העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ע · פירוש ג
כיון דאמ' שבוע' שאוכלנה. התחיל רבינו בלשון שבועה שאוכל ככר זו וכלשון המשנה. וסיים דאמר שבועה שאוכלנה. ש"מ שאין בין אלו הלשונות שום נפקותא. ולא כמו בלשון שלא אוכל. דאין משמעות שלא אוכל ככר זו ושלא אוכלנה שוין. דל"א ככר זו משמעו כזית ממנו. ושלא אוכלנה משמעו שלא אוכל כולה. משא"כ בשאוכל משמעות שני הלשונות שוין שאוכל כולה. ולא כמש"כ הרא"ש פ"ג סי' ט"ז והר"ן דכן הדין באומר שבועה שאוכל ככר זו מקצתה נמי במשמע וחייב לאכול את כולה. ואם נשרף מקצתה חייב לאכול את השאר כדי לקיים שבועתו אבל אם אמר שאוכלנה ונשרף מקצתה אין חייב לאכול את השאר דעל אכילת כולה נשבע ואין אכילת מקצתה מוציאתו מידי איסור שבועה עכ"ל. הרי שלמדו לשון שאוכל מלשון שלא אוכל. ומש"ה חלקו בין האומר שבועה שאוכלנה להאומר שאוכל ככר זו. בנשרף מקצתה. וא"כ לא הוי לרבינו לסיים בלישנא דלא פתח בה. אלא ס"ל לרבינו דלשון שאוכל ככר זו ג"כ משמעו שוה לשאוכלנה והכי דעת התו' ד' כ"ט ב' בד"ה שבועה שכ' בזה"ל ושמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל עכ"ל ור"ל שאין חלוק בשאוכל. בין אוכל ככר זו לשאוכלנה. ולא כמו בשלא אוכל. וכן הבין הגר"א סי' רל"ח ס"ק י"ח יעו"ש. [ולא כמו שהבין הגרע"א בתוספת עה"מ שם פ"ג אות כ"ב יעו"ש] וסברת התו' דאילו היה במשמעות שאוכל ככר זו כזית. לא היה הדין נותן שחייב בכל זית אלא כזית א' סגי. כמו באומר שבועה שאוכל היום. שא"צ לאכול כל היום אלא כזית א' סגי. ה"נ אי הוי במשמע אוכל ככר זו כזית ממנו. לא הוי צריך לאכלו כולו. וא"כ באומר אח"כ שבועה שלא אוכלנה לא הוי ש"ש. אלא ע"כ דפשיטא דשאוכל ככר זו משמעו כולה דוקא כמו שאוכלנה. ויש להוכיח דעת הרמב"ם הכי. שכ' בה"ש פ"ד ה"ט שבועה שלא אוכל ככר זו או שלא אוכל אותה כיון שאכל ממנה כזית חייב. שבועה שלא אוכלנה כו' הרי דס"ל דשלא אוכל אותה דומה לשל"א ככר זו. ואי דומה לשון שאוכל לשלא אוכל. וכדעת הרא"ש. ולפי זה ע"כ יש נ"מ בין אוכל ככר זו לשאוכלנה בנשרף מקצתו כמש"כ. וא"כ ה"ה באומר שבועה שאוכל אותה אע"ג שחייב לאכול כולה. מכ"מ אם נשרף מקצתו חייב לאכול המותר. וא"כ הא דתני' בת"כ צו פסקא ב' הי"א מצות תאכל במקום קדוש לפי שנאמר יאכלוה אין לי אלא כולה מנין אף מקצתה ת"ל תאכל אפי' כ"ש. פי' אם נשרף ונשאר כ"ש חייב לאכול המותר. ולמד מיתור בעלמא. קשה תיפוק לן מדכתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה. ומשמעות יאכל אותה להרמב"ם הוי כמו יאכל ככר זו. ואפי' נשרף מקצת חייב לאכול המותר. אלא ודאי שאוכל ככר זו ג"כ משמעו שיאכל כולה דוקא ואם נשרף מקצתו פטור. וה"ה בלשון יאכל אותה אצל מצוה. ואין לומר דבאמת אם נשרף מקצתו ונשאר כזית פשיטא שחייב לאכול המותר מלשון יאכל אותה. ולא נצרכא רבוי דמצות תאכל אלא לכ"ש והוא אפי' פחות מכזית. שהוא ג"כ מצוה. הא ליתא דודאי אם אין שם אלא פחות מכזית אין בו שום מצוה כמבואר בהא דר"פ טרף בקלפי דלאחר שמעון הצדיק שהיה בחלוקת לחה"פ מגיע לכל א' כפול. היו הצנועין מושכין את ידיהם. ולא חשו למ"ע דאכילה דמוטל על כל א' מבית אב שיהו הכהנים אוכלין כמו מצות כל בני חבורה דפסח. אלא ודאי משום שלא היה בזה שום מ"ע. וכ"כ בת"י שם וז"ל אומר רבי דדוקא מגיעו כפול אבל בכזית לא היו מושכין ידיהם כי דימו לקיים מצות אכילה. אבל כאן לא היה מצות אכילה לגמרי כיון שאין שם אלא כפול ולא היו שבעין. וא"ת היכא דמגיעין כפול ושביעין כדאמרינן בריש פסחים. [ר"ל בזמן שמעון הצדיק ג"כ היו כהנים שמגיעין להם כפול כדמוכח מריש פסחים דהני תלתא כהני שא' אמר הגיעני כזית וא' אמר הגיעני כפול כו' אלא שכולם היו שבעין. והכי פרש"י ביומא שם ד"ה וכל כהן מגיעו כפול כו' ובימי שמעון את מי שמגיעו כפול כו'] איך מקיימא מצות אכילה. [ור"ל א"כ היה לאותם הכהנים ליתן לאותם שהגיע להם כזית כדי שיתקיים בהם מצות אכילה. בשלמא לאחר שמעון שנשתלחה מאירה ולא היה מגיע לשום א' אלא כפול ל"ק מידי שהרי זה היה המארה שלא יתקיים מצות אכילה כלל. אבל בימי שמעון שרק מי שלא זכה כ"כ לא הגיע לו אלא כפול. קשה שהיה לו ליתן למי שזכה]. וי"ל דלא בעי כזית לגמרי אלא כזית עדיף וחשיבא אכילה עכ"ל. [ר"ל כיון דמשבעת מיקרי אכילה. אלא כזית עדיף דחשיב]. הרי מבואר דדוקא בזמן שהיו שבעין היה מתקיים מצות אכילה. ולא אחר שמעון הצדיק וכמש"כ בתחלת דבריהם דלהכי משכו ידיהם מכפול משום שלא היו מקיימין מצות אכילה לגמרי. והא שדקדקו לגמרי. היינו דמכ"מ היה מצוה שלא יבא לידי נותר. אבל מ"ע דאכילה לא נתקיים כלל. נחזור לענין. דע"כ הא דתניא בת"כ אפי' כ"ש. היינו כזית וקמ"ל דאפי' נשרף מקצתו חייב לאכול המותר. והדרא הקושיא תיפוק לן מדכתיב יאכל אותה. אלא ודאי דדמי האי לישנא ליאכלנה. וא"כ ה"ה אכל ככר זו להרמב"ם ז"ל: