אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא סט · פירוש ז

פירוש ו

והיכא דאודי בבי דינא כותבין. פירוש בבית דין קבוע. ולפנינו בגמרא איתא עד דקבעי לדינא ושלחי ומזמני להו לבי דינא. ופירושו שבית דין שולחים אחר הנתבע לדין. והוא עיקר בזה הענין כמו שכתב הרמב"ם פרק ז' מהלכות טוען. ובח"מ סי' ל"ט. אבל רבינו לא הביא כ"ז. ומשמע דגריס בגמרא עד דקבעי דוכתא ומזמני להו לדינא. ולא שיהא התובע מזמינן לאותו דבר. אלא שהמקום ואנשים מזומנין לכך. וכ"ה לשון הר"ן בחי' על הא דמר בר"א. וא"ת והא בפ"ק דמציעא ופ"י דב"ב אמרינן שאם עמד בדין דינו כשטר שגובה מהמשועבדין. י"ל דהתם כשתבעו לדין והודה. אבל זה שהודה בפני ב"ד בלא תביעה אינו בדין שתהא הודאתו גובה מן המשועבדין הואיל ולא אמר להם שיכתבו עד שיהו הדיינין קבועין והיינו דאמרינן עד דקבעו דוכתא ומזמני לדינא כלומר שדרכן בכך עכ"ל הר"ן ואחריו בא הנמוק"י כדרכו בקודש. וגם הוא העתיק לשון הש"ס דקבעי דוכתא ומזמני לדינא. והיינו כנוסחת רבינו. ובחנם תמהו ונדחקו האחרונים ז"ל על הנימוק"י כמבואר בש"ך סי' ל"ט סק"ח [ומש"כ הנימוק"י משום דבמוד' מעצמו איירי. ר"ל דבגמ' קבע דינין אלו אחר טענת שלא להשביע. ותלי' בלא תבעו לשיטתו כידוע] והנה הרי"ף ב"מ פ"א הקשה על הא דאמרינן שם דעמד בדין הוי כמודה בשטר. מהא דאי' התם בד' י"ז בין א"ל צא תן לו בין חייב אתה ליתן לו כו' ואם בא לכתוב אין כותבין. ויישב הרי"ף בזה"ל הני מילי היכא דלא צאית דינא. א"נ צאית דינא ואיתברר דלא פרע. אבל היכא דצאית לדינא ונפיק ליה מבית דין אדעתא דקבלי' עליה לדינא. וחזר ואמר פרעתי נאמן. ואם בא לכתוב אין כותבין ונותנין לו דחיישינן דילמא פרע ליה עכ"ל. וכבר נחלקו בפי' לא צאית דינא כמבואר בש"ך שם ס"ק כ"ה. ואיך שהוא קשה מנליה להרי"ף דאפי' צאית דינא כ"ז שלא יצא מב"ד כותבין. ואין לומר דסברא הכי הוא. ליתא שהרי הש"ך והתומים החליטו להיפך ובאמת הסברא הוא שאין כותבין דלא ניחא ליה להטריח לפרעו בעדים. אלא נראה דגם הרי"ף גריס כנוסחת רבינו. וכדמוכח מנוסחת הר"ן ונימוק"י שלא ראו גירסת הרי"ף לפנינו. אלא שלטו בו ידי מגיהים ע"פ נוסחת הגמ'. אבל באמת אינו כן. ומפרש הרי"ף דמיירי בתבעו לדין והודה אי נתחייב וצאית לדינא. ומש"ה בעינן ב"ד קבוע במקום וכותבין כ"ז שלא יצא. אבל כשיצא ודאי נאמן לומר פרעתי כיון דצאית לדינא ואין כותבין והיינו דב"מ ד' י"ז. וכ"ז כשהב"ד קבוע. ונמצא תלתא בבי. בלא צאית דינא אין נאמן לומר פרעתי ולעולם כותבין. והיינו דפ"א דמס' ב"מ דעמד בדין כמלוה בשטר. ובצאית דינא תליא בב"ד קבוע כהא דסנהדרין פ' ז"ב ודוקא בלא יצא. אבל יצא היינו דב"מ ד' י"ז. מיהו הרמב"ם היה לפניו נוסחא דילן ושלחו. וגם היא נוסחת איזה גאון הוא. וקיים הרמב"ם ואחריו המחבר לשני הנוסחאו'. ובזה יתיישב לשון הרמב"ם והמחבר שפיר שנתקשו האחרונים ז"ל. דהרמב"ם הל' ג' וש"ע שם ס"ז כתבו ב"ד של ג' שהיו יושבין מעצמן במקו' הקבוע להן ובא התובע וקבל לפניהם ושלחו שליח אצל הנתבע ובא והודה לפניהם ה"א כותבין ונותנין לבע"ד. אם לא היו קבועין ולא שלחו לו אפי' קבץ אותם והושיבם והודה בפניהם ואמר להם הוו עלי דיינים אם בא אח"כ התובע ואמר כתבו לי הודאתו אין כותבין לו שמא יתן לו ונמצא זה תובע אותו בשטר. הרי מבואר דאפי' ודאי לא פרעו אין כותבין. ובהלכה ה' וסעיף ט' כתבו אבל שנים שבאו לדין ותבע אחד מהם את חבירו וא"ל מנה לי בידך וא"ל הנתבע הן בין כו' ויצא ואמר פרעתי נאמן כו' לפיכך אם חזר התובע לדיינים ואמר כתבו לי הודאתו אין כותבין שמא פרעו. הר אי ודאי לא פרעו כותבין. וע' סמ"ע וש"ך וש"א. וגם אינו מבואר לשון אם לא היו קבועים. דהרי עיקר החילוק תליא אי שלחו אחריו או לא. אבל למש"כ הדברים מבוארים. דתחלה כתב דבלא קבועים ולא שלחו אחריו ג"כ אלא הודה בעצמו לעולם אין כותבין אפי' לא יצא. ואם קבועים ושלחו אחריו כותבין אפי' יצא. והיא נוסחא דילן בסנהדרין. ושוב לא נצרך לדינו של הרי"ף דבלא צאית דינא כותבין דכש"כ הוא. ואח"כ כ' דבקבועים לב"ד ובא והודה כותבין כ"ז שלא יצא. והיא נוסחת רבינו. אבל אם יצא ודאי אין כותבין שמא פרעו. והנראה שלזה כיון הט"ז שם אלא שקיצר בדבריו ביותר. וכבר ראיתי שהר"ן והנימוק"י פירשו נוסחא זו בא"א. ואנו אין לנו אלא פסק הרמב"ם והמחבר:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה