העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ס · פירוש י
אלא מעתה הכישה באבנים ה"נ כו'. פי' הכישה הכה אותה באבנים. כמו הכישה במקל בב"מ ד' מ"א א'. ובגמרא אי' א"מ הכחישה באבנים ה"נ דלא מיחייב. וכ' הרד"ל וז"ל לפנינו אי' הכחישה וכן מוכרח דמהא הוא דאיכא לאקשויי דלא עבד בה חבורה. אבל הכישה שהוא לשון הכאה אפי' הכה באבנים מהיכא פסיקא מילתא להקשות ממנה שודאי לא יהי' חבורה מהכאה זו עכ"ל. ולטעמי' דס"ל דחבורה דאו"א היינו נצרר הדם אע"פ של"י. וזה נעשה ע"י הכאה באבנים. וע"כ הקושיא דגמרא שהכחישה ע"י משא אבנים יותר מכחה ונתכחשה ע"י זה אבל למש"כ דחבורה דא"א היינו יצא דם דוקא ומקשה א"מ הכה אותה באבנים ולא בברזל שמוציא דם אלא באבנים שאינו מוציא דם ה"נ דלא מיחייב. ומכ"מ ע"כ מיירי שנתכחשה ע"י הכאה זו ויש בה נזק ממון. וכדאי' בב"מ שם שהכישה משמע ג"כ שהכחישה ע"י הכאה. והא דלא קאמר באמת שהכחישה סתם. וע"י משא אבנים ג"כ י"ל דס"ל כדעת התו' שם דהכחשה דהדרא לא מיקרי נזק מש"ה דוקא ע"י הכאה ובעי רפואה וגופא דבהמה לא מקבל סמא כגופא דאדם ואינה סופה לחזור. מש"ה מיחייב משום נזק. אבל הכחישה ע"י משא אבנים לא בעי' רפואה אלא שתנוח איזה ימים ופטור. מיהו הרא"ש פ' השואל סי' ד' חולק על התו' בזה ע"ש וע' תו' גיטין ד' מ"ב ב' ד"ה ושור. ולמש"כ תלי' בשנוי נוסחאות בסוגי' דסנהדרין. מיהו התו' גרסי ע"כ הכחישה באבנים. דאינהו ס"ל נצרר הדם חייב באו"א: