העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא עג · פירוש ז
וש"ש ושיפון. במשנה דפסחים תנן ושיפון וש"ש. אבל בריש מס' חלה ובמנחות פ' העומר אי' כנוסחת רבינו. וע' בס' חמד משה סי' תנ"ג סק"א. ולפי דברי הגאונים חק יעקב שם והתבואות שור ביו"ד סי' ו' ס"ק א' אין בזה נ"מ ולא אמרינן דכל המוקדם במשנה מוקדם למצוה כמו דאמרינן במרור וכמש"כ הגהמ"י ה' מצה פ"ז אות כ' ומג"א סי' תע"ג בשם מהרי"ל. והכי מוכח בגמרא ד' ל"ט א' והא חזרת תנן ע"ש. דמשמע דכיון דנשנה בראש ש"מ דקדים למצוה וה"ה הבאים אחריו. אבל כ"ז במרור יש סברא לזה. דמצותו שיהא תחלתו רך וסופו קשה. וכל מה שנכלל יותר בזה הפרט מוקדם למצוה. והא דפליגי תנאי. דמתניתין תני הסדר חזרת תמכא חרחבינא עולשין ומרור. ובברייתא תניא עולשין תמכא חרחלין וחרחבינא וחזרין. י"ל דתליא בפי' תחלתו רך וסופו קשה. דרש"י פי' בד"ה מרור סופו קשה. הקלח שלו מתקשה כעץ. ובירו' פ"ב דפסחים איתא מה חזרת תחלתו מתוק וסופו מר כך עשו המצרים לאבותינו בתחילה במיטב הארץ הושב וגו'. ואח"כ וימררו את חייהם וגו'. [ונראה דתלי' במחלוקת ר"א ורשב"נ סוטה ד' י"א ב' בפי' בפרך הראשון דכתיב בתורה אי בפה רך אי בפריכה. דלמ"ד בפה רך מפרשינן הדמיון בתחלת עבודה מתחלה רך וסופו קשה כמשמעו. וא"כ א"א לומר תחלתו מתוק. דלא היה מתוק אלא העבודה היה רך ונוח. משא"כ למ"ד דמתחלת העבודה התחילו בפריכה. וע"כ הדמיון היינו תחלת הביאה למצרים. שאמר פרעה במיטב הארץ וגו' וזה תחלתו מתוק ממש]. ובהא פליגי הני תנאי וקים להו דלפי זה הכונה יאות זה הסדר יותר ולפי הכונה השניה יאות סדר אחר. ודברי הגהמ"י קיימין ולא כמו שדחה בשו"ת מקום שמואל סי' ס"ו ע"ש. אבל כ"ז ניחא במרור משא"כ במצה. והא דחטי קדים למצה כמש"כ מהרי"ל וברמ"א סי' תנ"ג. היינו משום חשיבותן שראויין יותר למצוה וכל שכן למש"כ הרא"ש פ' ע"פ סי' ל' דמצות מצה זכר ללחמי תודה שבא מחטין. אבל שארי מינין אין נ"מ. וא"א לומר דהא דחטין קדמי היינו משום שאין ממהרות להחמיץ כ"כ ומשומר יותר. וא"כ נימא הכי בשאר מינין אין דומין בטבען. אבל א"א לומר כן שהרי פליגי בד' מ"ה בשעור עיסה דחטי ושערי ר"י בנו של ריב"ב אומר בחטין קביים ובשעורין ג' קבין רנ"א משום ר"א חלוף הדברים ומפרש בירו' פ' א"ע טעם מחלוקתן בזה"ל אית תנויי תני בחטין ג' קבין ובשעורין ד"ק. אית תנויי תני בחטין ד' קבין ובשעורין ג' קבין מ"ד בחטין ג"ק שיש בהם שמנונית. בשעורין ד"ק שאין בהם שמנונית [כצ"ל פי' משום שהחטים שמנים יותר והשמנונית הוא מי פירות וממהר להחמיץ כידוע]. ומ"ד בחטין ד' קבין דאינון קשין ובשעורין ג"ק דאינון רטישין [כצ"ל פי' משום שחטין קשין ואין ממהרות להחמיץ]. הרי פליגי בזה אלא ע"כ כמש"כ. ובשארי מינין אין נ"מ בקדמות הנוסחא להקדים למצוה כמש"כ הגאונים הנ"ל: