העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא סח · פירוש כו
סברא היא דרבא שכיחא יותר מקרוב. בגמרא ליתא. אלא אפ"ה רובא עדיף. והוכיחו התו' דר"ח קמ"ל אפי' קורבא שמוכח אזלינן בתר רוב. איברא לטעם שכ' רבינו דרובא שכיח יותר מקרוב א"א לומר כן שהרי ודאי קרוב דמוכח שכיח יותר. דהא מוכחא. ונראה דודאי ס"ד דהש"ס אפי' בקורבא דמוכחא אזלינן בתר רובא. ומש"ה בדף כ"ד א' בההיא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה ושרי רבינא. ס"ד דהש"ס דמשום דר"ח שרי לה. ואע"ג דהוי קורבא דמוכח. שהרי כאן נמצא באותו כרם. וכמש"כ התו' ד"ה רוב. אבל להמסקנא דרבינא שרי לה משום דאי מיגנב מינה לא הוי מצנעא בגוה. ומסיק הש"ס עוד אבל עינבי מצנעי. אלמא דהכי הילכתא כמש"כ הרמב"ן בחי' לפי דרכו. ויבואר בסמוך. א"כ בקורבא דמוכח באמת הולכין אחר קרוב. או עכ"פ רוב וקרוב הוי ספק. וי"ל דהא תלוי באשלי רברבי דלרש"י ולבעה"מ דס"ל בשר שנתעלם מן העין מותר. והא דמקשי הש"ס בב"מ ד' כ"ד בעובדא דדיה משום דחזינן דדיה שדי' וכמש"כ לעיל אות כ"א בשם הר"ן. אלמא דס"ל דבהאי גוונא עפ"י דין אסור משום דחיישינן לרובא דעלמא. אע"ג דקורבא דמוכח בי טבחי דמתא דרובא דישראל. אלמא דס"ל דבכה"ג ספיקא דאורייתא. אבל רבינו דס"ל דאפי' שדיי' עורבין שרי מד"ת כמש"כ שם. אלמא דס"ל דבכה"ג אזלינן בתר קורבא. דסברא הוא דקורבא דמוכחא שכיחא יותר מרובא. והנה בסוגיא דב"ב מקשי בהא דעגלה ערופה. וניזיל בתר רובא דעלמא. ומשני ביושבת בין ההרים. ורבינו הביא בסמוך קושיא זו ומשני אלא כגון דאשתכח בדוכתא דלא שכיחי דאזלי ואתו אלא הני בני עיירות. ומשמע אפי' באינה יושבת בין ההרים שהיא כמעט מסוגרת אלא דלא אזלי בני רשות הרבים להתם. והיינו כמש"כ דהסוגיא אזדא לס"ד דאפי' בקורבא דמוכחא אזלינן בתר הרוב. ולהכי אוקי ביושבת בין ההרים. אבל להמסקנא לא חיישינן לרובא דעלמא אלא בשהשיירות מצויות מעיירות רחוקות. אבל כל שאין השיירות מצויות לא חיישינן לרובא דעלמא. דאזלינן בתר קורבא דמוכחא. דהני שכיחי. והני לא שכיחי. ועפי"ז יש לבאר פסק הרמב"ם שלא הביא בה' רוצח הא דיושבת בין ההרים ע"ש בכ"מ פ"ט. והיינו משום דאזיל בכ"ז בשיטת רבינו כמבואר ג"כ בה' מאכלות אסורות פ"י לענין ערלה וכמש"כ הלח"מ שם. ומש"ה לא בעינן שתהא יושבת בין ההרים. והא לא איצטריך לפרש שאין בני הרבים של עיר רחוקה הולכות לשם. דזה פשיטא ומוכח מדכתב לעיל בזה"ל אבל אם היה אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובין ממנה הולכין אחר הרוב והמרובין מביאין העגלה עכ"ל. וממילא יש ללמוד דאי ליכא רחוקה וגדולה מהקרובה. אלא יש הרבה עיירות קטנות שבכללן מרובין על הקרובה וכולהי שכיחי ואזלי להכא. א"א להביא עגלה ערופה כלל. ובל"ז אין דרכו של רבינו להביא אלא המבואר בגמרא. והכא נטה מדרך הסוגיא דאזיל לפי הס"ד [וע' בספר תורת חיים שפקפק לגמרי ע"ד התו' וס"ל דבקורבא דמוכח יותר מרובא ודאי מודה ר"ח דהולכין אחר קרוב] אבל דעת הפוסקים וש"ע דבקורבא דמוכחא ג"כ הולכין אחר הרוב אפי' להקל וכמבואר ביו"ד סי' קכ"ט סי"ח. אם לא שיש לתלות במקומו אמרינן כאן נמצא וכאן היה. וכמש"כ הש"ך שם. והט"ז שם סי' רצ"ד ס"ק י"ז. והסמ"ע ח"מ סי' רנ"ט סק"ו. ומקור הדברים דבמקומו שאני מבואר בחי' רמב"ן ב"ב שם דלהכי קאמר הש"ס אבל עינבי מצנעי דמשמע דלהלכה אמר הכי ולא כט"ז יו"ד סי' קכ"ט ס"ק י"ז וח"מ שם. והא דפסק בש"ע יו"ד סי' ס"ג כהרמב"ם דמן הדין אפי' מצא בשר בשוק כשר ברוב מוכרים ישראלים. ולא חיישינן לרובא דעלמא שהביא א"י מעלמא. ג"כ מזה הטעם דתולין בא"י של אותו העיר במקומו הלך ואבד. אבל שדי עורבי' באמת אסור מה"ת שהרי עורבים הביאו ממקולין ודילמא הביאו מרובא דעלמא. משא"כ א"י של אותו העיר ודאי לא הביא אלא ממקולין דאותו עיר. ולא"י דעיר אחרת ל"ח מטעם הנ"ל וכמש"כ הסמ"ע שם. ולכאורה ק' לשיטה זו הא שהקשה הט"ז בח"מ שם מהא דהני זיקי דחמרא דאשתכחן בי קופאי ואכשרינהו רבא ומקשה הש"ס לימא לא ס"ל כר"ח. ואי איתא דבמקומו שאני אפי' לר"ח מקומו הוא. אבל אשתמיטתי' במח"כ פי' הערוך ותו' דבי קופאי היינו מקום. ולא כפרש"י שהוא כרמים. והכי מבואר בש"ע סי' קכ"ט סי"ט מצא נאדות מושלכים בדרך כו'. וא"כ אינו מקומו אלא קורבא דמוכח' כמש"כ התו' שם. איברא רש"י ז"ל שפי' לבי קופאי כרמים. ודאי לית ליה האי כללא. ואפילו במקומו הולכין אחר הרוב ואינו מדקדק הא דקאמר אבל עינבי מצנעי כהרמב"ן ז"ל [ויש ראיה דשיטת רש"י דלא כהרמב"ן. מהא שפרש"י ב"מ דף כ"ד ב' ד"ה אימא מישראל נפל. לפיכך חייב להכריז ולא אמרינן יניח כדאמרינן לעיל ברוב א"י לרבנן עכ"ל. והוא תמוה שהרי הש"ס מיישב גם לרשב"א וכבר עמד מהרש"א ע"ז ע"ש. אבל דעת רש"י דלא קיי"ל כרשב"א אלא בטעם דברוב א"י מייאש מש"ה לא זכה המוצא. אבל בהא דתולין האבידה בא"י לא קיי"ל כרשב"א. וא"כ אמאי נצרך הש"ס לומר כיון דישראל סכרי ליה אימא מישראל נפל. הא כיון דלא מייאש אין הלכה כרשב"א וחוששין למיעוט ישראל מש"ה פי' דאפי' לרבנן דחיישי למעוט ישראל מכ"מ יניח וא"צ להכריז. ולכאורה מנ"ל לרש"י שאין הלכה כרשב"א לענין תולין ברוב א"י. אלא שקשה ליה ק' הט"ז דא"כ מאי משני דכיון דישראל סכרי ליה אימא מישראל נפל. אכתי יש לילך בתר הרוב אפי' בקורבא דמוכח ומקומו. אלא משום דקיי"ל כרבנן דחוששין למיעוט במציאה. וכיון. בלא זה לא זכה. הצריך שפיר משום קורבא להכריז ג"כ]. ולשיטת רבינו לכאורה ק' בהא דהני זיקי דרבא בב"ב שם. ממ"נ אי הוי קורבא דלא מוכחא מהיכי תיתי ס"ד דאזלינן בתר קרוב אפי' להקל. ואי הוי קורבא דמוכחא הא משקינן דאפי' ר"ח מודה. ולק"מ דלפי לשון רבינו ברם צריך כו' מבואר דהספק דאפשר דהולכין בתר קרוב דוקא אפי' אינו מוכחא ומביא הא דר"ח אפי' בדלא מוכחא כמבואר בפשיטות של ת"ש דתני ר"ח כו'. וק' התו' כבר יש תרוצים אחרים שם. נמצא ג' שיטות בדבר. רבינו. והש"ע. ופרש"י: