העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא סז · פירוש כ
וכשחל י"ג להיות בשבת כו'. עד מפני טורח שבת ולא כתב רבינו כשחל י"ג להיות בע"ש מקדימין הצום דאינו נוהג בזה"ז וכמש"כ רבינו בסמוך. אבל במדרש תנחומא סיים בזה"ל אם חל י"ד להיות בשבת אסור להתענות בע"ש מפני טורח שבת שעיקר תענית סליחות ורחמים הוא. ואתי לאמנועי מכ"ש. וכבוד שבת עדיף מאלף תענית דכ"ש דאורייתא ותענית דרבנן. אלא מקדימין ומתענין בחמישי שהוא שנים עשר עכ"ל. ובחל י"ד להיות בא' בשבת לא האריך כלל. והיינו משום דבל"ז נדחה התענית עד י"ב וסברא פשוטה הוא דכיון שנדחה ידחה על יום החמישי. אבל בחל בשבת ועיקר התענית בע"ש. ומכ"מ נדחה ליום החמישי. מש"ה נצרכנו להסביר שכבוד שבת דאורייתא כו'. וסברא זו מבואר בגמרא ד' ד' ב' דפורים שחל בשבת נדחה לבני עיירות ליוה"כ מפני טורח שבת. משא"כ בחל בע"ש נקבע בזמנו ולא דחינן. וכ"ת מ"ש צום אסתר משארי צומות כמו עשרה בטבת שחל בע"ש ואינו נדחה. בשלמא בלא דברי רבינו והמדרש ניחא שאין צום אסתר קבוע כלל מד"ק כמו ד' צומות. אבל לשיטת רבינו ק'. וניחא דבשלמא ד' צומות יומא דקא גרים לפורענותא מש"ה ראוי לזכרו ביומו אם לא שחל בשבת. אבל יום קהלה דאסתר אפי' אי אירע בימי מרדכי ואסתר י"ג אדר בע"ש היו מקדימין התענית ליום החמישי. מש"ה אנן נמי מקדימינן. וע' מש"כ בסמוך. דמש"ה כשנקבע מגילת תענית לאסור לפניהם נדחה כל צום אסתר בי"א. דאי היה גם בימי מרדכי ואסתר י"ג וי"ב יום שאסור בהספד ותענית היו מקדימין יום קהלה לי"א. והשתא נמי בימי המשנה הי' כן. וכשבטלה מג"ת. חזר הדין לעיקר קביעותו שהוא בי"ג: