העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא צו · פירוש ח
וכי גדלה למזייה לא תקטרינון לריש צוציתא דזמנין דמקטרא על הדא בינתא כו'. וכן אי' בה"ג והראב"ד. מיהו לפי סדר דברי רבינו לפנינו משמע דקאי על החופפת בע"ש לטבול במ"ש הסמוך ליו"ט וע"כ מקלעת שערה וקאמר דלא תקשור ראש השיער כמנהגה בחול שהרי לא תוכל לסרוק אותם במסרק ביו"ט ולראות אם לא נקשר איזה שיער יחידי אחרי שתתיר הקליעה בשעת טבילה. ע"כ לא תקשור בשיער עצמה אלא באיזה משיחה על השיער. אבל מסדר שהעתיק הראב"ד דברי רבינו אלה בתחלת דיני חפיפה. ולא הזכיר שם ענין שבת ויו"ט כלל. משמע דמפרש דעת רבינו אפי' בכל השנה ומשום שאין המסרק יכול לבדוק קשר נימא אחד: עוד נסתפק הראב"ד ע"פ דברי רבינו אם כמו כן יש לה ליזהר ולשמור עצמה בנתים מכל דבר חוצץ כמו שצריכה לשמור מקשירת שערה. או י"ל דא"צ לכך שהרי תבדוק עצמה בשעת טבילה ע"ש וע' בב"י סימן קצ"ט שהאריך בזה. והאחרונים ז"ל לא דברו מזה מאומה דבזמנם כבר לא היו הנשים מקלעות שערן כלל כמש"כ לעיל: