אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא צו · פירוש ט

פירוש ח

ובעידנא דטבלה לא תכרוך עלוי מזייה לא חוטי דעמרא ולא חוטי דכיתנא ולא תיכי ולא ברזי דקטרין עילויה מזיא והוי חציצה כ"ה בכת"י. ופי' ברזי הוא רצועה של עור כמו בחגיגה דף ט' ברזא סומקא. והראב"ד הביא כ"ז בשלמות וחסר בו ולא ברזי. ועל תיכי כתב בזה"ל והני תיכי שכ' ר"א משבחא מסתברא בתיכי דטניפן קאמר כדאי' במס' שבת. א"נ שאני תיכי חלילתא משאר תיכי שהן מעשה עבות שהן מדוקדקות מאד. אבל החלולות הן מעשי אורג והמים נכנסין בהם והקשר מתרפה ובמס' שבת לא התירו אלא החלולות הנקיות מן הטיט. וכשאסר ר"א לא אסר אלא באותם שהן גדילות עשויות מעשה עבות. עוד נראה לי כי החלולות יותר הן מתרפות מן הארוגות כי הארוגה מפני שהוא שו"ע מהודקות הן מאד. אבל אלו החלולות שהן מעשה רשת רפוי מרפי טובא ולא מהדקי שפיר ועיילי מיא תותייהו הילכך לא שרינן אלא בחלולית לבד שהן עשויות מעשה רשת כאותן אבנטים של צמר הבאים מספרד. והוא שיהיו נקיות מן הטיט יפה יפה ע"כ לשון הראב"ד. והנה שינה ושילש לאסור הני תיכי חלילתא דטניפן. ובגמרא דשבת איתא תרי לישני איתמר אר"ה בדר"י כל שהוא ארוג לא גזרו. וא"ד אמר ר"ה בדר"י חזינא לאחוותי דלא קפדן עלייהו מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא א"ב דטניפן להאי לישנא כל שהוא ארוג לא גזרו הני נמי ארוג. ולהאי לישנא דאמרת משום קפידא כיון דטניפן מקפד קפדי עלייהו. ופסק הראב"ד לחומרא וכן פסק הרשב"א וטור וש"פ זולת הרמב"ם סתם כל שהוא ארוג לא גזרו. וכלישנא קמא דר"ה בדר"י. ונראה דאזלי הרמב"ם ומחלוקתו לטעמייהו. דרש"י כתב ורבותי מפרשין הך קפידא לענין חציצה כדקיי"ל רובו ומקפיד עליו חוצץ. והקשה רש"י ע"ז דכי איתמר ההיא במיהדק איתמר אבל הכא דעיילין ביה מיא מאי חוצץ איכא הכא. וע' ב"י סי' קצ"ח שנדחק ליישב בתרי אופני.. ולי נראה ליישב דמתחלה נבין טעם פלוגתייהו דהני לישני. אי עיילין בהו מיא מ"ט דמאן דאוסר והתניא הדם והדיו ודבש לח אינו חוצץ יבש חוצץ. וע"כ משום דעיילין בהו מיא אינו חוצץ ולא משום דלא קפיד בהו וכדמוכח בסוגיא דפסחים דף ס"ה ובכ"מ דמקשה והא קא חייץ ומשני לח הוא ולא חייץ וכדתניא הדם כו'. והתם לא שייך קפידא כלל. אלא ע"כ משום דבלח עייל מיא לא איכפת לן. ואמאי חיישינן הכא להא דטניפן. ואי לא עיילין בהו מיא מ"ט דמכשיר הא מיקפד קפדי ג"כ. ותו קשה הא שדייקו רבותיו של רש"י כדקיי"ל רובו ומקפיד עליו חוצץ. הא מדרבנן אפי' מיעוטו ומקפיד חוצץ. אלא כך הענין. דס"ל דרובו ומקפיד עליו דאסור מה"ת גזרו אפי' בדעיילין בהו מיא. דילמא לא עיילין שפיר. אבל במיעוטו שאינו אלא מדרבנן משום הכי כדעיילין מיא לא איכפת לן והא דדם ודיו לח א"ח היינו במיעוט הגוף. וזה הדין פשוט לכ"ע. אלא דפליגי הני תרי לישני אי מחשב שער לדבר בפ"ע או עם הגוף. ואי נימא דמיחשב לדבר בפ"ע כיון דטניפין יש לחוש לרוב שער ואסור אפי' לא קפדי. ואי מיחשב עם הגוף הוי מיעוטו ושרי כיון דעיילי מיא. והשתא הרמב"ם אזיל לשיטתו בפ"ב מהל' מקואות הלכה ט"ו דשערו של אדם כגופו הוא חשוב ואינו כדבר בפ"ע ע"ש. להכי פסק דטניפן ג"כ שרי. והראב"ד בהשגות הסכים לדעת הגאונים דרוב שערו קשור נימא נימא בפ"ע חוצץ אפי' לא קפיד. ומש"ה פסק דטניפן אסור. וכן הסכימו רוב הפוסקים כהראב"ד ז"ל. עי' ביאורי הגר"א סי' קצ"ח ס"ק ו' וי"א:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה