אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא עג · פירוש ח

פירוש ז

דלא סתם לן תנא כרבנן עבדינן כרבנן ולא עבדינן כריב"נ כו' ולא חיישינן כו' וכ"ה בכת"י. לכאורה קשה. הא האי קולא בחומרא תליא דכל דבר שבא לידי חימוץ יוצא ידי מצה וכן להיפך. ותו הא סתים במשנ' דמס' חלה שאין חיוב בחלה אלא חמשת המינים. הרי היא קולא דלא כריב"נ. ולא עוד אלא לענין חמץ ג"כ תנן בחלה שם האוכל מהם כזית מצה יוצא בה ידי חובתו כזית חמץ חייב בהכרת. הרי תנן הני ותו לא. והיאך כ' רבינו בסי' ע"ה מדסתם לן תנא במצה כדתנן ולא סתם לן בחמץ כו' הא סתם לן במס' חלה. וי"ל משום דתני ריב"נ אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ. ואיבעי להו אי קרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ א"ד קרוב להחמיץ וחמץ גמור לא הוי ופשיט דתניא אמר ריב"נ אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו י"ח בפסח. ואי נימא דאינו חמץ גמור י"ל דאינו יוצא בו י"ח בפסח דלא איתקש מצה אלא לחמץ גמור שחייב כרת עליה. והיינו שהביא הקישא מקרא דלא תאכל עליו חמץ וגו'. ולא קרא המוקדם כל מחמצת ל"ת בכל מושבותיכם וגו' וכבר עמד ע"ז בצל"ח. ופשוט כמש"כ דמכל מחמצת לא נפקא לן אלא לאו כדאיתא ר"פ א"ע [והכי משמע מדקאמר מתני' דלא כריב"נ דא' אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא כו' ולמאי הקדים הש"ס דלריב"נ חייבין על חימוצו כרת והרי עדיין לא אפשוט מברייתא זו שהביא דחייבין כרת אלא בתר דקפשיט מברייתא אחריתי. אלא משום דאי לאו מחייב ריב"נ כרת אתי מתני' שפיר כותיה להכי הקדים דס"ל לריב"נ שחייבין ע"ח כרת. והיינו כדמסיק והולך דאיבעי להו ומיפשט הכי] והא דאסור באכילה מה שאינו חמץ גמור היינו דדמי לנוקשה לר"מ דמרבינן ריש פ' א"ע מכל מחמצת. וכיון שאין יוצא ידי מצה אינו חייב בחלה דג"ש דלחם לחם ממצה הוא דנ"ל. וא"כ ס"ד דרבינו אע"ג דסתם במצה וחלה וחמץ דלא כריב"נ היינו דלא הוי חמץ גמור לחייב עליו משום כרת אבל לענין איסורא אפשר דחיישינן לריב"נ. ובאמת הביא הח"י בסימן תנ"ג בשם השגות הראב"ד שס"ל דבאורז ודוחן איסורא איכא. ותמה מהא דסילקא וארוזא. וכתב בחמד משה שם שס"ל דהוי חלוט רק אי הוי איסור כרת הוה חיישינן שמא יהא חמץ. ולאיסור לאו לא חיישינן וכמש"כ התוס' בפרק כל המנחות לענין מי פירות. ובזה מדוייק הא דאיתא לפנינו ש"מ לית דחש להא דריב"נ דתניא אורז חייבין על חימוצו כרת כו' ולא הביא ברייתא ראשונה. ש"מ דלאיסורא חיישינן שפיר לריב"נ. איברא רבינו גריס לית דחש להא דריב"נ. ולהלן שלהי סי' ע"ו סיים להא דריב"נ דאמר אורז מין דגן הוא. ותו לא מידי. וממילא אזדא כל דברי הראב"ד. ובאמת לפי דאי' שלהי פ' כל שעה לא ליחלט אינש תרי חיטי בהדדי דילמא יתיב חד בצריא דחבירתא וש"מ דוקא חיטין חיישינן ולא שארי מינים דלית להו צריא כ"כ כמו חטי. וא"כ ע"כ לא היה חלוט ודלא כריב"נ לגמרי. והוי קים לר"א איך הוי רב הונא עביד דלא הוי חלוט. ונראה לי כוונת הראב"ד ז"ל דנוקשה אין הכונה כמו נוקשה דחמש מינין דאסו' להשהות ג"כ אלא אינו אסור רק באכילה וכפסק הרמ"א שם. והנה תרי בישולי אלו חד זכר לצלי דפסח ראוי לעשו' דבר שאינו נאכל כמו שאנו נוהגים חד צלי או גרמא או דג וביצה שעליו ואין הביצה לאכילה רק לנוי. ור"ה לקח סילקא וארוזא. והיה אורז זכר לצלי דפסח. ולמד מכאן שאינו נאכל:

של צפורי. וכמה ועוד כדתנן רא"א תרומה עולה בא' ומאה ר"יא במאה ועוד. ועוד זה אין לו שיעור. ותני משהגדילו המדות אמרו חמשת רביעים קמח חייבין בחלה ר' יוסי אומר ה' פטורין ה' ועוד חייבין ורבנן כו' כ"ה בכת"י:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה