהמה ג"כ לא עיילי בהו מיא: