אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא עז · פירוש ט

פירוש ח

נפקא מתורת לחם. והיינו כסוגיא דפסחים דר' יוסי ס"ל בישול מבטל אפיה וכפרש"י ולא כתו' ד"ה אבל שכ' דלפרש"י צ"ל דמיירי בבלילתו רכה. דאי בלילתו עבה לא נפיק מתורת לחם כפי' לעיל עכ"ל ר"ל לפי שיטת ר"ת בד' ל"ו ב' בד"ה פרט. דבלילתו עבה לעולם מיקרי לחם. בין הדר אפיה בין לא הדר אפיה. והיינו כשיטת ר"ת ד' ל"ז ב' דכל שנתחייב בחלה מברך עליו המוציא. וממילא אפי' הדר ובשליה מיקרי לחם. מש"ה צ"ל דלפי' רש"י דבבישול יצא מתורת לחם דמיירי בבלילתו רכה. [ובזה יישב ר"ת רומיא דתלתא סוגיא בחלוט. דבלילתו רכה אי לא אפיה בתנור לא הוי לחם כלל. ואי הדר אפיה בתנור הוי לחם עוני ג"כ. ובלילתו עבה לעולם בין הדר אפיה בתנור בין לא אפיה הוי לחם. ולא לחם עוני. וע' רא"ש סי' י"ג שהיסב גם דעת רבינו האי גאון ז"ל לדעתיה]. ומשום שדוחק הוא לפרש הא דר' יוסי אבל לא במבושל דוקא בבלילתו רכה. ותו. דסוגי' דברכות דף ל"ח דמדמי לה לשלקות משמע דאפילו בלילתו עבה הבישול מועיל. להכי פי' הר"י דטעמא דר' יוסי משום דהבישול מבטל לחם עוני והוי מצה עשירה ומהא גופא דבישול מבטל מלחם עוני הוא דס"ד דסוגיא דברכות לדמות לשלקות דבישול מבטל מתורת פרי האדמה. ודחי הש"ס משום דבעינן טעם מצה וליכא. ולא משום דמבטל מלחם עוני. וע' תו' סד"ה עולא. כל זה שיטת התו'. אבל רבינו ובה"ג שכ' דסתם לחם שבישל נפקא מתורת לחם ע"כ לאו כר"ת ס"ל אלא כרבינו שמשון במס' חלה פ"א והובא ברא"ש ה' חלה ובפ' כל שעה סי' ט"ז. דלא תליא המוציא בחלה כלל. ואפי' בלילתו עבה אי חלטו. תליא אי הדר אפיה בתנור הוי לחם עוני ג"כ כסוגיא דיבמות ד' מ' והביאו רבינו בסמוך. ואי לא הדר אפיה לא הוי לחם כלל כסוגיא דפסחים ד' ל"ז מאי חלת המסרת זהו חלוט של בע"ב ופטור מחלה. ולא חילקו כלל בין בלילתו עבה או רכה. והא דאי' בד' ל"ו פרט לחלוט ואשישה דהוי מצה עשירה מיירי בחלטיה בשמן או דבש כמש"כ הרי"ף פ' כ"ש וזהו עיקר דעת רה"ג ז"ל. ומש"ה כתב רבינו בסמוך הא דיבמות בסתם ולא פירש דמיירי בבלילתו רכה דוקא. וכ"כ המכריע סי' ס"ג דמשמע מדברי ר' אחא גאון דלא כר"ת לענין חלה. ומעתה י"ל דבישול לאחר אפיה מבטל מתורת לחם לגמרי אפי' בלילתו עבה.

והנה הר"ש והרא"ש כתבו שם עוד ועוד ראיה דלא כר"ת דס"ל דברכה תליא בחיוב חלה מדאמרינן לקמן בפרקין דלר' יוסי אין יוצאין ברקיק המבושל כו' וע' ביאורי הגר"א סי' קס"ח ס"ק ל"ב ול"ח שהשיג על דבריהם שזה אינו אלא ה"א. אבל מסקנת הסוגיא בברכות לענין שלקות אי מבטל פירי והביא הגמ' דתנאי היא יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח דברי ר"מ רי"א יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל. ודחי הגמ' ע"כ לא קאמר ר"י אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא אבל הכא אפי' ר' יוסי מודה וא"כ הא דתניא טחנה ואפאה ובשלה אם הפרוסות קיימות מברכין עליו המוציא אתי ככ"ע וכחיוב חלה. והיה נראה כונת הר"ש והרא"ש ז"ל שהביאו ראיה מסוגי' דפסחי' ד' מ"א דתליא הא דר' יוסי בהא דבשול פסח מבטל הצלי שלפני הבשול. משמע דלר' יוסי בשול מבטל מתורת לחם ממש כפירש"י ומיירי אפי' בלילתו עבה כמשמעו אלמא דלא תליא בחלה דלא כר"ת. וע"כ לסוגיא דפסחים צ"ל הא דטחנה ואפאה ובשלה כו' אתי כר"מ ולא כר' יוסי. והשתא אפי' להמסקנא דברכות דמשום טעם מצה הוא. אינו אלא משום דס"ל דבישול אינו מבטל אפיה דלקמיה. אבל הא למדנו מסוגי' דפסחים דבלא אפיה בתנור פשיטא דלר"י אינו מברך המוציא ודלא כר"ת. ומעין זה כ' הגר"א ז"ל שם ס"ק ל"ז. אבל יותר יש לבאר ע"פ דעת רבינו ובה"ג שכתבו הטעם דר' יוסי דבישול מבטל מתורת לחם וכסוגיא דפסחים. ולכאורה הא בברכות מסיק הש"ס דשלקות מברכין בפה"א והכא משום דבעינן טעם מצה. ובאמת הרי"ף פ' כ"ש כ' על הא דר' יוסי משום דבעינן טעם מצה וליכא. וכ"כ בברכות פ' כ"מ. ויבואר בסמוך. ונראה שדעת רבינו ובה"ג שלא למדחי סוגיא דפסחים כלל. ובשול מבטל לגמרי מתורת לחם וכ"כ בה"ג פ' כ"מ ודוקא צנומה בקערה כיון דשדי רותחין עלה הוי ליה כלי שני. אבל רמא פת בקדירה הויא ליה כלי ראשון כיון דמבשלא אע"ג דאיתא בעיניה נפקא ליה מתורת לחם ומברכין עליו במ"מ דקתני גבי מצה יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח דברי ר"מ רי"א כו' והלכה כר"י עכ"ל. הרי מבואר דהבישול מבטל לגמרי מתורת נחם. ונראה דס"ל לרבינו ובה"ג דכל השקלא וטריא דברכות דמדמי ר"נ דין שלקות לפת מבושל אינו אלא למאי דס"ל דאין נ"מ בין שלקות דמשתני לגריעותא לשלקות דמברכין בחיותן שהנ"ב כדר"ח שם. אבל לפי מה דקיי"ל כר"ח שוב לא דמי פת מבושל אלא לתומי וכרתי דמשתני לגריעותא. והכי משמע סברת הרי"ף שכ' דשלקות בפה"א והביא ראי' מדר"מ ואפי' ר' יוסי לא פליג אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא אבל בעלמא אפי' ר"י מודה דשלקות במילתייהו קיימי כו' אפי' תומי וכרתי כו' אלמא דפת מבושל דמי לתומי וכרתי אלא שפסק בשביל זה דלא כר"ח. ורבינו ובה"ג פסקו להיפך דפת מבושל לאו לחם הוא כלל. הן אמת דהרמב"ם ושארי פוסקים פסקו בשלקות כר"ח ובפת כתבו כהרי"ף אלמא דלא תלוי הא בהא מכ"מ דעת רבינו ובה"ג ורי"ף דדמי' לתומי וכרתי. והשתא מבואר דעת הר"ש כמשמעו דס"ל כהגאונים ז"ל דמבושל לעולם אין מברך המוציא. והברייתא דטחנה ואפאה ובשלה אתי כר"מ. נמצא דעת רבינו ובה"ג ור"ש דמבושל לעולם אין מברכין המוציא ולא כהפוסקים ז"ל:

ודע דמש"כ הרא"ש פ' כל שעה סי' י"ז והיכא דאיכא זקן כו' עד דבעינן טעם מצה וליכא והדר כתב והיכא דרמי מצה בקדירה ובשלה נפקא ליה מתורת מצה ולא נפיק בה ידי חובתיה. כתב בעל הלכות ואי אפייה על טפחא כו'. כ"ז אינו מובן. מה הוסיף הרא"ש במש"כ והיכא דרמי מצה בקדירה כו' היינו דברי הרי"ף הקדומים ותו מה שהביא בשם בה"ג גמ' מפורשת היא ברכות דף ל"ח והובא בסמוך בדברי רבינו וברי"ף שם. אבל האמת דטעות הדפוס הוא וכצ"ל כ' ב"ה היכא דרמא מצה בקדירה ובשלה נפקא ליה מתורת לחם ולא נפק בה ידי חובתיה בפסח ואי אפייה על טפחא כו'. וכן הוא באמת בה"ג. והעיר הרא"ש בזה כדברינו דה"ג ס"ל דלא כהרי"ף שכ' משום דליכא טעם מצה. אלא דלאו לחם הוא כלל וכדברי הר"ש שהקדים. ואף על גב דהרא"ש עצמו פסק בברכות בסוגי' דחביצא כהרי"ף דגם בבישול יש נ"מ בין כזית לפחות מכזית. מכל מקום הביא דעת בה"ג ואגב הביא סיום לשון בה"ג דין המפורש בו מסוגיא דברכות דאפיה על ארעא כו':

אף על פי שלא נמוח. וכן הלכתא כר' יוסי ומצה דאפיה ולא בשיל כי אורחיה. אי כד בצע לא מיבצע להדיא. ולא נגדין חוטי מינה לחם מיקרי. ונפיק ידי חובתובה משום מצה כצ"ל וכ"ה בנוס' כת"י:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה