אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא פה · פירוש ב

פירוש א

ואפי' חזת תרין יומי ואפילה כו'. לכאורה צריך לפרש דברי רבינו כמו שפי' הש"ס הא דרבא דלהכי נקיט שני ימים משום דאיכא דוכתי דלא מחמרי כדר"ז. אבל ודאי לדידן אפי' הפילה לחוד צריכה לישב ז' נקים משום דקיי"ל א"א לפתיחת הקבר בלא דם. וכן דעת כל הפוסקים והחמירו יותר מרבינו כאשר יבואר בסמוך. אבל הרמב"ם פ"ה מה' איסורי ביאה ה' י"ג פסק דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם. וכת"ק דר"י ר"פ המפלת וכסתם משנה דהמפלת כמין חגבים כו' וע' מסכת ע"ג ד' ס"ט ב' אמר רבא הלכה כרשב"ג דסתמא דמתניתין כוותיה אלמא דס"ל לרבא דקיי"ל כסת"מ. והכא דפסק רבא בנדה ד' ס"ו א"א לפה"ק בלא דם. י"ל דרבא לא מפרש דפליגי ת"ק ור"י בהא דאפשר לפה"ק בל"ד. אלא אי חתיכה גופא היא דם. וכ"ת תיפוק לן דטמא משום פה"ק. הא ל"ק דרבא ס"ל דוקא בנפלים שייך פה"ק ולא בחתיכה וחגבים וכדומה כמש"כ הרא"ש פ' המפלת על קליפות ושערות. אבל לרנב"י דמפרש דפליגי ביש פה"ק בל"ד ובפלוגתא דהני תנאי דמתני' קשתה שנים ולשלישי הפילה כו' אלמא דאין חילוק. וא"כ הלכה כסת"מ דאפשר לפתה"ק בלא דם אפי' הפילה ורנב"י בתרא הוא לגבי רבא. כמש"כ התוס' ב"ב מ"ו בד"ה שלח. וכ"כ רבינו להלן סי' פ"ט וכדרנב"י סבירא לן דבתרא הוא. זה טעמו של הרמב"ם ז"ל. ויש מקום לומר דגם רבינו ס"ל אפשר לפתה"ק בלא דם כדעת הרמב"ם. דלכאורה קשה בהא דתניא דקשתה שנים ולשלישי הפילה ואינו ידוע מה הפילה ה"ז ספק לידה וספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל וס"ל דאפש' לפתה"ק בל"ד א"כ אמאי היא טמאה ודאי דמביאה קרבן אלא שאינו נאכל. ואמאי לא נימא דטהורה לגמרי מטומאת זיבה דחזקה שלא ראתה וכהא דהמפלת חתיכה כו' ואם לאו טהורה. וצ"ל דהתם מיירי ביודעת שלא ראתה שבדקה החתיכ' ואין עליה דם. אבל הפילה וא"י מה הפילה דנאבדה ולא בדקה אם יש עליה דם להכי טמאה מספק דקרוב לומר שראתה. אבל יש מקום עוד ליישב דשאני במפלת עד שלא ראתה מקודם כלל ומעיינה סתום בהא אפשר לפתה"ק בלא דם. אבל קשתה שנים ומעיינה פתוח ואח"כ הפילה ה"ה ספק טמאה דקרוב לומר שראתה גם בשעה שהפילה. אלא דמכ"מ אינה יכולה להביא קרבן ונאכל כיון שלא באנו אלא מטעם חזקה שראתה גם היום וע' מש"כ סי' פ"ו אות ג'. ואחר שכן יש לומר דרבינו לא ס"ל בהחלט א"א לפתה"ק בל"ד אלא באופן שראתה והיה מעיינה פתוח. ותדע דאי לא תימא הכי אמאי נקיט רבינו אפי' חזיא תרי יומי כו'. דבשלמא בימי רבא י"ל שעדיין לא נתפשט חומרא דר"ז בכ"מ. אבל בימי הגאונים כבר נתפשט בכל תפוצות ישראל וכמש"כ הרמב"ם שם פי"א וז"ל ועוד החמירו בנות ישראל על עצמן יתירה ע"ז ונהגו כולם בכל מקום שיש ישראל שכל בת ישראל כו'. אלא דרבינו דוקא דחזיא מעיקרא מיירי. ונ"מ שאין יום הלידה עולה משום נקיים. דהלכה רווחת בשאיל' דלהלן ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה. וכ"ת א"כ מאי פריך רב פפא לרבא למה לי שני ימים כו' ודילמא דוקא קשתה ס"ל א"א לפתה"ק בלא דם אבל לידה לחוד לא חיישינן. הא לא קשיא דהכי קא מקשה מאי איריא קשתה שני ימים אפי' ראתה יום אחד מקודם נעשה המעין פתוח וצריכה ז' נקיים. והכי מדוקדק לשון הגמ' בקושית ר"פ מאי איריא קשתה שני ימים אפי' משהו נמי. ולכאורה הכי הול"ל אפי' הפילה לחוד נמי. אלא הא לא קשי' דאפשר דוקא ראתה תחלה אמרינן הכי. מש"ה מקשה אפי' ראתה משהו תחלה נמי. [ועיין לשון הרמב"ם פ"ח שם ה"ט אין האשה כו' כגון שראתה יום אחד אינה קובעת לה וסת בכל השבע כו' והוא מעין פתוח שאמרו בד' י"א]. ורבינו דנקיט תרי יומי משום דלישנא דרבא הכי ואין נפקותא בזה דמה לי ראתה שני ימים או יום א'. להכי ניחא לרבינו למינקט לישנא דרבא. אבל לא ראתה מקודם כלל אין לנו. וא"ת א"כ אזדא רומי' דסוגיות אהדדי. שהביא רבינו בסמוך ליישב הא דא' רבא בנדה ודרבא בכריתות ד' י' דקאמר אפשר לפה"ק בל"ד. ולמש"כ בפשיטות י"ל דהתם מיירי בלא ראתה מקודם שהפילה ומעיינה סתום. והרי רבינו בסמוך מוכיח מרומיא דא דין חדש. יישוב לזה באות שאח"ז:

דאדבריה רבא לרב שמואל כו' כצ"ל. וכ"ה בכת"י:

ליום מ' א"ח לולד. דלא גמרא צורת הולד עד דמלי לי' מ' יום שלמין. כ"ה בכת"י ופי' שלימין מעל"ע:

ואי חזי דם הוא דחיישא אבל בלידה יבישתא א"א לפה"ק בל"ד כו' כ"ה בכת"י:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה