אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא סט · פירוש ט

פירוש ח

או דילמא לא פליגי רבנן. משמע דס"ל אי לא בעינן כתובו. היינו משום דדמי למתנה. שחשו שלא יטרף דעתו. והנה בגמרא לפנינו אי' בעי רבא ש"מ שהודה צ"ל אתם עדי. או א"צ לומר א"ע. צריך לומר כתובו או א"צ לומר כתובו. אדם משטה בשעת מיתה או אין אדם משטה בשעת מיתה. וכתבו התו' בד"ה ודברי ש"מ כו'. האי ככתובין לא הוי ככתובין דלעיל פ' מי שמתו. דהתם קאמר שהם ככתובין דלא בעי קמן. אבל הכא לא בעי למימר דדוקא ככתובין וכמסוריין אלא אלימי טובא כדברים הכתובין. הילכך הוי כאילו אמר כתובו כו'. ור"ל דלא ככתובין באופן שלא יוכלו לומר פרענו כמו בקנין דלכתיבה עומד. אלא אלים טובא דלא יוכל לומר משטה. והכל חדא מילתא הוא. ומפרשי גם באיבעי דרבא הכי צריך לומר אתם עדי כו' כדי שלא יהא אפשר לטעון עוד משטה. צריך לומר כתובו כו' ג"כ כי היכי דלא יוכל לטעון משטה. ופשיט הש"ס דככתובין דמי שא"י לטעון משטה אבל פרענו יכולין לטעון. וגם אין כותבין אם לא שאמר כתובו. ומה שנדחקו התו' לפרש הכי משום שהרי בפי' איתא לעיל בסוגיא דבלא נקיט שטרא אינו גובה מהיורשים לרב ושמואל דס"ל מלוה ע"פ אינו גובה מהיורשים. ואמאי הא כקנין דמי דלכתיבה עומד וגובה מן היורשים. ומש"ה כתבו התו' ד"ה ורב ושמואל. לחלק בין מתנה למלוה. דבמלוה לא שייך סברא דטריפת הדעת. והכי מוכח עוד במימרא דרבה שם ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומין פרענו נאמנין כו' וע"כ האי ככתובין כפי' התו'. והכי משמע ל' הש"ס צריך לומר כתובו כו' אדם משטה בשעת מיתה או לא. הרי דקאי סברא דמשטה על בעיא דצ"ל כתובו. וגם ברמב"ם וש"ע לא נזכר זה הדין דהודאת שכיב מרע כותבין ונותנין. אבל דעת רבינו דודאי כותבין ומשום שמא יטרף דעתו וא"כ מהני שלא יוכלו לומר פרענו ויהא לכתיבה זו דין שטר. וגריס בגמ' כמו שיש ברי"ף צ"ל אתם עדי כו'. אדם משטה בשעת מיתה כו' צריך לומר כתובו כו'. ולא קאי סברא דמשטה אלא על בעיא דא"ע. וליישב הסוגיא צ"ל כמש"כ הנמוק"י שם. וז"ל ואסקינא דבהודאת ש"מ אין צריך לומר כתובו ומיהו אין כותבין אלא בחייו דהא כהודאת בריא הוא. ואם עמד אינו חוזר כו' ואם מת בטל שליחותו על הכתיבה. ואין כתיבתם אלא מזכרת בעלמא כו' עכ"ל. ודבר גדול דיבר הנימוק"י. דכל שאינו יכול לחזור וה"ה כמתנת בריא. דנין אותו כש"מ לחוש על טריפת דעתו כ"ז שהוא חי וכמש"כ הרשב"ם ותו' לעיל ד' קנ"ו ב' בהא דקונין קנין אפי' בשבת שמא תטרף דעתו עליו דאפילו במתנה במקצת הכי הוא. וה"נ כותבין בחייו. ואין תכלית הכתיבה למזכרת. אלא שיהיה לזה דין שטר. אבל אם לא כתבו עד שמת לא הוו ככתובי' והוי כמלוה ע"פ ויכולין לומר פרענו וע' מש"כ לעיל סי' ל"ג אות ג' וד' דרבינו ס"ל דאפי' במתנה במקצת שייך סברא דטריפת הדעת. ומש"ה הסביר רבינו פירוש עמוק בחשש טריפת הדעת שמיוחד במתנה בכולו דמש"ה תקנו דלא בעי קנין. וא"כ כשם שיש חשש טריפת הדעת במתנה במקצת. ה"נ יש אותו חשש בהודאה שאינו חוזר. אבל כ"ז אינו אלא כל זמן שהוא בחיים. משא"כ אם כבר מת ולא נכתב. אינם ככתובין. ומיושב הא דרבה ודרב ושמואל דבדלא כתבו מחיים איירי. אבל הרמב"ם וש"ע פירשו הא דקונין בשבת דוקא במתנה בכולו כמבואר בש"ע סי' רנ"ד [ודברי הש"ע סי' רנ"ג ס"כ צריכין באור דסותר לכאורה למש"כ בסי' רנ"ד ואכ"מ] וא"כ הכא בהודאה דדינו כמו בריא לא חיישינן לטריפת הדעת. ואין תועלת הכתיבה אלא למזכרת בעלמא. אפילו בחייו:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה