אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא נט · פירוש ג

פירוש ב

לא מיבעי לאבוה לקדושה עד דבגרא דאר"י כו'. כן הוא גם בה"ג ה' קידושין וז"ל האיש מקדש את בתו כשהיא נערה נערה אין קטנה לא מסייע לי' לרב דאר"י א"ר אסור לאדם שיקדש את בתו קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה. ואע"ג דמקטנותה ועד דבגרא ברשותי' נינהו לא מתבעי לי' לקדושה עד שתבגר. והוא תמוה הא עד שתהא נערה מיבעי כדתנן במשנתנו ורב קאמר ג"כ אסור לקדש בתו קטנה הא נערה שרי. והנראה פי' עד שתבגר מלשון בגר לה קלא בב"ב ד' קס"ז ב' ופי' קולה עבה ומגושם. וה"נ פירושו שנעשה בשרה עבה ועבר עידון הילדות ובכתובות ד' ס"ה א' דמבגר לה פרש"י מצער לה ומזקין אותה מלשון בוגרת והיינו דאי' בסנהדרין ד' ע"ו ב' והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך כו'. ופרש"י וש"מ חצי שנה וכדומה סמוך לשני גדלות ובשבת ד' פ' ב' וכ"מ בנות ישראל שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשני' בנות עניים טופלות אותן בסיד כו'. ופרש"י שם גם כן שהביאו ש"ש ולא באו לכלל שנים הראויות לכך וזה אינו מדוקדק שהרי א"א להביא לפני הזמן אלא שומא בעלמא נינהו ורב גופא ס"ל תוך הזמן כלפני הזמן בנדה ד' מ"ה ב'. ויש ליישב דמכ"מ בושות מזה. והתו' מיאנו משום זה ופי' שהגיעו לפרק הנשואין וצריך לדחוק בהא דלא הגיעו לשנים. ולי נראה דה"פ שהגיע לפרק של גדלות בסימני הבשר שנעשה עבה כגדולה. וצריך לעדן הבשר שיהא לפי השנים כי חרפה הוא. וגם כי זהו סימן לתאות אישות וטופלות את הבשר לעדן לרכך. והיינו דסנהדרין שאם רואה שהגיעו לפירקן ויש בהם סימני תאוה והרהורי אישות ראוי להשיאן גם בקטנותן. והיינו דמשני סמוך לפרקן שאני. דניכר שצריך להנשא וא"כ פי' סמוך לאחר שהגיעו לפרקן מיד ואינו משהה אותן. נחזור לדברי רבינו ובה"ג. דקאמרי דאע"ג דאסור לקדש את הקטנה דוקא בסתם קטנה אבל אי בגרא לה רשאי. ובזה מיושב קושית ר"ת שהביא המרדכי בפ' אע"פ דמאן לימא לן דהלכה כר"י א"ר. והרי רב חסדא קידש בתו קטנה כדאי' בקידושין ד' פ"א ב' וקאמר לי' רחב"ר עברת לך אדרב ולא השיב מאומה. וגם בנדה ד' ס"ו א' אי' דרב חנינא השיא בתו כשהיא קטנה. וקושיית גדולות הן. והרי כל הראשוני' ז"ל הביאו הא דר"י א"ר בלי חולק. וגם מתניתין דקידושין מסייע לי'. והיאך אפשר לדחות בלי מחלוקת מפורשת. אלא הענין כמש"כ רבינו דאי בגרא שפיר דמי. ורב חסדא ידע בברתי' דבגרא ובוש להשיב לחמיו כמש"כ לעיל דחרפה היא. וה"נ רב חנינא וכדקאמר התם גדולה טעמא מאי משום דמחמדא קטנה נמי מחמדא. אלמא דכבר חש לה בשביל חמדה. והיינו דבגרה. ומתניתין מיירי בסתם קטנות דאסור לקדשן עד שתהא נערה ויהיה לה דעת לומר בפלוני אני רוצה לא מצד תאות אישות אלא מצד שמבינה שראוי הוא שתהי' לו לאשה:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה