העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא פח · פירוש ב
טומאה יוצא מגופו הוא. דס"ד שלא נקרא יוצא מגופו אלא בע"ק וזב וזבה ונדה. שהטומאה יוצא ממש מגופו. משא"כ טומאת צרעת אין יוצאת מגופו. וכלשון משנתינו חלה פ"ד מ"ח ואסורה לזבים ולזבות לנדה וליולדות. וכן פרש"י בבכורות שם. כגון זב וזבה ונדה ובע"ק כו'. ולימדנו רבינו דה"ה מצורע. והיינו שכ' הרמב"ם בה' תרומות פ"ב ה' ט' והמצורע ה"ה כמי שטומאה יוצאה עליו מגופו והוא שיטמא אותו כהן מיוחס כו'. ומדברי רבינו למדה הרמב"ם ז"ל. ויש ראיה לזה מסוגיא דפסחים ד' מ"ז דקאמר דזב חמור ממצורע שמטמא מו"מ ומטמא כל"ח בהיסט. ולא קאמר שכן טומאה יוצאה עליו מגופו. כדאיתא שם לענין זב חמור מט"מ וע"ש בתו' ד"ה מאי חומרא. ולראיה זו כוון מרן הכ"מ שם. וכ"מ לשון גמ' זבחים ד' צ"ד א' בנגעי בגדים צרעת כיון דמגופיה קא פרחא כו' וממילא ה"ה לנגעי אדם:
ומש"כ רבינו והנ"מ באכילה כו'. מבואר בסי' ק"ח אות ח' בס"ד: