אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא עו · פירוש ד

פירוש ג

או חשו"ק דלאו בני שמור נינהו אי נמי לשה לעיסה כו'. כצ"ל וכ"ה בכת"י. וכן העתיק הרא"ש שם. והבינו הפוסקים דפי' דלאו בני שמור נינהו היינו שאין בהו דעת לשמור וכדאיתא בגיטין ד' כ"ב והא לאו בני דעה נינהו. וא"י אדעתא דנפשיה קעביד. והרא"ש הביא בשם ר"כ צדק לצאת ידי חובה בלילה הראשונה אינה אלא במצה שאפאה ישראל לשם מצה שנ' ושמרתם אה"מ עד שתהא משומרת לשם מצה עכ"ל ולא מיעט אלא א"י ולא חשו"ק. והרשב"א בשו"ת סי' כ"ו האריך בזה אי כונת חשו"ק כונה. והובא בב"י סי' ת"ס וע' ביאורי הגר"א שם. ובעיני קשה לפרש הכי לשון לאו בני שמור נינהו. שהרי א"י בר דיעה הוא אלא דלא עביד אדעתא דישראל. ותו קשה מש"כ בה"ג היכא דלשה לעיסה א"י חשו"ק דלא בני שמור נינהו כו' לא נפיק בה י"ח ועבד ושפחה דלא טבילן אסור למילש עיסה דמצה כו' וכ"כ באזהרות ופיוט דשה"ג. והרי עבד ושפחה אדעתא דמרא קעבדי כמש"כ הרא"ש גיטין פרק ב' בסי' כ"ה דלמ"ד דלא בעינן שליחות בכתיבת הגט. כשר עבד לכתיבה ע"ש. ודוחק לפרש דמיירי באופן דודאי שלא אדעתא דמרייהו עבדי ולא כהא דא"י חשו"ק. ובס' המנהיג ה"פ אות מ"ב כתב בזה"ל וצריכים לעשות ע"י ישראל אותן של מצוה שנ' ושמרתם אה"מ וא"י לאו בני שמור נינהו ולא עבדים וישמעאלים. ובשאר המצות אין לחוש ובלבד שיהא ישראל עומד עליהן ושמרו מחמץ עכ"ל. הרי דעבדים פסולי' מטעם שפסול א"י ותרווייהו מדכתיב ושמרתם בעינן שיהו אתם השומרים אותן של מצוה והיינו מי שנתחייב בשמירה לאפוקי א"י וכמו גבי שחיטת חולין דשחיטת א"י פסול וכתבו התו' חולין ד' ג' ב' ד"ה קסבר שהטעם הוא מדכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל ה"נ דרשו ושמרתם אתם המצווים ע"ז. ומעתה פי' דלאו בני שמור נינהו כמשמעו בגיטין ד' י' והא לאו בני כריתה נינהו ובמס' ע"ג ד' כ"ז משום דלאו בני מילה נינהו. פי' דלא בני חיוב מצוה זו הוו. וה"נ עבד ושפחה כ"ז דלא טבלי. ופטורין מכל מצות שנשים ועבדים חייבין בהם. והשתא דאתאן עלה יש לנו לפרש מחלוקתן של רבינו ור"כ צדק בחשו"ק בא"א ממש"כ הרשב"א ז"ל. דהתו' גיטין ד' כ"ב כתבו דקטן מיקרי בר כריתות משום דכשיגדיל יהיה בר כריתות. והכי מבואר בגמרא שם ד' פ"ה דקטנה מיקרי בת הוי' משום דכשתגדל אתיא לכלל הוי' וממילא מבואר התם דה"ה חרש ושוטה מקרי בני הוי' שהרי חרשת ושוטה מקבלות גט מה"ת כדאיתא ביבמות קי"ג ב'. ואמאי הא בעינן ויצאה והיתה. אלא ע"כ משום דכשישתפו יהיו בני הויה. ולא דמי לא"י ועבד דלא שכיחי דמיגיירי ומשתחררי כדאיתא התם. איברא קשה מהא דגיטין ד' מ"ה דחשו"ק פסולין לכתיבת סת"מ משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה והני לאו בני קשירה נינהו. אלמא דלא מיקרו בהכי בני קשירה משום דכשיגדלו וישתפו יהיו בני קשירה. וצ"ל דדוקיא דקראי דרשינן. גבי גט כתיב ויצאה והיתה. והרי הויה קדמה ליציאה אלא קמ"ל דהיא בת יציאה קודם דבת הוי' היא. והיינו קטנה ושוטה. ומוקרי בני הוי' במה שיהיו אחר כן ראוים ועומדים לכך. וגמרינן יציאה מהויה דמיקרי כמו כן בני כריתה במה דכשיגדלו אתיין לידי כך. והיינו שהוצרכו התו' בד' כ"ב הנ"ל להוסיף מד"ע סברא זו ולא הביאו סוגיא מפורשת בד' פ"ה. אלא שהוסיפו דנפקא לן גיטין מקידושין. אבל בתפילין כתיב וקשרתם וכתבתם משמע שיהו תחלה בני קשירה ואח"כ יכתבו לאפוקי חשו"ק. והשתא בכה"ת דבעינן הכי כמו בציצית למ"ד דאשה פסולה ע"ש בתו' ד' מ"ה ובש"ע א"ח ס"י סי"ד יש להסתפק אי יש ללמוד מתפילין או מגט. והמג"א כ' בפשיטות לענין ציצית דקטן דינו כאשה ואולי משום דעיקר טעמייהו דהני פוסקים דנ"ל מתפילין כמש"כ התוס' והגהמי"י. עכ"פ במצה י"ל דפליגי הגאונים ז"ל בזה. ורבינו ס"ל דנ"ל מתפילין. וכ"מ דבעינן שיהא בר מצוה זו פסול מומר וחרש שוטה וקטן. אבל ר"כ צדק ס"ל דנ"ל בכה"ת כולה מגט. וגם התוס' ס"ל הכי. שהרי כתבו במס' ע"ג ד' כ"ז דמומר מיקרי בן ברית וכשר למול וע"כ אפי' מומר להכעיס כשר לדעתייהו ז"ל כמש"כ לעיל סי' י' אות ג' ולא כמו בסת"מ. וה"ה דחרש שוטה וקטן כשרים למצה. ולכאורה קשה לדעת רבינו דס"ל דנ"ל מתפילין והרי בשחיטה דבעינן בר זביחה וחשו"ק כשר. והגאון ת"ש סי' א' סכ"ח נדחק בטעמא דמילתא דמיקרי בני זביחה. שהוא משום שאסור להאכילו נבילה. ולמש"כ הטעם פשוט דנ"ל מגיטין. אבל לדעת רבינו קשה שהרי למדין בכה"ת מסת"מ דבעינן שיהא באותו שעה בר הכי. והישוב ע"ז יבואר בסי' קכ"ד אות ד' בעזרו ית' כי שם מקומו.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה