העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ע · פירוש ד
הילכך ראשונה בעי לקיומי. פי' אומרים לו שיאכל לקיים המצוה. ולא ישאל כלל. כי אין נ"מ בשאלתו. שהרי כבר יצא שבועה שניה לשוא ומקור דברים אלו הוא מהירוש' הביאו הרי"ף שבועות פ"ג כיצד עושין אומרים לו שיאכלנה כו'. וקשה לי מהא דאי' בד' כ"ז ב' שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת. וקאמר רבא שאם נשאל על הראשונה. חלה שניה תחתיה. ופשוט להריטב"א בחי' שה"ה בנשבע שבועה שניה להיפך מהני שאלה על הראשונה שתחול שניה. וכ"כ הש"ך והגר"א סי' רל"ח ותמהו על הש"ע סעי' י"ז שנסתפק בדבר. וא"כ דמהני שאלה על הראשונה הרי יותר טוב שישאל על הראשונה ולהוציא השניה משבועת שוא. עוד קשה לכאורה מהא דאיתא בד' כ"ט על הא דתנן שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה ש"ב והשניה ש"ש אכלה עבר על ש"ש לא אכלה עבר על שבועת ביטוי. הוי הש"ס השתא משום ש"ב מחייב משום ש"ש לא מחייב הרי יצאה שבועה לשוא. ואי כהריטב"א דמהני שאלה לנשבע להיפך. אמאי ילקה בלא אכלה הרי בידו עוד לשאול על הראשונה וא"כ אינה שבועה לשוא עד שאכלה. אלא שלזה יש ליישב ע"פ פרש"י בד' כ"ה ב' גבי שלא זרק פלוני דליתא בלהבא. ופירש"י יזרוק פלוני או לא יזרוק אין זה ש"ב אלא ש"ש שהרי אין פלוני ברשותו כו' הרי דאע"ג שיקיים השני כפי שנשבע מכ"מ הוא נשבע לשוא ולקי. וה"נ אע"ג שישאל על הראשונה. הרי הוא לא היה בידו שיזדקקו לו להתיר ונמצא נשבע שניה לשוא. אבל מהירוש' ורבינו ורי"ף עדיין קשה. שהרי מכ"מ ודאי ראוי להשתדל שישאל על נדרו. כמו שראוי להשתדל שיזרוק פלוני כמבואר בש"ע סי' רל"ו. וכש"כ הוא עצמו צריך לקיים שבועתו אם אפשר אע"פ שבתחלה היה ש"ש. וכמש"כ בהגהת רמ"א שם. וא"כ אמאי לא יאמרו לו שישאל על הראשונה ולא יקיימה. ואע"ג שלכתחלה אין שואלים על השבועה. כמש"כ סי' ר"ג וכמש"כ לעיל סי' כ"ג אות ב' מלשון רבינו. מכ"מ כל שאפשר לתקן שלא יהא שבועה לשוא עדיף. איברא ודאי דינו של הריטב"א תליא באשלי רברבי. דגם מה שהקשיתי בהא דסוגין ד' כ"ט אינו מיושב אלא לפרש"י בד' כ"ה דס"ל דיזרוק פלוני או לא יזרוק הוי שבועת שוא אבל שיטת הרמב"ם אינו כן בפ"ה מה' שבועות דכיון שאפשר שיזרוק פלוני לא הוי ש"ש. ובאור דבריו המוקשים האיר עיניני הגר"א ז"ל סי' רל"ו והיוצא מדבריו דבשעת שבועה אינו לוקה. שמא באמת לא יהא לשוא. ואח"כ כשפלוני אינו זורק הוי לאו שאין בו מעשה. ולפי זה הדרא קושיא דילן להריטב"א ז"ל על קושיית הש"ס אמאי לא מחייב בשלא אכלה. ומאי קושיא בשלמא כשאכלה נעשה שבועה שניה במעשה לשוא. מש"ה לוקה על שניה. אבל כ"ז שלא אכלה אינו לשוא שמא ישאל עה"ר. ואע"ג דעדין משכחת בלא אכלה וחייב שתים. כגון שהאבידה וא"א בשאלה על הראשונה שהרי כבר אבדה ואין כאן שיור ועבר על שבועתו. וגם מלקות ליכא עה"ר וא"כ א"א בשאלה כדאית' שם ד' כ"ח א'. מכ"מ אכתי מאי קשיא. דילמא הא קמ"ל דכשלא אכלה והיא קיימת אינו עובר על שבועת שוא משום דיכול לישאל על הראשונה. וכדרבא. ותו הא לשיטת הרא"ש פ"ג סי' י"ז דכל שיש עליו עונש אפי' בידי שמים כמו במזיד ולא אתרו ביה אפשר לישאל. א"כ כשאבדה ועבר על שבועה הראשונה משום בטוי אפשר לישאל אפי' אין בזה מלקות. ודוקא אכלה שקיים שבועה הראשונה וא"א לישאל עליו מש"ה לוקה על השניה משום שבועת שוא. ובאמת היה נראה דמש"ה לא הביא הרי"ף הא דרבא כלל דנשאל על הראשונה ושניה חלה. משום דסוגין דילן דלא כרבא. אבל הרי הרמב"ם פסק כרבא וכסוגיא זו וא"כ קשה. אלא ודאי הרמב"ם לא ס"ל כהריטב"א. ולא אמר רבא דמהני שאלה עה"ר אלא כשנשבע כמו הראשונה. ולא יצאה לשוא. שהרי באה לזרז את הראשונה. כדתניא בתוספתא פרק ב' שבועה שלא אוכל ולא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת שלא אמר אלא לזרז את הראשונות. והא דלא חלה ממש. הוא משום שאין איסור חל ע"א. מש"ה כשנשאל עה"ר חלה שני' תחתיה. משא"כ כשנשבע להיפך והרי יצאה לשוא. שוב לא מהני שאלה עה"ר. וכ"ת א"כ היאך אמר רבא דלהכי תנן שבועה שלא אוכל שלא אוכל. ללמדינו דאם נשאל עה"ר חלה שניה תחתיה. והרי אינה בהן שיהיה בהפוך מן הראשונה. הא לא קשיא דבאמת לא קאמר אלא דהא שבועה איכא ולמלקות דלא בעינן שיהא בלאו והן. כ"ז שיטת הרמב"ם. והיא שיטת רבינו ובה"ג והרי"ף שהביאו הירוש' הנ"ל. אבל רש"י שפי' בהא דרבא דלהכי חלה שניה תחתיה משום דחכם עוקר השבועה מעיקרו. ואי לענין לאו ומלקות אפי' בהפרת בעל נמי אמאי לא תחול השניה הא בכל איסור שאינו חל ע"א כי משכחת רווחא חייל כדאי' ביבמות ד' ל"ב. וע"כ משום חיוב קרבן פי' הכי. דאי מיגז גייז ונמצא שבועה שניה בא לקיים את המצוה. שהרי באותו שעה היה מצוה. ונשבע לקיים אה"מ פטור. מש"ה פי' דחכם עוקר מעיקרו. וא"כ אינו נשבע שניה לקיים אה"מ וכ"כ הגאון רע"א ז"ל בחי' יו"ד סי' רל"ח בכוונת רש"י ז"ל. והרי ס"ל לרש"י דמהני הא דרבא לענין קרבן. וע"כ צ"ל דמהני הא דרבא ג"כ בנשבע להיפך משבועה ראשונה דבל"ז ליכא קרבן משום שאינו בהן. וה"ז כשיטת הריטב"א ומכ"מ לא קשה הסוגיא דדף כ"ט הנ' וכמש"כ דרש"י לטעמיה בפי' שבועת שוא. ונמצא פסק הריטב"א תליא במחלוקת רש"י ורמב"ם. ולדעת רש"י וריטב"א אתי הירו' דלא כרבא והיינו שכ' בש"ע שם דיש להסתפק בדין הריטב"א. ואזיל תמיהת הש"ך והגר"א ז"ל:
ואי קיימה לראשונה לקי כו' ואי קיימה לשניה כו' כצ"ל. וכ"ה בכת"י ובה"ג: