אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא ע · פירוש ה

פירוש ד

אי אמר כו' אמין א' לא תבעי לך כיון דשרי בשאר מינין בשתיה נמי שרי. לכאורה שפת יתר הוא. ומאי קמ"ל פשיטא אי אמר שלא אוכל פת דכשם שמותר בלפת ה"נ מותר ביין. אבל רבינו הוסיף בזה דאפי' משקה הבא מאותו אוכל שאסר ע"ע שרי. ולמדנו מדברי רבינו דוקא במין א' הא אם אסר ע"ע אכילה סתם אסור בשתיה הנמחה מאוכלין ג"כ. ולאו דוקא שתיה דמשקה ממש. וא"כ קשה למש"כ התו' חולין ד' ק"כ א' ד"ה לרבות השותה דמקרא לא נ"ל אלא מילי דשתיה כמו יין ושמן. אבל דבר הנמחה מאכילה לא הוי בכלל אכילה בלישנא דקרא. ודוחק לומר דרבינו מיירי באומר של"א ענבים וזתים. דמין א' סתמא משמע. אפי' שאין היוצא ממנו משקה. ותו דא"כ מאי קשיא לרבינו בסמוך. ומאחר דקרא סברא למ"ל כו' נימא דסברא אשמעינן אפי' משקה הנמחה מאוכל. דודאי בלשון ב"א הכל בכלל. אלא מוכח דעת רבינו דמקרא ג"כ יש ללמוד דלעולם שתיה בכלל אכילה ודלא כדעת התוס'. וע' תשובת הגאון רע"א ז"ל שהקשה ג"כ על דברי התו' הנ"ל מסוגי' דילן דמאי מקשה אביי על שמואל שאמר דהאומר שלא אוכל ושתה חייב דשתיה בכלל אכילה כי אמר שלא אשתה אמאי חייב אילו אמר שלא אשתה תרי זימני מי מחייב תרתי. הא מהנה שלא אשתה באוכל שנמחה. וממילא חייב בכולל על שתיה ממש. ומיהו זה יש ליישב דמש"ה בעינן תרתי סברא וקרא. דמקרא לא ידענו אלא משקה ממש ומהני סברא דפשוט דהכל בכלל. ואי משום סברא לחוד כבר כ' התו' ד"ה אב"א דאין הסברא פשוטה כ"כ וקרא משמיענו הסברא. מיהו באוכל הנמחה הסברא פשוטה שהוא בכלל אכילה. והשתא קאמר שמואל דבכל שתיה חייב אב"א סברא והיינו אוכל שנמחה. אב"א קרא בשתיה ממש. והיינו דדייק הש"ס אב"א קרא שתיה בכלל אכילה דאמר ר"ל כו' והוא שפת יתר וכבר עמד על זה הגאון בתו"ח. ולמש"כ דייק הש"ס דוקא שתיה ממש. ואביי דמקשה אינו חולק על אוכל שנמחה דפשיטא דבלשון ב"א היא מאכל ממש. ולא מקשה אלא ממשקה ממש. וס"ל דבנדר ושבועה דאזלינן בתר לשון ב"א. לא נ"ל מקרא דמשקה ממש נמי בכלל אכילה. והיינו דדייק אביי ג"כ אלא מאי שתיה בכלל אכילה כו' ובשלמא בלא שמואל ניחא דחל השבועה על משקה ממש. וממילא חל על משקה שנמחה מאוכל מחמת כולל. אבל לשמואל קשה. ועפ"י מש"כ ניחא הא דאמר רב אשי מתניתין נמי דיקא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שא"ר לאכילה ומשקין שא"ר לשתיה פטור הא ראוין חייב. ולכאורה קשה ומאי הוסיף ר"א להוכיח מסיפא יותר מדרישא שהביא רבא דתנן שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת. ותו לאביי קשה הא דרישא. אבל למש"כ ניחא. דמרישא י"ל דמשקה ממש אינו בכלל אכילה והא דאכל ושתה אינו חייב אלא אחת. מיירי באוכל הנמחה. ומש"ה הוסיף ר"א להוכיח מסיפא דתנן ושתה משקין שא"ר לשתיה ומשקין לא משמע אלא משקה ממש ולא אוכל שנמחה. כ"ז היה נראה ליישב לשיטת התו' אבל דעת רבינו דאוכל שנמחה בכלל משקה דקרא הוא ורבינו לא הביא בהא דאב"א קרא שתיה בכלל אכילה דאמר ר"ל כו'. אלא אב"א קרא דאמר ר"ל ומדרשה דקרא ידענו הכל:

תא ניזיל וניכול. לפנינו אי' ונטעום מידי וע' בתו'. ונוסחת רבינו מיושרת.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה