אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא עג · פירוש ג

פירוש ב

והדר לימא תהוי חלה. לכאו' דין זה פשוט ומוזכר כ"פ בש"ס קריאת שם. ובמשנה תרומות פ"ג המתכוון לומר תרומה כו' ובנדה פ"י ומקפת וקורא לה שם. והיינו דתניא בתוספתא ברכות פ"ו מאימתי מברכין עליהן משעה שמפרישין. ולכאור' קשה הא בעינן עובר לעשייתן. אלא צ"ל משום שעדיין לא קרא שם. וה"ז פשוט. והנה הראב"ד ה' בכורים פ"ה כ' בזה"ל כ' רב אחא ז"ל וקורא לה שם ואומר ה"ז תרומה עכ"ל. ובל"ס כך היה הנוסחא לפני הראב"ד. אבל קשה על מאור עינינו הראב"ד שנצרך לדברי רבינו בזה. איברא יותר קשה על מנהג ישראל שלא לקרות שם כלל. אלא מפרישין בלבד. אבל באמת יש לחלק בין הזמנים בתרי טעמי. ומתחלה יש לבאר דלכ"ע יוצא מידי טבל בהפרשה לחוד בלי קריאת שם. ל"מ לשיטת התוס' בכורות דף נ"ט ושבועות ד' כ"ו בד"ה משום. דתרומה ניטל במחשבה לחוד. אלא אפי' לפירש"י דבעינן דבור. מכ"מ כיון שמברך ואח"כ מפריש ודאי מהני וכדתנן במע"ש פ"ד הפודה מע"ש ולא קרא שם רי"א דיו. והטעם כיון שעוסק באותו ענין כמש"כ הר"ש שם מסוגיא דקדושין דף ו'. ה"נ כיון שבירך ע"ז אין לך עוסק באותו ענין יותר מזה. וזה ברור ג"כ דאע"ג שיוצאים מידי טבל בהפרשה לחוד. מכל מקום לענין שיחול קדושת התרומה כדבעי. יותר טוב ומובחר שיאמר בפירוש הרי זה תרומה. שהרי קדשי המזבח דודאי מהני גמר בלבו כדאיתא בשבועות שם וכדכתיב וכל נדיב לב עולות מכ"מ מצוה לענין הכשר הקרבה שיאמר ה"ז קרבן לה'. והכי מוכח מדהקדים הכתוב קרבן לה' ותניא בת"כ והובא בנדרים דף י' דצריך שיקדים לומר קרבן קודם. כדי שלא יוציא ש"ש לבטלה. אלמא דבעינן למצוה דבור ממש. ואפי' בכור שקדוש מרחם ס"ל לרבנן בערכין ד' כ"ט שמצוה להקדישו בפה. וכן שעיר הפנימי דיוה"כ שהגורל שקובעו לשם עושהו חטאת כדאי' יומא ד' מ"א א'. מכ"מ תנן התם ואומר לה' חטאת. [ור' ישמעאל דפליג בערכין בבכור שקדוש מאליו. ה"נ דפליג בשעיר הפנימי ואמר לא היה צריך לומר חטאת אלא לה'] הא מיהא דאף ע"ג דמהני מחשבה מצוה לומר בפה. וה"נ תרומה וחלה. וז"ל הזוהר פ' במדבר. ת"ח כל מילי דבעי למתיישבא בדוכתיה לא מתיישבא עד דמדכר בפומא כו' וכן בכ"מ. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קנ"ד ע"ש. ומעתה יש לנו לומר משום דע"פ ד"ת אסור לאבד תרומה וחלה אפי' טמאה כדכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי אמרה תורה בשעת ביעורה תהני ממנה וכדאי' בשבת ד' כ"ה א'. וכשם שמצוה לאכול טהורה כמש"כ לעיל אות א' כך מצוה ליהנות בטמאה. ובזה מתיישב קו' התו' בד"ה כך על רש"י דס"ל דתרומ' טמא' אפשר לבער בכל דבר אפי' שלא בשריפה. מהא דחשי' סוף תמורה תרומה טמאה בהדי הנשרפין ותנן הנשרפין לא יקברו. ולמש"כ ניחא וה"ט שלא יקברו משום שמצוה ליהנות. אבל לזרוע באמת שרי ע"פ ד"ת אלא שאסור שמא ישהה ואתי לידי תקלה והכי מבואר בשבת ד' י"ז ב' שגזרו על גידולי תרומה משום תרומה טמאה ביד כהן דילמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה. ולא קאמר דהזריעה עצמה אסור:

נחזור לענין דלאבד אסור מה"ת. וא"כ בזמן שההכרח לאבדה יותר טוב שלא להקדישה כ"כ אלא כדי לפטור מן הטבל. והיינו דתנן בפסחים פ' אלו עוברין כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט רא"א לא תקרא לה שם עד שתאפה כו' רי"א מפרשתה ומנחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה. ויש לדקדק אמאי לא תני ר"י ג"כ מפרשתה וקורא לה שם ומניחתה כו' כמו שאמר ר"א לא תקרא לה שם. אלא כמש"כ דלר"א שנשארה במצה והכהן יהנה ממנה כמצותה מש"ה ראוי לקרוא לה שם. [ואע"ג דאי' בירו' דלר"א אין רודה החלה כלל אלא מניחה לישרף ומפרש הטעם דאי יקרא שם לפני רדי' אסור לרדות משום מוקצה. ואי ירדה תחלה ואח"כ יקרא שם שמא יאכל קודם שיתן לכהן. הרי משמע שמניחה לישרף ואינו נותן לכהן. אבל אאל"כ דודאי מצוה מיהת ליתן לכהן אפי' טמאה. אלא ע"כ ה"ק דבשעת הנחתה בתנור קורא לכהן ומזכה לו. וה"נ נהנה הכהן ממנה כ"ש. אבל אם ירדה תחלה ואח"כ יקרא שם אפשר שישהה בידו עד שלא יתן לכהן וחיישינן שמא יאכל] משא"כ לר"י דמניחתה עד שתחמיץ וע"כ ישרוף בלי שום הנאה. מש"ה אינו קורא שם. ומעתה בזה"ז תליא במחלוקת הפוסקים. רבינו ס"ל כשיטת הגאונים להאכיל חלה לכהן קטן כמש"כ הרי"ף פ' א"ע וכדאיתא להלן סי' ק"ח. להכי כתב להקדיש בפה כדין. אבל אנו נוהגין כמש"כ רמ"א א"ח סי' תנ"ז שאין מאכילין כלל. מש"ה המנהג שלא לקרות שם. כדי שלא יהא בחומר הקדושה. ובזה יתיישב שנוי המנהג גם בזמן הברכה. דבתוספתא תני' משעה שמפרישין דמשמע לאחר הפרשה. והשתא מברכין ואח"כ מפרישין. דלפנים דלא נעשה חלה עד שקרא שם. טוב להפריש תחלה ולברך קודם לקר"ש. והשתא דההפרשה מקדשתה. יש לברך עובר למעשה הפרשה. ויש עוד טעם לשנוי המנהג דבזמן שהיה חיוב חלה מה"ת והיו צריכין ליזהר הרבה שלא ישאר פרור מן החלה בעיסה להכי מפרישין ואח"כ מקדשין בשם. משא"כ בחלת חו"ל דנאכלת עם הזר על השלחן ולא חיישינן לפרור להכי מברכין תחלה ובהפרשה נעשה קדוש בלי קריאת שם. ולזה הטעם בא"י גם כהיום ראוי לעשות כדאיתא בתוספתא. והשתא ניחא מה שנצרך הראב"ד ז"ל להתלות באילן גדול רבינו. דאפי' בזה"ז שאינו נעשית כמצותה ממש מיהת להאכיל לכהן גדול טהור כדין. מכ"מ קוראין שם. ואע"ג שאין מברכין על אכילתה וכן על שריפת טמאה. משום דאע"ג שהוא מצוה. מכ"מ אינה עיקר המצוה. בכל זה אומר תהוי חלה.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה