אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא סח · פירוש ה

פירוש ד

והלב שעל הקיבה כו'. וכל הענין עד והכא נהגו בו אסור. ויש כאן טה"ד דעל יתרא וצ"ל דאייתרא וזה פשוט. והנה בגמ' איתא הכי דאקשתא כ"ע לא פליגי דאסור כ"פ בדאייתרא א"ד בדאייתרא כ"ע לא פליגי דשרי. כי פליגי באקשתא כי הא דאמר רב אויא א"ר אמי מקמצין. ופרש"י דלל"ק בני בבל ובני א"י לא פליגי באקשתא. שהוא תותב קו"נ ולכ"ע אסור. כי פליגי בני בבל ובני א"י באייתרא. ופליגי אי הלכה כר"ע או כר"י. ולל"ב כ"ע ס"ל דהלכה כר"ע ופליגי באקשתא לר"ע. וכי הא דרב אויא קאי אל"ק. ור' אמי מערבאה הוה ומביא ראיה דמקמצין היינו מאייתרא. אבל לל"ב הרי דאייתרא אפי' לבני בבל שרי. ומאי הביא מדר"א. ולפי דאי' בספרו של רבינו לפנינו דאקשתא כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי דאייתרא כו' הרי כל"ק. ומדכ' רבינו והכא נהגו בו איסור משמע שלא ע"פ דין אסרו בני בבל. וכפסק הרי"ף ורמב"ם דהיכא שלא נהוג איסור באמת שרי. וכבר כ' הר"ן וש"פ טעמם משום דס"ל דבני בבל לאו מדינא אסרי אלא ממנהגא. ובמנהג לא גררינן בתרייהו. והוא דלא כפרש"י בל"ק דבני בבל ס"ל כר"י. וגם לא כהרא"ש דס"ל דגם במנהג יש לנו להיות ניגרר בתר בני בבל. איברא כד דייקת לשון רבינו כי פליגי דאייתרא והיינו פלוגתא דר"י ור"ע כו' משמע דבני בבל כר' ישמעאל ס"ל בדינא וכפרש"י. וא"כ אמאי כ' רבינו והכא נהגו בו איסור וכפסק הרי"ף ורמב"ם כמש"כ הא בדינא לכ"ע יש לפסוק כבני בבל. עוד קשה לשון רבינו דאייתרא רב אוויא כו' הא מיירי באייתרא. ותו לפי דאי' בספרו ש"ר ר"א אמר רב מקמצין אזיל פרש"י. שהרי רב בבלי הוא ולל"ק לבני בבל אסור. וצ"ל שהוא טה"ד וצ"ל ר' אמי. וכ"ה בה"ג בזה"ל חלב שעל הקיבה דאקשתא אסור דאייתרא איויא אמר ר"א מקמצין והכא נהוג בו אסור. אבל בכת"י אי' ג"כ איויא אמר רב. והנה בכת"י אי' הנוסחא בכל הענין הכי וחלב שעל הקיבה דאקשתא אסור והיינו פלוגתא דר"י ור"ע כו' דאייתרא אויא אמר רב מקמצין והכא נהוג בו אסור. ונראה דנוס' זו עיקר. ופסק כל"ב וכבני בבל. ומפרש דאייתרא לכ"ע שרי אפי' לר"י. ומחלוקת ר"ע ור"י באקשתא. וב"ב ובני א"י פליגי כמאן הילכתא. וקיי"ל כבני בבל. והביא הגמ' ראיה לל"ב מהא דאמר רב מקמצין. הרי דלבני בבל ג"כ שרי. וזה הפי' מרווח מפרש"י שכ' דהראיה קאי לל"ק. ואינו כסוגי' הש"ס. איברא אע"ג דאמרי' לל"ב בדאייתרא כ"ע לא פליגי דשרי. מכ"מ ודאי היו מקומות שנהגו איסור גם באייתרא כדמוכח מהא דפסחים ד' נ"א. אבל זה ודאי אינו אלא מנהג. והיכא דנהוג נהוג היכא דלא נהוג לא נהוג. ומש"ה כ' רבינו ובה"ג והכא נהגו בו איסור. וכ"כ הרשב"א דבגלילות אלו נהגו איסור. ולפי פי' זה אתי הא דרב נחמן שאמר אינהו מיכל אכלי לדידן מיסתם נמי לא סתים כתרתי לישני. ונקדים דגם בזה אינו מובן כ"כ פרש"י דלפירושו צ"ל דאפי' קי"ל כר' ישמעאל דאסור ע"פ דין מכ"מ להכי מחזקינן בחלב טהור להיות סותם כו'. ואמאי הא לר"י חלב טמא הוא שחייבים כרת ככל חלב טמא. ואנן גמירי לן דחלב טמא א"ס הא לר"י גם זה בכלל ומה לי אסור לאו או כרת. אבל רש"י מוכרח לומר הכי לפי פירושו דלל"ב ליתא כלל דברי ר"נ. אבל לפי דברינו בדעת רבינו פי' ל"ק דפליגי באייתרא אינו פלוגתא דר"י ור"ע. אלא כ"ע כר"י ס"ל דלר"ע אפי' דאקשתא שרי. כדמשמע מדלא מרבי אלא שעל הדקין. ופליגי אי יש להחמיר באייתרא מדרבנן. ולל"ב פליגי בפסק היאך קיי"ל כמש"כ. ובאייתרא כ"ע דשרי מן הדין. אלא דתליא במנהג מקומות בבבל. ורב נהיג במקומו להיות מקמצין. והשתא אתי הא דר"נ כתרתי לישני. לל"ק שאע"ג שהחמירו בענין איסור כרת מדרבנן. מכ"מ כיון דאינהו מיכל אכלי אלמא דפשיטא דר"י מודה שאינו בכלל רבוי ממילא גם לבני בבל סותם. ולל"ב קאי לדידהו למנהג מקומות שנהגו אסור. לדידן שלא נהגנו אסור סותם. אבל חימצא שהוא אקשתא ודאי למאן דפסק כר"י ג"כ אינו סותם כמש"כ. ואחר שזכינו לזה נבא לשיטת הרי"ף ורמב"ם ז"ל. דודאי ס"ל דקיי"ל כב"ב. אלא דקי"ל כל"ב דפליגי באקשתא. ובאופן אחר מדכ' רבינו. אלא דכ"ע קי"ל כר"ע ור' ישמעאל משום רבותיו. ופליגי בני בבל ובני א"י אי מודה ר"ע באקשתא וקי"ל כבני בבל דאסור. אבל באייתרא ודאי שרי אפי' לבני בבל וכרב דאמר מקמצין. ובאמת בה"ג כ' בקיצור מוחלט דאקשתא אסור. היינו משום דיש לפרש הכי והכי:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה