אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא סח · פירוש ד

פירוש ג

הדא היא פריסותא. וכ"כ בה"ג ה' חלב היינו פריסותא. והוא הקרום שנקרא טילא. משמע הא החלב שתחת הקרום ודבוק לבשר אינו בכלל המכסה. וכ"כ בסמוך מ"ש הא מדכולא כריסא אלמא דחלב הדבוק לכרס כשר. והיינו שכ' רבינו ובה"ג דהא דכתיב ואת החלב אשר על הקרב היינו שעל המסס ובה"כ. מבואר דדוקא זהו אשר על הקרב ולא זולת. והיא כשיטת רבינו יואל ולא כרבינו אפרים שהובא במרדכי חולין סי' תרכ"ג. ולפי שדבריו קצרים ומטעים והדבר עמוק ראיתי לבאר שיטת הראשונים ז"ל. וז"ל ר"א שם. אלא ה"פ מה חלב המכסה שהוא תותב קרום ונקלף. תותב היינו המכסה דהוא הפרישה. קרום היינו שתחת המכסה והוא על חלב הנקלף. ונקלף זהו החלב שתחת הקרום הדבוק לכרס. אף כ"מ שהוא תותב וגם יש בו קרום. וגם יש בו נקלף הוא אסור. והיינו דפליגי בקיבה שיש בו קרום וגם נקלף ואין תותב. ולקמן אמרינן ריש מעי' באמתא בעי גרידא אע"פ שאין תותב. [פי' דגרידא משמע ליה בסכין כמש"כ מעדני יו"ט פ' גה"נ ס"ו אות ה' והכי פירש"י סנהדרין דף קי"ב א' ד"ה גרידי ע"ש והיינו מה שדבוק היטב] הואיל ונקלף הוא אסור וכ"ש חלב שעל הכרס עצמו דבעינן גרידא שהוא נקלף ואסור פי' דבעי' לגרוד החלב הדבוק שקרוי נקלף לפירושו. מיהו פשיטא דיש בריש מעים חלב תותב ג"כ כמבואר בסמוך בדברי רבינו ובה"ג ולא כמש"כ הגאון פלתי ז"ל בסי' ס"ד ואשתמיטתי' דברי בה"ג ורבינו. ובעל תוספות העזרה בת"כ ויקרא פרשתא י"ד הביא דברי רבינו ופרשם בדוחק שראש התפשטות הדבוק לחלב המכסה הוא תותב וכסבורים שרבינו הולך ע"ד פירש"י ז"ל דהרבוי דריש מעי' משום דבוק וכ"ז ליתא. ולא נזכר כלל סברא דדבוק רק בפירש"י ויבואר שיטתו יפה לפנינו. ולשון רבינו אפרים דחקן. אבל הביאור כמש"כ. דהראיה הוא מלשון גרידא דגם הדבוק אסור. ויפה כוונו בזה הגאונים כנה"ג וקרבן אהרן ור"ד אופנהיים ושבות יעקב הנדפס בחי' רשב"א ש"ש ד' קושטא אבל בעיקר הדין ע' בסמוך. ומה שהקשה הגאון פלתי א"כ שהוא תותב במאי פליגי הגאונים איזה ריש מעי' כמבואר ברמב"ם ה' מ"א פ"ז נחזי איזהו תותב. אדרבה לדבריו ז"ל קשה כיון שאינו תותב אלא מחמת שהוא דבוק לחלב המכסה מ"ט דמ"ד דריש מעיא היינו מצד החלחולת אלא כמש"כ דהטעם משום שהוא תותב קו"נ כמשמעו ובעי רבוי דוכל משום שאינו כולו תותב. והרי לחד מ"ד בד' נ' א' מתיר ר"ע דאקשתא מחמת שאינו כולו תותב ע' בפרש"י והצד של חלחולת יותר תותב מהצד של הקיבה ופליגי אי יותר מסתבר לרבות מוכל הסמוך לחלב המכסה. או להיפך מקום שהוא תותב קו"נ ממש]. וקרא מסייע לי דכתיב את החלב אשר על הקרב משמע אע"פ שאינו מכסה כי המכסה נאסר כבר מן חלב המכסה את הקרב והיינו הפרישה ומן ואת כל מרבה חלב הקיבה. וכוף אזניך ושמע אם שעל הקרב מותר מפני שאינו פרישה כמו שאמרת היכי מרבה מואת כל החלב שעל הדקין ושעל הקיבה הלא אינו פרישה [פי' דחלב הקיבה היא תחת הקרום כפי' רש"י ד' מ"ט ב' ד"ה קרום ונקלף. קרום דק יש עליו כו' וע"כ צ"ל כן. שהרי לר"ע דמכשיר דאייתרא באכילה סותם הנקב כמבואר בד' נ"א ואי יש קרום למטה היאך סותם ותו דא"כ אין לך תותב גדול מזה. אלא הקרום הוא למעלה. וממילא כן הוא באקשתא. ומכ"מ נקרא תותב משום שאינו חתיכות קטנות אלא דבוק כולו כאחד. והא שאינו סותם הוא משום דכך גמירי דחלב טמא אינו מיהדק כ"כ דליסתם. ולא כרשב"א בתה"ב שער ג' שכתב דהא דחלב טמא אינו סותם משום שקרום יש מלמטה. וכתב עוד בזה"ל דחלב דאייתרא אינהו אכלי ליה משום דלא הוי תותב כלומר שאין קרום מפסיק בינו ובין הבשר כו'. אלמא דמפרש תותב הוא שהקרום תחתיו ומפסיק בין החלב לבשר. וקרום הקיבה היא למעלה ומש"ה סותם שהחלב דבוק לבשר. וקרום הדקין למטה והיינו תותב ומש"ה אינו סותם. וא"כ צ"ל דבאקשתא דמיקרי תותב הוא משום דשם יש קרום למטה. ובאמת להרשב"א מתפרש הסוגיא בדוחק דלמאי מיבעי ליה לומר אינהו מיכל אכלי אנן מסתם נמי לא סתים. תיפוק לן דאפי' לר"י דאסר חלב הקיבה באייתרא ע"כ לא ס"ל כרב דקאמר חלב טמא אינו סותם. שהרי חלב הקיבה מיהדק הוא ע"כ כיון שהקרום מלמעלה. והנה דעת הרשב"א ע"כ כרבינו יואל. דלר"א הא חלב הכרס הדבוק אינו תותב והוא חלב טמא ואינו סותם אלא סובר דזהו חלב כשר ובאמת סותם. וכ"כ הפלתי שם ס"ק ג' דהרשב"א ס"ל כר"י. אבל ר"א מפרש כפשוטו דחלב טמא אינו מיהדק בטבע. והכי גמיר רב והרי ס"ד דחלב חיה סותם. אלמא לא משום קרום הוא אלא משום דטמא הוא. וה"נ אפי' להמסקנא הא דלא מיהדק לא משום קרום הוא אלא משום דטבעו הכי. וה"נ חלב הכרס לר"א. והכי מוכח מדברי התוס' ד' מ"ט ב' ד"ה חלב חיה שהוצרכו לשומן הקורקבן ע"ש והרי אין קרום שם אלמא לא בהא תליא. והר"ן ז"ל ג"כ העתיק לשון רש"י בד"ה טמא אינו סותם כגון כרס כו' אינו סתימה לפי שאין חלב טמא מהודק ולא כמו שיש בפרש"י לפנינו בזה"ל לפי שאין חיבור אלא תותב. עכ"פ אין טעם הרשב"א מוכרח. ולא כהגאון פלתי סי' מ"ח שהקשה על ר"א והרמב"ם לפי יסוד דברי הרשב"א ז"ל ע"ש ונדחק הרבה בדבר. נחזור לפי' דברי ר"א דמקשה דהיאך נכשיר חלב הכרס מה שתחת הקרום משום שאינו פרישה והרי חלב הקיבה ודקין אסור מה שתחת הקרום] ועוד מנ"ל לאוקמי קרא לרבות חלב שעל הקיבה ושעל הדקין אדרבה נימא דאיצטריך קרא לחלב שע"ג הקרב אלא ש"מ דחלב שעל הכרם אסור ממשמעותיה דקרא. ואת כל חלב לרבות חלב שעל הקיבה ושעל הדקין. ועוד תניא בת"כ יכול חלב שעל הדפנות אסור ת"ל חלב המכסה את הקרב ואמאי נקיט חלב הדפנות השתא חלב הקרב מותר כ"ש שעל הדפנות הא למדת שפשיטא לכל ישראל שאסור חלב כולו שעל הקרב עכ"ל ר"א ועוד יבואר יתר דבריו. קיצור דעת ר"א דפי' ואת כל החלב אשר על הקרב היינו כמשמעו חלב הדבוק לכרס ופי' עפי"ז מה חלב המכסה אה"ק תותב קרום ונקלף. שיש ג' חלבים תותב היינו המכסה. ותחתיו קרום. ותחתיו נקלף היינו הדבוק. וחלב הדקין יש שם ג"כ ג' אלו. חלב התותב. וקרום. והדבוק. והיינו דבעי גרידא. וחלב הקיבה אינו אלא קרום מלמעלה ותחתיו חלב דבוק. ואתרבי מכל לר"י. ולר"ע איצטריך רבוי לחלב הדקין כמש"כ לעיל. והא דאמר שמואל חלב שעל המסס ובה"כ אסור וח"כ וזהו חלב שעל הקרב. פי' שגם הוא אתרבי מואת כל החלב אשר על הקרב. ובלא רבוי דוכל. אלא במ"מ מה חלב המכסה את הקרב כו' כ"ז דעת ר"א. ודעת הרמב"ם ז"ל אינו מבורר. ובמרדכי שם סי' תרכ"ב דייק דכר"א ס"ל מדכתב בהל' שחיטה פ"ו שאין על הכרס חלב כשר. וע' מש"כ אות ו'. אבל דעת רבינו וה"ג דחלב הכרס מותר. וחלב המכסה היינו פריסותא ואשר על הקרב אינו אלא שעל המסס ובה"כ. שיש עליו חלב תותב קו"נ וכפירש"י דחדא מילתא הוא. שהקרום הוא נקלף ולא גרסי גרידא בד' אלא גרירה בר'. והכי הנוסחא לעיל סי' כ"ד בעי גרירתא. וכ"ה בה"ג. ופי' גורר מה שלמעלה מן הקרום ומשליכו. והכי הוא בגמ' לפנינו. וקושי' הב' מחלב שעל הקיבה לר"י לא קשה להו. דלא תלוי במה שאינו פרישה. אלא חלב הדקין לר"ע הוא תותב קו"נ היינו שהחלב תותב כשמלה פרוסה וקרום עלי' מלמעלה ונקלף הקרום. ולר"י מרבינן חלב הקיבה שיש עליו קרום ונקלף. משא"כ חלב הדבוק שבכרס ודקין שאין עליו קרום שהקרום העב לחלב שעליו שייך ונקלף ממנה. וכן מיושב קושיא ג' דנימא דהרבוי בא לחלב הדבוק בכרס. די"ל דלהא מהני המ"מ שאינו אסור אלא דומה למכסה. וא"א לרבות חלב הדבוק. וקושיא הד' מהא דתניא בת"כ י"ל דודאי ה"ה דמעטינן חלב הדבוק. אלא דהתם בת"כ תני' דחמשה פעמים כתיב את החלב המכסה אה"ק למעט חלב דפנות מכרת ומאזהרה דחולין ודקדשים ומהקרבה. ומהקרבה א"א למעט חלב הדבוק שהרי היה קרב עם הקרב כמו חלב של יותרת הכבד דכשר ומכ"מ היה קרב עיין תוס' דף צ"ג א'. ותו דבפ' צו תניא מאשר יקריב לה' פרט לחלב דפנות שאין כמוהו קרב. וזה א"א למעט חלב הדבוק שהרי הוא קרב עם הקריבים. [אלא דזה גופא תמוה הני תרי דרשי למעט חלב דפנות למאי איצטריך. ויותר קשה דבפ' צו מבואר דפשיטא דחלב דפנות אינו קרב. ולא איצטריך למעט אלא מאיסור דכתיב כל חלב. ובפ' ויקרא איפכא תני. דלאחר שמיעט חלב דפנות מעונש ואזהרה מארבעה את החלב המכסה אה"ק. תני דעוד איצטריך למעט מהקרבה. וכבר נדחקו המפרשים בכ"ז ע"ע. והנראה לי דודאי לא איצטריך לן למעט מהקרבה חלב דפנות של כל הבהמה. שהרי הכתוב מפרש והולך את העולה לגבוה. והברייתא דפ' ויקרא לא אמר למעט אלא חלב דפנות שכנגד הקרב ואי לא כתיב אלא את כל החלב אשר על הקרב. ה"א דכל שלמעלה מן הקרב קרב אפי' בדפנות להכי כתיב את החלב המכסה אה"ק למעט מה שלמעלה מהמכסה מעונש ואזהרה והקרבה. אבל שאר חלב דפנות אימעוט מעונש ואזהרה מאשר יקריב לה']. נחזור לענין דדעת הגאונים מיושב שפיר. ולפי מה שביארנו דברי רבינו אפרים היה אסור חלב הדבוק לריש מעיא ולהמסס ובה"כ כמו בדבוק לכרס. וא"כ מהתימא על הגהת רמ"א סי' ס"ד שבמחלוקת ר"א ור"י בחלב הדבוק לכרס לא הכריע ותלה במנהגי מדינות. ובחלב הדבוק לריש מעי' פשיטא ליה שמותר. וכבר הרעישו העולם הגאונים הנזכרי' לעיל לאסור. והגאון פלתי ז"ל החזיק להתיר ע"פ דעת רש"י ז"ל שכ' דחלב שעל הקרב שקורים טילא מחובר בו. והחלב הדבוק אינו מחובר. אבל רבינו אפרים כתב דבעי גרידא משמע חלב הדבוק ומזה עיקר הוכחתו. ונדחק הגאון לבאר דברי ר"א ע"ש. והוסיף עוד שאין חלב תותב על הדקין וכבר כתבתי שהוא נגד דברי הגאונים הראשונים ז"ל. מיהו ודאי יפה כ' הגאון פלתי דחרפה היא לנו לומר שאבותינו אכלו חלב והרמ"א לא דקדק באיסור כרת ח"ו וכ"כ ביש"ש פ' גה"נ סי' ז' שאין צריך להסיר רק החלב העליון. אבל לי נראה להוסיף עוד במה שנתעצמו הראשונים ר"א ור"י בדעת רש"י ז"ל וכל א' ראייתו מכרעת מאוד. דר"א הביא מש"כ רש"י בד' צ"ג א' ד"ה חות בי' טפי דחלב שעל דד הטחול חייבין עליו שהוא מחובר שם לכרס ולחלב. אלמא דחלב הדבוק לכרס חייבין עליו שאפי' קרום שעל הטחול אסור בגינו. וזה ראיה שאין עליו תשובה. ור"י הביא גם הוא מש"כ רש"י בד' מ"ט א' ד"ה עובי בה"כ כו' ושומן מחברן. אלמא דקרי לה שומן ואני אוסיף מד"ה חלב טמא א"ס כגון כרס או המסס שניקב וחלב המכסה אה"ק סותמן כו' הא חלב הדבוק כשר וסותם. לבד פרש"י בעיקר תותב קרום ונקלף שאינו כפי' ר"א. להכי נראה דעת רש"י דפי' חלב אשר על הקרב הוא הדבוק כר"א. תדע שהרי בד' מ"ט בד"ה חלב. שעל הדקין כ' דמשום שהוא מחובר לטילא הכתוב מרבהו בכללו. ובד' צ"ג א' ד"ה המסס ובה"כ כתב ג"כ ולא זהו עיקר חלב המכסה אה"ק אבל אותו חלב המכסה אה"ק דבוק לחלב שעל המסס ובה"כ משמע דלא אסירי אלא משום שנכללו בחלב המכס' אה"ק. וא"כ מהו חלב שעה"ק. אלא זהו חלב הדבוק לכרס. וא"כ יש שני חלבים אסורים בכרס ומפורשים בתורה. המכסה והיא עצמו תותב קו"נ. ואשר על הקרב וזהו הדבוק לכרס. ואתרבי מואת כל החלב הדבוק לא' משני חלבים אלו. או הדבוק להחלב הדבוק והיינו שעל דד הטחול. או הדבוק להמכסה והוא המסס ובה"כ. [והגאון רד"א תמה על פרש"י ורא"ש שכתבו דחלב הדקין אסור משום דבוק. והרי גם בעצמן הם תותב קו"נ. ונדחק בזה הרבה. ולק"מ דגם הרבוי לא בא אלא מה שטפל לקרב ומהני המ"מ דלא אסור משום דבוק אלא בדומה לו וזה פשוט] והא דלא תניא בברייתא דר"ע ור"י ברבוי דכל לק"מ כמו דלא תניא דאקשתא דלכ"ע אסור. וכן דד הטחול. וע"כ איתנהו בכלל הא דתניא מה חלב המכסה את הקרב תותב קו"נ כו' ובא שמואל ופירשה דהיינו המסס ובה"כ. וכן דאקשתא. ובברייתא אחרת מפרש במאי דפליגי ר"י ור"ע. דר"ע הוסיף עוד לרבות חלב הדקין אע"ג שאינו תותב כ"כ כמש"כ לעיל. וא"כ חלב הדבוק לכרס פשיטא דזהו עיקר החלב שעה"ק. ולא מהני המ"מ מה חלב המכסה אה"ק כו' למעט אלא הדבוק במכסה ואסור בגינו אבל המסס ובה"כ וכן הדקין שאין חלבן אסורין אלא משום הדבוק בחלב המכסה. מהיכא תיתי לאסור חלב הדבוק בהו. נמצא כל הדבוק בחלב המכסה אה"ק ה"ה בכלל קו"נ ואסור משא"כ חלב הדבוק בדקין והמסס ובה"כ שהם תחת התותב ואינו בכלל קו"נ שהרי הקרום הוא על החלב התותב מש"ה שרי. ויש לזה ראיה ע"פ מש"כ לעיל סי' כ"ד אות ט"ו בדקדוק לשון הש"ס ד' קי"ג אין מחזיקין דם בב"מ תרגומא אכרכשא ומעי' והדרא דכנתא. ולא קאמר קיבה וכרס. וכתבתי משום דלכתחילה צריך למלוח לפי דקדוק פרש"י שם אינן בחזקת דם לאסור אם לא נמלחו. מבואר דלכתחילה בעי מליאה. מיהו אם נמלח על הצד הפנימי אסור משום שומן שבצד החיצון שלא נמלח. ומש"ה נקיט הני דיש שומן כשר מבחוץ משא"כ קיבה וכרס. הרי דחלב הדבוק לכרס אסור. והא שכ' רש"י בד' מ"ט ב' ד"ה חלב טמא א"ס כגון כרס או המסס שניקב וחלב המכסה אה"ק סותמן דמשמע הא חלב הדבוק כשר וסותם. לא קאי המכסה אלא על המסס לחוד. אבל כרס כל חלבו הוא טמא ואינו סותם. משא"כ רבינו דס"ל חלב הדבוק לכרס ג"כ טהור. גריס באמת בד' קי"ג תרגומא בהדרא דכנתא כמש"כ שם. ולא פרט הש"ס אלא זו כדי לאשמעינן לאפוקי כנתא עצמה כמש"כ שם. ובכת"י שם איתא תרגומא הדורא מעיא וכרכשא וצ"ל דס"ל כר"ת דלאפוקי קיבה וכרס שמחזיקין בהם דם. נחזור לענין דפסק רמ"א ומנהג ישראל שנהגו אבותינו כהמכריע הגדול הוא רש"י ז"ל הוא תורה. ועוד יש לזה סמך בגמ' כמש"כ הב"ח בפי' הטור דבכולהו איתא בגמ' לשון אסור. ובריש מעיא אי' בעי גרירה לנוסח' דילן ללמדנו שאינו אסור אלא העליון והוא נגרר. ובחנם דחה זה הגאון רד"א ז"ל. וגם המחמיר כר"א אין מזניחין אותו:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה