העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא סט · פירוש ח
שלא בפני מלוה לא איבעי לן כו'. מבואר דעת רבינו דטענת השבעה אינו אלא שלא בפני התובע. וכהרמב"ם ז"ל. וכבר ביארנו בסי' נ"ה טעמו ונימוקו של רבינו בזה. ומש"כ עוד רבינו אלא כי קמיבעי לן דטעין מלוה ומודה ליה לוה כו'. מבואר שיטת רבינו דמשטה אני בך לא שייך אלא כשתבעו וכדעת המחבר סי' פ"א. ולא כהש"ך שם ס"ק י"ג. ובאמת לשיטת רבינו דרק מיתורא דמשנתינו למדנו דיש טענת משטה כמש"כ שם ולעיל אות ו'. והרי לא למדנו אלא במסתבר יותר והוא כשתבעו וכלשון הברייתא והבו דלא לוסיף עלה. ומה שהביא הש"ך ממה שכתב הרמב"ם סוף פרק ו' מהלכות טוען. צדקו דברי הסמ"ע דלצדדין קאמר כמו לענין טענת השבעה. ומה שהביא הש"ך עוד ממש"כ ריש פ"ז אמר בפני שנים דרך הודיה ואע"פ שאין התובע עמו ה"ז עדות גמורה אלמא דבלא דרך הודיה אינו עדות. וע"כ משום טענת השטאה. אלמא דאפי' לא תבעו מהני. אין בהוכחה זו כלום. דהתם לא מיירי אלא בטענת השבעה וכמש"כ לעיל אות ו' דמשום טענת השטאה לעולם עדותו עדות. עד שיטעון ויאמר משטה הייתי בך. וגם ישבע אחר שתקנו היסת אלא ע"כ משום טענת השבע' דאנן טענינן דבדרך שיחה אמר הכי. ומש"ה אין בעדותן עדות כלל עד שיאמר דרך הודיה ושוב אין טוענין לו ב"ד מעצמם ומש"ה עדותם עדות. עד שיטעון שלא להשביע אמרתי והודיתי. ומה שהקשה הש"ך מסוגיא דר"פ הנושא. חייב אני לך מנה כו' אי באמר אתם עדי פשיטא דחייב וכו' הרי דבעינן אתם עדי אפי' בלא תבעו. כבר נתיישב בדברינו סי' נ"ה אות ה' דהרמב"ם לטעמי' בה' מכירה פי"א דמפרש חייב אני לך מנה במחייב עצמו במה שלא הלוה. ולא כהרמב"ן דאע"ג שגם הוא מפרש כל הסוגיא במחייב מכ"מ להס"ד חייב אני לך מנה באתם עדי. לא פירש במחייב עצמו. ולטעמיה קאי דכל שלא תבעו אפי' בפניו שייך טענת השבעה. אבל הרמב"ם דס"ל דבפניו ולא תבעו ליכא שום טענה. וחייב אפי' בלא אתם עדי. מפרש סוגי' זו כולה במחייב עצמו. וכבר הביאו הנמוק"י דעה זו דבמודה בפניו ולא תבעו ליכא שום טענה. ודחה משום דלישנא דמתניתין לא דייק הכי. דקתני לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו. ומתניתין כללא כייל דלעולם לא מהני אפי' במודה לבע"ד כו'. איברא לנוסחת רבינו במשנה דגריס בפנינו הודה. ולא גריס לו. וא"כ כל המשנה מיירי שלא בפניו ורק מיתורא קאתי לאשמועינן דמשכחת עוד טענה בפניו אבל ודאי זה הטענה אינו אלא כשתבעו וכמש"כ. או לשיטת הרי"ף שכתבנו באות ו' דבאמת מפרש הסיפא רק משום טענת השבעה והכל שלא בפניו. וטענת משטה מהברייתא שמענו. ומבואר בה שאמר לו מנה לי בידך. וקבלת רבינו תכריע. ודע מדברי רבינו למדנו שלא כהשגת בעל המאור שלהי ב"ב דס"ל דלפי המסקנא לא אמרינן שלא להשביע את בניו בהודאה כלל ע"ש:
אדם משטה בשעת מיתה כו' או דילמא אין אדם משטה בשעת מיתה כו' כצ"ל וכ"ה בכ"י: