אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא פח · פירוש ג

פירוש ב

והיכא דאיכא חצי גריס מהאיך. דעזה כשלג כו'. משמע דלא מצטרפי אלא אב ותולדה דידיה. ולא אבות להדדי. ולא כפרש"י בשבועות שם שהוכיח דאבות מיהא מצטרפין מהא דתניא בת"כ והיה מלמד שמצטרפין זה עם זה. והוכרח לרש"י דש"ס דילן הכי סברא ליישב בזה קושית התוס' ד"ה א"כ הא דלא מקשה ר' חנינא אי מתניתין ר"ע דא' זו למעלה מזו וזו למעלה מזו בהרת למאן ליצרפא. מש"ה פרש"י דהאבות מצטרפין מדרשא דקרא אבל התו' שם הקשו ע"ז דא"כ תולדות נמי יצטרפו מזה הדרש. ולא תירצו הסוגיא מאומה. ונראה דיש ליישב הא דר"ח דבהרת לא קשה ליה. דודאי אפשר לומר דה"נ לא ליצטרף. אבל סיד ההיכל דמודה ר"ע דמיצטרף מדאמר להלן מקרום ביצה ולמעלה מצטרפין. ולא קאמ' קרום ביצה ולמעל' אלא מקרום ולמעלה ממנו מצטרפין עם מראה אחרת והיינו סיד. ושפיר מקשה אי ס"ל לר"ע דסיד תולדה דבהרת ע"כ טיהרת סיד היכל מלצרף. וע' בסמוך מה שהוקשה לרש"י שלא פי' הכי [וע' בחי' רשב"א שפי' ג"כ באופן דבהרת אין מצטרפת ולא קשה רק מסיד. ובא"א ממש"כ ע"ש]. והנה בעיקר הדין נחלק רבינו עם הרמב"ם שכ' להיפך בריש הל' ט"צ דכל מראות מצטרפין אפי' בשאינו מינו אפי' התולדות וכבר השיגו הראב"ד ז"ל וע' מרן כ"מ מה שיישב ובקיצור י"ל דרק לר"ע דאמר שני מעלות לא מצטרפין ה"נ בשא"מ לא מצטרפין ואנן קיי"ל דלעולם מצטרפין. ובאמת הכי משמעות משנה דנגעים פ"א כל מראות נגעים מצטרפין זע"ז. וכן אית' בירו' שבועות אמר רבי מנו אותם חכמים שנים ומנו אותם ארבעה מה שנים מצטרפין זע"ז אף ארבעה מצטרפין זע"ז:

ואובין לפניך טעמם ונימוקם של רבינו והרמב"ם ז"ל במאי פליגי דאזלי לשיטתייהו שיבוא' באות ה' בארוכה בס"ד. דהרמב"ם ס"ל דלכ"ע ד' מראות נגעים אינן שוין במדרגת הלבנונית וכפירש"י. וע"כ הא דאמר ר"ח משל דר"ע למה הדבר דומה לד' כוסות של חלב כו' ע"כ לסדר צירופן הוא דקאמר. דאל"כ מאי קמ"ל בהא. הא גם רבנן מודו דד' מראות הן. אלא לסדר צירופן. וכפרש"י בד"ה משל דר"ע. וא"כ כשאמר ר"ח מתני' דלא כר"ע דאי ר"ע כיון דאמר זו למעלה מזו טיהרת סיד ההיכל מלצרף. ה"פ כשם דא' ר"ע דשני מעלות לא מצטרפין. וע"כ לית לי' דרשה דוהיה מלמד שכולן מצטרפין זע"ז. אלא עיקר הצטרפות הוא סברא כעין דתנן בכלים והובא בשבת ספ"ז הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זע"ז. וכ' התו' שם דוקא כה"ג דאורחייהו הכי. מש"ה אינן אלא בדומין זל"ז. וא"כ ממילא דלאו בר מיניה נמי אינן מצטרפין. אבל אנן לא קיי"ל כר"ע. או דלא קיי"ל כר"ח ור' נתן בדר"ע. אלא כהבריי' שהביא הגמ' בשם ר"ע. וכההיא דירושלמי דלעיל דכולן מצטרפין זע"ז. כ"ז לשיטת הרמב"ם ז"ל. אבל שיטת רבינו דלרבנן דר"ע אין לנו אלא ג' מדרגות בד' מראות הללו. וצמר וסיד שוין במדרגותם. וחלוקין בדינן לענין עומק וגובה כאשר יבואר לפנינו. ור"ע חולק ואמר דד' מדרגות הן. ולפי זה אין אנו צריכין לפרש בהא דמשל דר' עקיבא דלענין צירופן קאמר. אלא כמשמעו דאמר דד' מדרגות במראיהן הן. ומכ"מ קאמר ר"ח דלר"ע אי נימא דסיד תולדה דבהרת טיהרת אותו מראה מלצרף. וע"כ משום דזה פשיטא לר' חנינא דבשני מדרגות אינו מצטרף. וכן בשאינו מינו. ולא דשמע מר"ע כ"ז. שהרי אין שום הכרח לומר דר"ע חולק על דרשה דת"ק לענין הצטרפות. אלא לית ליה לר"ח דרשה דת"כ. ואחר שכן נהי דאפשר דלא אמר ר"ע הכי. מכ"מ הרי לית מאן דפליג אדר"ח. שכל עיקר הצטרפות אינו מדרשה אלא מסברא ודוקא דשוו להדדי. נמצא דרבינו והרמב"ם לטעמייהו אזלי. והראב"ד בהשגות קאי בשיטת רבינו בתרווייהו אלא שלא ביאר שטתו ז"ל. איברא יש להקשות למש"כ לדעת רבינו והראב"ד. דר"ח הוא דקאמר מדעת עצמו דיני צרוף ולא מר"ע שמע לה. והרי לפי הס"ד דר"ח מהא דיהושע בנו של ר"ע גמר לה דקאמר מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין זע"ז ולא קאמר כמו כן מסיד ולמעלה ש"מ דשמיע ליה לר"ע דכולהו לבהדי שאת מצטרף. הרי דר"ע גופא בצרוף מיירי. ולשיטת הרמב"ם דס"ל דלחכמים דקיי"ל כוותייהו כל הנגעים מצטרפין זע"ז ומדרשה דקרא כמש"כ לעיל קשה בא"א דמנליה לר"ח דלר"ע אין מצטרפין בשני מעלות דילמא כי קאמר מקרום ולמעלה מצטרפין זע"ז. היינו באמת כל המראות אפי' בהרת עם קרום וכן כולן וכדאי' בת"כ ובירו'. איברא ה"נ קשה לשיטת רש"י דמפרש דפשיטא להש"ס דאין מצטרפין התולדות בשאינו מינו. מכ"מ למ"ל לר"ח לומר א"כ טיהרת סיד מלצרף ולהאריך כ"כ. לימא בקיצור הא לר"ע סיד בהדי שאת מצטרף. וע"כ אינו תולדה דבהרת כמשנתינו. וכבר הקשו הכי התו' ד"ה טיהרת. ותירצו דאפשר לומר דהא שהוא תולדה דבהרת היינו לענין שאינו מצטרף לשאת. וה"ה שאינו מצטרף לבהרת. ומש"ה מקשה אם כן טיהרת כו'. אבל הרי הוכחנו לדעת רבינו דמלשון מקרום ולמעלה מצטרפין זע"ז מוכח דס"ל לר"ע דגם סיד מצטרף עם שלמעלה ממנו וזהו עיקר הוכחת ר"ח. וא"כ הדרא קושית התו'. הן אמת דמזה הטעם לא רצה רש"י לפרש כמש"כ דקושית ר"ח הוא מדאמ' ר"ע מקרום ביצה ולמעלה מצטרף דמשמע סיד מצטרף. והיה מיושב בזה הא דלא קשה לר"ח בהרת לר' עקיבא למאן מיצטרפא כמש"כ לעיל. אלא משום דא"כ יקשה הא שהק' התוס' לימא בקיצור הא לר"ע סיד מצטרף. אלא ודאי שאין הדקדוק מלשון מקרום ולמעלה. וע"כ היה להם איזה קבלה שכל מראה יש לו הצטרפות. והא דלא הקשה ר"ח מבהרת ע"כ מדרשה דת"כ. אבל כבר הקשו התו' דא"א לומר דר"ח אית ליה דרשה דוהיה. וגם הוכחנו מדברי רבינו דבהרת ושאת אמ"צ ולא כהת"כ וירו'. ע"כ הא דמקשה ר"ח א"כ טיהרת סיד מלצרף. הוא מהוכחת לשון מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין והדרא קו' התו' בד"ה טיהרת. אלא צ"ל דודאי ר"ח לא פירש כ"כ הוכחתו ולא קאמר אלא מתניתין דלא כר"ע. והש"ס מפרש טעמו ונימוקו וכיב"ז כ' תו' שבועות ד' כ"ה א' ד"ה ושמואל. ומסיימי וכענין זה יש כ"מ בש"ס. והא דקאמר הש"ס א"כ טיהרת כו' היינו לפי המסקנא דקושית ר"ח ממשל דר"ע הוא. ומתפרש ההוכחה כמש"כ. אבל לפי הס"ד דר"ח מהברייתא מקשה. באמת ההוכחה פשוטה דר"ח ס"ל דודאי בהדי שאינו מינו לא מצטרף. ומוכיח דאליבא דמשנתינו סיד בהדי בהרת מצטרף. ור"ע קאמר דבהדי שאת מצטרף. אבל דחה הש"ס ומסיק דר"ח ממשל דר"ע גמר לה. מעתה הוכחת ר"ח בא"א וכמ"ש. וא"כ נתיישב גם שיטת רבינו גם שיטת הרמב"ם ז"ל:

יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא. א"ל לומר שמצטרפין זע"ז. א"ל יאמרו מקרום ביצה וכו'. כצ"ל ובכת"י איתא בזה"ל א"ל לומר שמצטרפין זע"ז בהרת ותולדתה שאת ותולדתה א"ל ויאמרו מקרום ביצה כו':

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה