אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא פו · פירוש ג

פירוש ב

ור"פ סבר שאני הכא דהוי לה ספיקא. בכת"י אי' דהוי לה ספק ספיקא. והכי עיקר דודאי בספק א' לא הוי מסתבר טעמיה דר"פ. דהרי ספק דאורייתא הוא. ומה לי ודאי או ספק. אלא משום דהוי ס"ס. וכ"כ התו' שם ד"ה אלא. וטעמא דר"ה בריה דר"י אע"ג דהוי ס"ס מכ"מ אי בעלמא אין עולין הוי לן למיגזר אטו בעלמא. עכ"ל. אלא שלא ביארו רבותינו אמאי פשיטא לן דהוי למיגזר. ובמאי פליגי ר"פ ור"ה ברי' דר"י. איברא מתחלה יש להבין לאיזה ספק ספיקא כוונו רבותינו. אי ספק רוח וספק זכר כמשמעות דברי ר"פ. באמת קשה טובא הא על כיב"ז תנן שנותנין חומר שני ולדות. והכי הקשו התו' לעיל ד' ל"ז א' ד"ה ואביי וז"ל ודברי ר"פ דלקמן איכא למימר דאינו עיקר אע"ג דהוי ס"ס שבוע שני אינו עולה לספירת זיבתה דאיכא למיחש דילמא נקבה היא כדאמר ר"ה התם משום דאיכא נמי ס"ס בסוף ימי טוהר דסתרא לה כדפרישית לעיל. ומיהו כיון דאין קרבנה נאכל איכא בלאו הכי ס"ס שמא לא ראתה ואפי' ראתה שמא לא ילדה עכ"ל. והא דקאמר ר"פ שמא זכר הפילה. י"ל משום דע"כ צריך אתה לומר כן שהרי אתה מטמאה לידה משום שבזה אינו אלא ספק אחד. אבל באמת לענין הא דעולה עיקר הטעם משום אידך ס"ס. ויש להסביר יותר. דבאמת זה הס"ס שמא לא ראתה אינו נחשב לספק כלל. למש"כ סי' פ"ה אות ב' דהא דתניא דראתה שנים ולשלישי הפילה ה"ז טמאה אפי' למ"ד אפשר לפתה"ק בלא דם והרי תני אר"פ המפלת דהמפלת חתיכה ואין בה דם טהורה. אלא צ"ל דאפי' למ"ד אפשר מכ"מ אינו מצוי. ומש"ה צריך בדיקה. ואם לא בדקה טמאה. או משום דראתה שני ימים והרי המעין פתוח חוששין דלשלישי ראתה ג"כ. דודאי מצוי יותר שתראה בפתה"ק. ואחר שכן דמצוי הוא שתראה לא הוי בכלל ס"ס כמש"כ המג"א סי' תס"ז ס"ק י"ח דדבר המצוי אינו נחשב לספק. וה"נ קרוב שראתה. אלא צ"ל דסברת ר"פ דבכה"ג שוב לא אמרינן חומר שני ולדות. כיון שיכולים אנו לומר דהא שטהרנו משום ספק זכר לא זהו הטעם. אלא משום שמא לא ראתה. אע"ג דבאמת אינו כן. זהו סברת ר"פ. ושפיר קאמר הספק שמא ילדה זכר. דהוא עיקר הטעם ע"פ דין. אבל הא שאין כאן החשש דחומר שני ולדות הוא משום ספק שמא לא ראתה. ובזה חולק ר"ה בדר"י. וס"ל דכיון שאין לנו באמת ס"ס להקל אלא משום ספק זכר. ממילא יש לנו לחוש כמו כן שמא נקיבה הפילה. כמו בכל מקום דאמרינן חומר שני ולדות. ובזה הסברא יש לבאר מחלוקת ר"ת והפוסקי' בדין ספק טרפה בתערובות. שהכשיר ר"ת משום ס"ס. והקשה הגאון רע"א זצ"ל בשו"ת סי' מ"ט הא כאן יש חומר דשני ולדות דיאכל היום אחד ולמחר אחד. ואז לא יהא אלא ספק טריפה לחוד. והסביר הוא ז"ל בזה סברות דקות יע"ש. ולמש"כ י"ל דהכא ג"כ עיקר הטעם משום ביטול ברוב. תדע שהרי לא התיר ר"ת בתערובות אחד באחד. ואע"ג דאיכא אותו ס"ס. אלא משום דהוי חומר שני ולדות. דלהוי שני קולי דסתרי אהדדי כשיבוא לאכול השני. אבל אם נתערב ברוב דע"פ ד"ת בטיל אלא מדרבנן לא בטיל שפיר אמרינן דמטעם ס"ס בטל ברוב. ואינו דומה להא דתנן דנותנין חומר שני ולדות. דשם אם ניקל גם בשני יבא לאיסור תורה בפעם א' ממ"נ. משא"כ כאן דמה"ת בטל ברוב. והוי כהא דר"פ שחלק בדבר שאינו דומה למשנתינו דחומר שני ולדות. ולפי דברינו נוכל לומר דר"ת והפוסקים לטעמייהו אזלי. דר"ת פוסק דימי לידה שאינה רואה בהן אינו עולה לספירת זיבתה. וע"כ ברייתא דהפילה בשלישי. הוא משום ס"ס וכר"פ דלא אמרינן הכא סברא דחומר שני ולדות. מש"ה ס"ל כמו כן בספק בתערובות דכשר. משום דלא אמרינן הכא חומר שני ולדות. והפוסקים חלוקין על ר"ת בהני תרי מילי. וס"ל דקיי"ל כר"ה בדר"י. וה"נ בספק בתערובות. אחר דלא בטל ברוב מדרבנן שוב יש כאן חומר שני ולדות. ולפי זה מיושב קו' האחרונים על ר"ת מסוגיא דזבחים פ' התערובות ד' ע"ד דאמרו דבי ר"י דאיערב בספק דרוסה הרי דספק בתערובות אסור וכמש"כ סי' ס"ח אות כ"ד וי"ל דדבי ר"י ס"ל כר"ה בדר"י. והא דלא קאמר התם כולהו כדבי ר"י לא אמרי משום דלא ס"ל הכי. אינו ראיה די"ל משום דלא פסיקא להש"ס דאינך אמוראי ס"ל כר"פ. מש"ה נקיט ישוב פשוט:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה