העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא פח · פירוש ל
למדנו שקטרת מכפרת על לשה"ר דכתיב ונתן את הקטרת וגו'. וסיפיה דקרא וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ומפרש ביומא ד' מ"ד איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולכל ישראל הוי אומר זה קטרת. ומיהו עדיין אינו מוכח דקאי דוקא על לשה"ר. ע"ז הביא הא דתדר"י. כ"ז צריך לפרש לנוסחת רבינו. דר' חנינא סמך עצמו על הא דתדר"י. [ושארי היקר מוהר"מ ירמי' שי' אומר דגם לנו' רבינו אפשר לומר דמוכח מגוף הפסוק דמכפר על לה"ר. כמו שדרשו מכאן איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולכ"י. ה"נ נכלל בזה עון שהכל צריכים כפרה והיינו עון אבק לשה"ר דאי' בב"ב ד' קס"ה הכל בלשון הרע ומפרש שם דהיינו אבק לשה"ר. וצריך כפרה. ונכון הוא]. אבל בגמ' דערכין אי' דכתיב ויתן את הקטרת ויכפר על העם. וכ"ה בכת"י. וא"כ מבואר מגוף המקרא תרווייהו. שקטרת מכפר. ועל לשון הרע מכפר. וכפי' רש"י בזבחים שהיה עון לשון הרע. והא דתדר"י שהביא הש"ס אינו אלא טעם וראיה שכלית ע"ז. והא ודאי דגם לגי' הש"ס שלפנינו קאי הא דתדר"י על קטרת דיום הכפורים:
קשיא ש"ד על ש"ד קשיא לשה"ר על לשה"ר. שפ"ד אשפ"ד לא קשיא כו' במזיד ואפי' לא אתרו ביה. לשה"ר כו' כצ"ל וכ"ה בכת"י. אבל בפי' כת"י מוכח שלא היה הנו' ואפי' לא אתרו ביה אלא במזיד ולא אתרו ביה. והכי לשון הגמ' כאן ובכ"מ:
אב"א הא דאהני כו' ע' אות כ"ט:
ואריב"ל מה נשתנה מצורע כו' כ"ה בכת"י. וכ"ה בגמ':